maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

סיפור מהחיים על הורות ואיפוק

איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות. כשהאם והבת עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאמא אמרה "לא!" הילדה התחילה ליילל, לצעוק ולהקים מהומה, אך האמא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת "או-קיי מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיותתיכף נסיים כאן. אל תתרגזי, רק עוד טיפה". 

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, ותוך דקות הגיעו לשורת מדפים עמוסי ממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים, אך האמא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האמא לא איבדה את העשתונות ואמרה בקול רגוע "די מוניקה, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. רק עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה". 

 


 

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאמה השיבה בשלילה, התחילה הילדה לבכות ולצעוק, והאמא אמרה בקול רגוע ושקט "מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. עוד חמש דקות נהיה בחוץ ואז ניסע הביתהאת תוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה." 

 
 

האמא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך למכונית ואמר לה "סלחי לי,גברתי, אך לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם מוניקה הקטנה". האמא הסתכלה עליו במבט מחויך ואמרה:

"לקטנה קוראים תמי. אני מוניקה"

 

מקור: לורין אלחרזי
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: