מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
אני הולך ברחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני נופל לתוכו.
אני אבוד... אני חסר ישע...
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו הרחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני שוב נופל לתוכו.
אני לא מאמין ששוב הגעתי לכאן,
אבל אין זו אשמתי
ולוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו הרחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת...
כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות, אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי - אני יוצא מיד.
אני הולך באותו הרחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר."
(ס. פ)
קטע קצר זה משקף בדיוק מפליא את הבחירות העומדות בפנינו בכל יום; כאשר אנו מתעקשים ללכת באותה הדרך, על אף שאנו מגלים מהר מאוד כי היא לא מאפשרת לנו להתקדם, כאשר אנו מתעקשים כי זו אינה אשמתינו, כאשר אנו מאמינים בכל זאת, כי ייתכן והפעם יהיה אחרת...
בכל יום ניתנת לנו ההזדמנות לבחור באיזה רחוב ללכת -
כאשר אתם מתעוררים בבוקר בידיעה כי האפשרות הזו קיימת, אל תתמלאו פחד ואל תיצמדו למסלולי ההרגל, הרשו לעצמכם לבחור בכל יום את הדרך הנכונה!
עריכה: טל עזר
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: