maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

רב סמל מתקדם אילן ענבר ז"ל

אילן ענבר

אילן בן גילה ובנימין. נולד ביום ז' בשבט תשכ"ו (28.1.1966) בחיפה.

בחודש יולי 1985 התגייס אילן לצה"ל, למשטרה הצבאית. בשנת 1999 עזב אילן, אחרי 14 שנים, את המשטרה הצבאית ועבר לשרת בחיל-הרפואה, כמפקד מחנה בחיפה.

יום ב' בסיוון תשס"ב (13.5.2002) נפל אילן בעת שירותו והוא בן שלושים-ושש.
 


לזכרו

נר זכרון

אדם גדול עם נשמה כפולה ממנו.
היה בן יחיד ונשאר רק חלום.
אני אזכור אותו עד יומי האחרון בכדור הזה.
שנשמתו תהיה עדן עד שניפגש פעם נוספת.

בן יחיד, אוהד נאמן של הפועל חיפה...
אין שני לו בעולם. יהי זכרו לעד.

 

בן גילה ובנימין. נולד ביום ז' בשבט תשכ"ו (28.1.1966) בחיפה. אילן, בן יחיד להוריו, נקרא כך על שום קרבת תאריך הולדתו לט"ו בשבט, חג האילנות. אילן היה ילד שמנמן וחייכן, בעל שיער בלונדיני מתולתל, אהוב על כולם מיום בואו לעולם.

אילן גדל על הכרמל בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי 'דוד ילין' והמשיך לחטיבת-הביניים 'חוגים' ולתיכון 'שילה', אותו סיים בהצטיינות במגמת הנהלת חשבונות. בתקופת הלימודים היה אילן חניך ומדריך בתנועת הצופים, בגדוד 'דותן' בחיפה, אהב מאוד את התנועה ותרם להתחזקותה ולפעילויותיה. כחיפאי גאה, היה אוהד מסור של קבוצת הכדורגל 'הפועל חיפה' מגיל צעיר, אוהד בתקופות הטובות, אך גם בתקופות הקשות.

בחודש יולי 1985 התגייס אילן לצה"ל, למשטרה הצבאית. הוא אהב מאוד את שירותו, ועד מהרה התקדם לתפקיד פיקודי. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע במשטרה הצבאית. אילן המפקד היה אהוב מאוד על חייליו, שראו בו מעין דמות אב, תרם רבות לקידומם ועזר לחיילים נזקקים. גם מפקדיו הוקירו אותו, והתייעצו איתו בכל עניין. במהלך שירותו השלים בהצלחה לימודי תואר ראשון במינהל עסקים, והועלה לדרגת רס"ם.

ביום 28.3.1989 נשא אילן לאישה את אלה. הם התגוררו בחיפה, ובחודש דצמבר 1990 נולד בנם הבכור, שניר. כאביו, גם לבן נבחר שם עם משמעות ארץ-ישראלית - על שם נחל שניר שזורם מהחרמון לבניאס. בדצמבר 1994 נולדה הבת ליהי, שאת שמה בחר אילן, באומרו "לי היא." אילן היה מאושר בלידת ילדיו, והתגלה כאב מסור ואוהב מאוד. הוא הקדיש הרבה מזמנו ומכספו לבית-הספר שבו למדו, התנדב לפעילויות חברתיות והיה אהוב מאוד על כל הילדים, חברי בנו ובתו.

אילן אהב את ארץ-ישראל בצורה יוצאת דופן. הוא טייל בכל הארץ, והכיר בעיקר את הצפון על בוריו, על כל שביל ודרך שבו. את הידע שברשותו העביר לרבים, וסחף גם אותם לאהבת הארץ והטיולים. את שני ילדיו חינך אילן לאהבת הארץ, טייל איתם ברחבי ישראל וטיפח בהתמדה את הקשר שלהם למדינה.

בשנת 1999 עזב אילן, אחרי 14 שנים, את המשטרה הצבאית ועבר לשרת בחיל-הרפואה, כמפקד מחנה בחיפה. גם כאן התחבב עד מהרה על המפקדים והחיילים כאחד, טיפח את היחידה ותרם לה רבות. הוא אהב מאוד את היחידה, דאג לרווחת חייליו ופעמים רבות אף הקדיש מעתות הפנאי שלו והרבה מעבר לדרישות תפקידו לצבא וליחידה.

אילן, אדם רגיש לסביבה ובעל לב רחב, תמיד נתן מעצמו למען האחרים, ובדרך כלל דאג לסובבים אותו יותר מאשר לעצמו. הוא ראה בעזרה לזולת את שליחות חייו. לכל אדם שפנה אליו בבקשת עזרה, נפשית או כלכלית, תמיד אמר כן. ואם לא יכול היה לעזור בעצמו - פנה לאחרים וביקש את סיועם, ולחם למען העזרה עד שהשיגה.

ביום ב' בסיוון תשס"ב (13.5.2002) נפל אילן בעת שירותו והוא בן שלושים-ושש. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה, בן, בת והורים.

ילדי בית הספר שבו למדו ילדיו של אילן, שכה אהבוהו, שאלו את מורותיהם עם היוודע דבר מותו: "המורה, מה יהיה עכשיו? לא נצא לטיולים יותר? מה יהיה עם הפעילויות החברתיות, מי יצלם, מי יסביר, מי יעשה את הכל - הרי אבא של שניר וליהי איננו עוד..."

בכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה, וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך."

מנציחה: אימו, גילה ענבר.

יהי זכרו ברוך
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: