המדע מגלה לנו מה קורה במוח בזמן התאהבות וכיצד ניתן לשמר את האהבה

התאהבות: מרגישים שאתם מכורים? אתם לא טועים

רגשי ההתאהבות העזים שתיארנו בהתחלה הם לא תוצאה של התרחשות מקרית או נס. במחקר שנערך במחלקה למדעי המוח ביוניברסיטי קולג' לונדון, נמצא כי תחושת האופוריה, אותה התרוממות רוח המתקיימת ברגע שאנחנו מתאהבים, דומה באופן מסוים לתחושה שחשים מכורים לסמים ברגע שהם צורכים מנת סם נוספת. ההשפעה העוצמתית הזאת מתרחשת מאחר שבעת ההתאהבות, ממש כמו בזמן צריכת סמים קשים, המוח ובלוטת יותרת הכליה מייצרים ביתר שאת הורמון מעורר ומענג שנקרא נוראדרנלין, שהתחושה שהוא מעורר בקרבנו מובילה לרצון לראות את אהובנו פעם אחר פעם, כדי לחוות שוב את אותה ההנאה. זוהי ממש חוויה של התמכרות, אך למזלנו, בניגוד לשימוש בסמים, ההתאהבות איננה גורמת לרוב להרס עצמי, אלא מביאה עימה דברים טובים ונעימים.

אז מה באמת קורה במוחנו כשאנו מתאהבים?

אז הבנו שההתאהבות היא כמו סם ושהיא גורמת להתרחשויות בעלות השפעה רבה על מצב הרוח שלנו במוחנו, אבל עכשיו נשאלת השאלה מה הופך אותה לכזאת? מהו אותו "שיגעון" שמתפרץ בתוכנו, גורם לנו להתעלם מכל מגרעותיו האנושיות הטבעיות של האדם שעומד מולנו, ולחוש פתאום שכל חיינו תלויים בו? כדי לענות על השאלה המסקרנת הזאת, נפרט מעט על הרכב ההורמונים המשתחררים במוח בעת ההתאהבות:

• אוקסיטוצין – כפי שהוכח בין היתר  במחקר ישראלי מרתק שנערך באוניברסיטת בר אילן, זהו ההורמון שאחראי על ההיקשרות הרגשית והוא תורם רבות לחיבור העמוק המתרחש בין שני השותפים להתאהבות. ברגע שההיפותלמוס - החלק במוח שאחראי על יצירת האוקסיטוצין - משחרר אל הגוף מספיק ממנו, רמות הלחץ והחרדה יורדות בעוד שתחושת ההשתוקקות רק הולכת וגוברת. 
• וזופרסין – הורמון זה אחראי לתחושת הנאמנות והרצון העז לשמור ולהגן האחד על השני, ובדומה אוקסיטוצין  גם הוא לוקח חלק בהידוק ההיקשרות הרגשית בין בני הזוג.
• דופמין – הורמון ההנאה, התורם לתחושות העונג הנעימות שמביאה איתה ההתאהבות. זהו החומר שיוצר את הרגשת התרוממות הרוח, והוא מופק מן המוח בכמויות גדולות בזמן ביצוע שלל פעילויות מהנות החל מאכילה ועד להתעלסות.
• סרוטונין – הורמון זה מתווסף לדופמין ותורם גם הוא להתרוממות הרוח. ההורמון הזה גורם לנו לחוות הנאה, משפר את מצב רוחנו וגם את איכות חיי האהבה שלנו.
• קורטיזול – נקרא גם "הורמון הלחץ", ועל פי מספר מחקרים, כמו למשל המחקר הזה משנת 2004, רמתו עולה באופן משמעותי בשלבי ההתאהבות הראשונים – מה שאומר שלא רק נועם והנאה מעורבים בתהליך, אלא גם מידה מסוימת של מתח.

חשוב לדעת שתערובת ההורמונים הייחודית הזאת היא הגורמת לנו לתופעות גופניות שונות המתרחשות עם תחילת ההתאהבות. הורמוני הדופמין, הסרטונין והנוראדרנלין מובילים להזעה מוגברת, דפיקות לב מואצות, התרחבות אישונים, איבוד תיאבון ועוד, בשעה שהורמוני המין כדוגמת הטסטוסטרון והאסטרוגן מעוררים את החשק והמשיכה המיניים.

אולי יעניין אותך גם:

תפילה קטנה עבורך אהובי: שתפו את השיר המרגש הזה עם יקירכם

אל תאבדו תקווה, תאמינו באהבה: השיר הבא יחבר אתכם למסר נהדר

בן או בת זוגכם מחכים שתשלחו להם את בלדת האהבה המרגשת הזו...

9 דברים נפלאים שאכילת זיתים עושה לגוף - מספר 8 מפתיע מאוד!

כשההתאהבות נגמרת: מה קורה וכיצד ממשיכים מפה?

אם אתם בזוגיות ארוכת שנים, אתם לבטח שואלים את עצמכם עכשיו: "אם כל סערת הכימיקלים הזאת התרחשה במוח שלנו בזמנו, למה לא נותר ממנה זכר?". אז צריך להבהיר את זה באופן הכי פשוט וישיר שאפשר: הכללים הביולוגיים הטבעיים נוקשים למדי בעניין זה, והם קובעים שההתאהבות תהיה בסך הכל תהליך כימי בר חלוף, שמשפיע עלינו כ-3 שנים לכל היותר. לאחר תקופת הזמן הזאת, ולעיתים רבות אף לפניה, עצבי הגוף מתחילים לפתח חסינות מפני ההורמונים המשתוללים, ובמקביל ייצורם במוח הולך ופוחת. בשלב זה תפקוד המוח חוזר ליציבותו ולשגרת פעולתו הרגילה. זאת בעצם ההרגשה של "אובדן האהבה" שרבים מרגישם לאחר תקופת זוגיות מסוימת, זהו לא סימן לסופה של האהבה.

כשזוגות מרגישים ש"האהבה שלהם נעלמה", הם למעשה חווים תהליך טבעי וחשוב שהחל כבר בתקופת אבות אבותינו הקדמונים. היו להם משימות רבות לבצע לאחר שלב ההתאהבות של מערכת היחסים שלהם, כמו למשל למצוא מזון, להגן על הילדים, לברוח מאיומים וכדומה. יכולתם לעמוד בהצלחה בכל האתגרים האלו הייתה נפגעת מאוד אם מוחם היה מוצף בהורמונים כל הזמן, וגם היום אפשר לראות בשינוי הזה מהלך חיובי. הרי גם היום לגדל ילדים היא לא משימה פשוטה ואחרי כמה וכמה שנות זוגיות זה רק טבעי שבני הזוג ירצו לקדם תחומים שונים בחייהם האישיים, ביחד או לחוד, וכדי לעשות זאת בהצלחה עליהם להיות מרוכזים וממוקדים ככל האפשר.

הירידה העקבית ברמת ההורמונים לא אומרת בשום אופן שהאהבה ביניכם נעלמה, אלא רק שהיא משנה את צורתה. למעשה, טוענים המדענים והמומחים, הקצב הרגוע והשלו יותר שבו עובד מוחנו לאחר התפוגגות סערת החושים של ההתאהבות, הוא טוב ובטוח יותר עבורנו, משום שהוא מנטרל את רגשות הלחץ והמתח שכולנו חווים בתוך מערכת היחסים ובלי שום קשר אליה. ההורמונים שכן נותרים בנו לאחר שלב ההתאהבות הם האוקסיטוצין והווזופרסין, האחראיים על ההיקשרות הרגשית, שרמתם ממשיכה לעלות כשבני הזוג מתחבקים, שוכבים, מתנשקים או אפילו סתם משוחחים ומבלים בנעימים. לדעת רבים זהו המצב שמאפיין את האהבה האמיתית, הרגשה שמתקיימת ללא השפעות של עודפי הורמונים ונמשכת לאורך שנים רבות מאוד.