דברים שכדאי לדעת על מחלת פרקינסון

מחלת הפרקינסון מקושרת אצל רובנו לרעד בידיים אצל קשישים - לכאורה, לא בעיה אנושה. אך האמת היא שהרעד הוא רק התסמין של פגיעה מוחית שהולכת ומתדרדרת ופוגעת בכושר התפקוד שלנו. המידע החשוב הזה יעזור לכם להכיר ולהבין את המחלה יותר לעומק.

קצת נתונים על הפרקינסון
פרקינסון או בעברית, רטטת, היא מחלה המוגדרת ככרונית פרוגרסיבית. זאת אומרת שמדובר במחלה שלאורך הזמן רק הולכת ומחמירה. היא פוגעת באנשים בעיקר מעל גיל 60 והסיכוי של גברים לחלות הוא פי 1.5 מנשים. אנשים מפורסמים שחלו בפרקינסון הם  מוחמד עלי, סלבדור דאלי, השחקן מייקל ג'יי פוקס ומאו צה טונג. בישראל חיים כ-25,000 אנשים עם פרקינסון. לא ניתן להחלים מהמחלה, אך ניתן לטפל בסימפטומים.

מהי מחלת הפרקינסון וכיצד היא מתרחשת?
פרקינסון היא מחלה מוחית שפוגעת במערכת העצבים. המחלה היא תוצאה של ניוון בתאי מוח ומחסור בדופמין. הדופמין הוא מוליך עצבי, כלומר יש לו תפקיד בהעברת האותות של המוח במערכת העצבים מה שחיוני בין היתר לשליטה בשרירים. במצב של פרקינסון, תאי המוח האחראיים על שחרור הדופמין נפגעים, או הקולטנים שלו נפגעים. כך או כך, התוצאה היא פגיעה ביכולת השליטה על השרירים והתנועה.

4 תסמיני המחלה המוקדמים

תסמין המפתח הראשון של פרקינסון בשלבים מוקדמים, הוא רעד באחד הגפיים, בדרך כלל בצד אחד של הגוף ובזמן מנוחה. הרעד יתחיל באיבר חיצוני ויהיה בעל קצב מהיר. הרעד ייפסק כאשר ייעשה שימוש באיבר.

התסמין הבולט השני הוא נוקשות והתנגדות בזמן תנועה של המפרק וכן קושי במעבר מישיבה לעמידה. זה יכול להתבטא גם בחוסר נדנוד של הידיים בעת הליכה.

התסמין השלישי הוא איטיות בתנועה, המכונה ברדיקינסיה וניתן לזהות אותה בכתב קטן בצורה חריגה והבעת פנים קבועה עמומה. כמו כן תהיה האטה או עצירה בלתי רצוניות בעת הליכה.

התסמין הרביעי הוא פגיעה באיזון. עם התקדמות המחלה, תסמינים נוספים הקשורים לשרירים ולתנועה. החולה עלול לפתח יציבה כפופה המלווה בכתפיים שמוטות, דשדוש רגליים ונטייה של הראש קדימה. השינוי ביציבת הגוף גורם לפגיעה באיזון ונפילות מרובות.

סימפטומים מאוחרים נוספים
בשלבים מתקדמים יותר של פרקינסון, יכולים להתפתח תסמינים נוספים, אולם הם לא קיימים בכל החולים.

- רעד דו צדדי
- קושי להירדם ועייפות כרונית
- עור שמנוני וקשקשים
- שינוי בדיבור: קול רך ו"בליעת מילים"
- עצירות
- בעיות בליעה
- ירידה בתפקוד הקוגנטיבי: אובדן זיכרון, בלבול ודמנציה

מהם הגורמים למחלת פרקינסון?
החומר השחור במוח הוא האזור המשפיע על התנהגויות כמו התמכרות, התניות ותנועה. התאים בחומר השחור הם האחראיים על ייצור הדופמין וכאשר הם מתנוונים ומתים, ייצור הדופמין יורד ובסופו של דבר מופסק.

כאמור, הדופמין הוא מוליך עצבי, מה שאומר שהוא מסייע להעברת הפקודות במערכת העצבים. כאשר הוא איננו, העברת אותות התנועה משתבשים, מה שמתבטא בתסמיני הפרקינסון. כיום עדיין לא ידוע בוודאות מה הגורם למותם של תאי ייצור הדופמין, אולם ישנן תיאוריות שקושרות את המחלה לרדיקלים חופשיים, גנטיקה ומספר גורמים אחרים נוספים.

מה הסיכוי שלי לחלות?
כפי שצויין, לגברים יש סיכון הגבוה פי 1.5 מנשים ללקות במחלב. הגיל הממוצע של גילוי המחלה בישראל הוא 58, אך היא יכולה להופיע גם אצל צעירים יותר. למרות שמרבית החולים הם מעל גיל 60, הסיכוי לפתח את המחלה הוא בין 2 ל-4 אחוז בלבד.

אבחון פרקינסון
ישנה בדיקה אחת שיכולה לקבוע בוודאות אם אדם חלה בפרקינסון והיא ביופסיה של רקמה מסוימת במוח, בדיקה המתבצעת לרוב רק בנתיחה שלאחר המוות. במרבית המקרים, נוירולוג ייקבע כי אדם חולה בפרקינסון על פי אישוש 4 התסמינים ובדיקה גופנית פשוטה שבוחנת רעד, נוקשות ואיזון. צילום CT יסייע להבחין בין פרקינסון לפגיעות מוחיות אחרות כגון שבץ, או גידול במוח.

איך להבדיל בין רעד אסנציאלי לפרקינסון?
ישנו מצב רפואי נוסף המתבטא ברעד, אשר נקרא רעד אסנציאלי. בשלבי המחלה הראשונים התסמינים של שתי המחלות יכולים להיות דומים ולבלבל. אך ישנן כמה דרכים להבדיל במידה גבוהה של וודאות בין השתיים. ברעד אסינציאלי הרעד ייתגבר כאשר החולה ינסה להשתמש באיבר הפגוע ואילו בפרקינסון, כאמור, הרעד קיים בעיקר במנוחה ומפסיק עם הפעלת האיבר. בנוסף לכך, רעד אסנציאלי יופיע אצל בני משפחה נוספים ואילו פרקינסון היא מחלה יותר אישית. כמו כן, המחלות נבדלות בסוג התרופות להן הן מגיבות.

שלבי המחלה
עם התנוונות רחבה יותר של תאי המוח וייצור מופחת של דופמין, הולכים וגוברים הסימפטומים. תהליך ההתדרדרות נמשך שנים, אך הוא מתרחש באופן קבוע. השלבים נקבעים על פי חריפות ארבע4 התסמינים הראשונים וכן על פי הצטרפות תסמינים חדשים, כמו ירידה בתפקוד המוחי, שינויים בהתנהגות ומצב הרוח, שינויים בתפקוד המוטורי ופגיעה ביכולת התפקוד היומיומית. על פי חומרת סימפטומים אלה, נקבע אופן הטיפול.

תרופות למחלת הפרקינסון
ככלל, התרופות לא יכולות לרפא את המחלה, אך הן כן יכולות להקל באופן משמעותי את הסימפטומים ולהשיב כמה מהתפקודים למצב סביר. התרופות הן למעשה תחליף לדופמין, כלומר חומרים אשר משמשים כמוליכים עצביים אלטרנטיביים. התרופות דופיקר (Levo-dopa / Carbidopa), רקוויפ (Ropinirole), קומטן (Entacapone)ועוד רבות, הן הנפוצות לטיפול ונמצאות בסל התרופות. כמובן שהן תחת מרשם וחובה להיוועץ עם רופא לפני שנוטלים תרופה כלשהי.

בנוסף לתרופות, קיים גם הליך כירורגי שנקרא גירוי מוחי עמוק. כשמו, הוא נועד לגרות את תאי המוח והוא מבוצע על ידי השתלת אלקטרודות השולחות פולסים חשמליים שמסייעים להתגבר על הסימפטומים. הניתוח מתבצע רק כאשר אפקטיביות התרופות נשחקת והוא אינו מתאים לכל חולה פרקינסון. בנוסף, חשוב לדעת שלא מדובר בפתרון קסם שמעלים או עוצר את ההדרדרות.

מה עוד אפשר לעשות?

תזונה - כמו במרבית המצבים הרפואיים, תפריט מאוזן יכול להקל. דיאטה עשירה בסיבים למשל, תקל על בעיית העצירות וחלבונים יסייעו להקל על תופעות הלוואי של חלק מהתרופות.

רעלים - חוקרים מאמינים כי 90% ממקרי הפרקינסון נגרמים משילוב של תורשה ותנאים חיצוניים. כך למשל, חשיפה לרעלים הקיימים בחומרי הדברה יכולה להגביר את הסיכון אצל בעלי נטייה גנטית. אם אין לכם דרך לדעת על הנטייה הגנטית שלכם, פשוט התרחקו מרעלים וכימיקלים.

התעמלות - מספר מחקרים העלו את ההשערה כי התעמלות מסייעת להמעיט ולעכב את הסימפטומים של המחלה. סוגים שונים של התעמלות ישפיעו על סימפטומים שונים: יוגה תשפר את האיזון, ואילו הליכה או משקולות יחזקו את השרירים. התעמלות של 3 שעות בשבוע תהיה מספיקה, אך חשוב להקפיד על כך טרם המחלה.

החיים עם פרקינסון
פרקינסון, במיוחד בשלביה המתקדמים, היא מחלה שמשנה את צורת החיים. כתוצאה, היא דורשת כמה התאמות, שכן הבית הממוצע אינו מקום ידידותי לחולה פרקינסון. יש לקחת בחשבון את חוסר האיזון, סכנת הנפילות והירידה בתפקוד המוחי כאשר מכינים את הבית עבור החולה. יש להסיר מכשולים מהדרך, להוסיף מעקות, ידיות ונקודות משען היכן שצריך ןאף לשקול לרפד אזורים מועדים.

מילה לסיום עבור המטפלים. מחלת פרקינסון גובה מחיר לא רק מהחולה עצמו, אלא אף מבני משפחתו והמטפלים שלו (אם סיעודי ואם פרטי). הצרכים המיוחדים שרק הולכים וגוברים יכולים להוות אתגר משמעותי עבור הקרובים, הן פיזית והן מנטלית. חשוב לזכור שהמוגבלות הפיזית וכן מצב הרוח והדיכאון של החולה, הם לא באשמתו, אלא תוצאה של נזק מוחי שאינו בשליטתו. חשוב לגלות סובלנות ואורך רוח, כי בסופו של דבר, אלה האנשים היקרים לנו מאחורי הידיים הרועדות. באינטרנט תוכלו למצוא מידע רב אודות קבוצות תמיכה שיסייעו לכם בהתמודדות עם המחלה.