הזיקנה היא לא בהכרח דבר משעשע, לכן בשביל להקל על השלב הזה נשאר לנו בעיקר לספר בדיחות ולצחוק. כאן תמצאו בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.
בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.
כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים!
- הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן...
- סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא.
- אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה.
- הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב.
- אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה.
- הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם...
- בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד.
- אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם...
- היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב.
- כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה!
- בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב.
- אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי...
אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??
ביום שמשי חמים ונעים, טייל לו רפי בפארק כשלפתע הבחין בזוג קשישים שעושים אהבה על הדשא.
בתחילה חשב לעצמו כמה זה מדהים שהזוג הקשיש שמולו מרגיש נועז ממש כמו זוג צעיר, אולם אחרי שהתבונן בהם במשך כמה רגעים ושם לב שהאישה כמעט ולא זזה, נראה היה לו כי בעצם האישה התעלפה והאיש שלצידה מנסה לבצע בה פעולות החייאה.
רפי רץ במהרה לעבר הזוג כדי להגיש לאיש הקשיש עזרה, אך כשהחל ללחוץ על החזה של האישה, היא קמה וצעקה עליו יחד עם בעלה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" צעק הקשיש, "תעיף את הידיים שלך מאשתי!"
"אני מצטער", ענה רפי, "חשבתי שהיא התעלפה ושאתה מבצע בה פעולות החייאה".
"מה פתאום!", ענה לו בחזרה הקשיש, "אנחנו עושים אהבה!״
"אבל היא לא עשתה כלום, אפילו לא זזה!" אמר רפי בקול,
והקשיש השיב לו: "זה פשוט כי אשתי פולניה".
היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים.
כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת.
הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש.
כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך.
"זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי."
"מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!"
"מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים.
ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת פיצה האט.
ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גבינת שמנת עם זה?"
ויאמר לו אדם: "כן!"
ותאמר חווה: "אני גם רוצה. עם קולה בצד".
ויעלו השניים 3 קילו כל אחד.
ואלוהים ברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב.
ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם.
ותעבור חווה ממידה 36 למידה 44.
ויאמר אלוהים: "מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון".
ויאמר השטן: "ותוסיפו לו רוטב וגבינה כחולה עם לחם שום בצד".
ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה.
ויאמר אלוהים: "שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!"
ויפרוש השטן על השולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך ל'אכול כפי יכולתך'.
ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה.
ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים.
ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות-רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון.
ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים.
ואלוהים ברא את נעלי הריצה, וייתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל.
וייתן השטן לאדם וחווה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים.
ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טריינינגים רפויים עם גומי במותניים.
וייתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, מוצרים דיאטטיים ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות.
ויברא השטן את מקדונלדס, ואת ההמבורגר הכפול בחמישה שקלים.
ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גם צ'יפס?"
ויאמר לו: "כן! ותגדיל לי!"
ויחטפו אדם וחווה התקף לב.
וייאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש.
ויגחך השטן בקרבו, ויברא את משרד האוצר וקופות החולים...
מאז שיצאתי לגמלאות, כל יום קורה לי משהו אחר. היום לא תכננתי תכניות מיוחדות ולא ידעתי מה אעשה, אז נסעתי למרכז העיר ונכנסתי לאחת מחנויות הבגדים הגדולות. הייתי שם בערך 5 דקות, וכשיצאתי היה שם שוטר תנועה שרשם דו"ח חנייה. ניגשתי אליו בחיוך ומבט אדיב ואמרתי לו, "בחייך בחור צעיר, אולי תקל קצת על פנסיונר?"
הוא התעלם והמשיך לרשום את הדו"ח.
אמרתי לו: "אתה מתעלם? זו הבעיה במדינה שלנו, אנשים כמוך!"
שוב הוא לא הגיב, אז צעקתי לו "חתיכת זבל פאשיסט!"
הוא הסתכל עליי והתחיל לרשום דו"ח נוסף על צמיגים שחוקים.
אז עברתי לכנות את אמו בכינויים שונים, וגם את אחותו. הוא כתב דו"ח שלישי על כתם על הפנס ושם אותו מתחת למגב יחד עם הראשון. "אפס עלוב" הפטרתי, אז הוא התחיל לרשום דו"ח רביעי.
כך העניין נמשך בערך חצי שעה. ככל שקיללתי אותו יותר, כך הוא רשם יותר דו"חות.
אישית, זה לא ממש היה אכפת לי. אני נוסע באוטובוס, אבל אני מנסה לעשות קצת כיף בכל יום מאז שיצאתי לגמלאות. זה מאוד חשוב בגילי...
אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו.
במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים.
למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית!
אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?".
הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!"
"כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר.
"לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"
זוג פנסיונרים שכב במיטה כדי לקרוא קצת לפני השינה כשלפתע הבעל שחרר נפיחה אדירה ומיד אחר כך אמר: "גול!". "מה זה היה לכל הרוחות?!" שאלה אשתו. "נמאס לי להתבייש בגזים שלי, אז החלטתי לשחק כדורגל-פלוצים" ענה הבעל, "אני מוביל אחד - אפס".
בהתחלה אשתו הייתה בהלם, אבל אחרי כמה רגעים היא הבינה שבאמת אין סיבה להתבייש בפעילות טבעית של הגוף שלהם. אחרי כמה דקות היא עשתה פוק קטן משלה ופנתה לבעל, "גול! אחד - אחד!". אחרי כמה דקות הפליץ הבעל שוב וקרא בשמחה "שתיים - אחד!" אחרי עוד כמה דקות האישה, שכבר הרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמה, שחררה נפיחה רועמת משלה והכריזה: "שתיים - שתיים, אתה עומד להפסיד במשחק שלך!"
הבעל החליט שהגיע הזמן לסיים את התחרות הזאת, התרכז, כיווץ את כל הבטן שלו, הפליץ בקול עצום ומיד לאחר מכן הבין שגם קרתה לו תאונה קטנה…
"מה זה היה לעזאזל?" שאלה האישה.
"מחצית, צריך להחליף צדדים"
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת, שלום.
שנה טובה ואל תדאג לי, אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף.
מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד או מבשלת להם כמו שצריך. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. היה כל כך קשה לך לבוא לבקר? שמתי אותם בפריזר, שיישארו טריים עד שתצטרך אותם בשביל הקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את מקל ההליכה שלי בשבוע שעבר כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את הנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור מאז שהמזגן התקלקל ואין מי שיתקן אותו. יש לזה יתרונות, המיטה הקפואה בבית האבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב על לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר...
שנה טובה, אמא.
גבר הולך לרופא ואומר לו: "דוקטור, אני חושב שאשתי נעשית חירשת."
מאיזה מרחק היא לא שומעת?" שואל אותו הרופא.
"אין לי מושג," השיב הגבר התמה. "היא פשוט כבר לא שומעת טוב."
"אני צריך לדעת מאיזה מרחק, אז או שתביא אותה או שתבדוק בעצמך."
הבעל החליט לבדוק בעצמו ולחסוך כסף של בדיקת רופא. כשהוא מגיע הביתה אשתו עומדת בגבה אליו ומבשלת.
הוא מחליט לנצל את ההזדמנות, נעמד כ-8 מטרים מאחוריה וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?"
היא לא מסתובבת ולא עונה.
הוא מתקדם למרחק של 5 מטרים וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?"
שוב, אין תשובה.
עתה הוא מתקדם למרחק 2 מטרים ושוב צועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב??"
דממה.
הוא מחליט להתקרב עד אוזנה ממש, וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?!??"
היא מסתובבת אליו בעצבים: "סטייק! סטייק! כבר עניתי לך שלוש פעמים, זה סטייק!"
גבר צעיר הולך בסופרמרקט, כשלפתע הוא שם לב שאישה מבוגרת עוקבת אחריו לכל מקום בו הוא הולך. הוא פנה ימינה, היא גם, הוא פנה שמאלה, היא גם. הוא חיכה בתור במעדנייה, היא שם מאחוריו.
הוא החליט להתעלם ממנה במשך כל מסע הקניות שלו, אך כשהגיע לקופה ראה שהיא בתור לפניו. הוא לא יכול היה להתאפק יותר ושאל אותה: "סליחה גברת, למה את בוהה בי ככה?"
האישה המבוגרת ענתה: "סליחה אם גרמתי לך אי נעימות כשבהיתי בך ככה, פשוט אתה נראה בדיוק כמו בני שנפטר בחודש שעבר". "אני מצטער לשמוע על האובדן שלך" אמר הצעיר. "יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור לך?" "למען האמת, יש משהו" ענתה המבוגרת. "כשאעזוב את הסופר, תוכל לנופף לי לשלום ולהגיד 'להתראות אמא'? זה יהיה מאוד משמעותי בשבילי" שאלה בחיוך עצוב.
ליבו של הצעיר התמלא ברחמים, והוא השיב בחיוך חם: "אין שום בעיה גברתי".
כאשר האישה יצאה מהסופר עם המצרכים נופף לה לשלום וצעק "להתראות אמא! ביי!"
כשהגיע תורו לשלם, ראה שהחשבון יצא קצת יותר מ-500 שקלים. הוא שאל את הקופאי: "איך יכול להיות שהחשבון יצא כל כך יקר? קניתי כמה פריטים בודדים". הקופאי הסתכל ואמר לו "אבל אדוני, אמא שלך אמרה שאתה משלם עבור שניכם..."
יפה וטובה, שתי חברות פולניות שמכירות כבר שנים רבות, יושבות יחד ומשוחחות על חיי הנישואים שלהן. יפה שואלת את רבקה איך היא ובעלה מסתדרים עם הגיל, ורבקה עונה: "קשה לנו כי אנחנו כבר לא צעירים ומתביישים במה שאי אפשר כבר לעשות בגילנו".
"ואיך אתם מסתדרים עם הבריאות?", יפה ממשיכה לשאול, ורבקה עונה לה שזה לא פשוט: "בעלי כבר לא רואה כל כך טוב בלי המשקפיים שלו ולי יש לחץ דם גבוה".
"ומה לגבי אקשן במיטה?", מתעניינת יפה בתעוזה, "שם דווקא הכול בסדר" רבקה משיבה בהפתעה, "אני רק מתעקשת שנעשה את זה בחושך מוחלט".
"אה", אומרת רבקה, "זה בגלל שאתם כבר לא צעירים, ובעלך לא רואה טוב ולך יש לחץ דם גבוה?"
"ממש לא", רבקה עונה, "אני פשוט לא יכולה לסבול את זה שאני רואה אותו נהנה!"
איש מבוגר, לא בכושר מי-יודע-מה, התאמן בחדר כושר כשלפתע הבחין בצעירה יפיפיה ומתוקה.
הוא ניגש למאמן כושר שעמד לידו ושאל אותו: "באיזה מכשיר אני צריך להשתמש כדי להרשים את הדבר היפהפה הזה שעומד שם?"
המאמן בחן אותו מכף רגל ועד ראש וענה לו: "נסה את הכספומט שבלובי..."
בחור צעיר שישב באוטובוס וקרא ספר, לפתע הרגיש נגיעות קלות על כתפו מאחור. הוא הסתובב וראה אישה זקנה שהושיטה לעברו שקית מלאה ואמרה: "נער צעיר, אתה רוצה קצת בוטנים? יש לי הרבה."
"בוודאי", ענה הבחור, לקח חופן בוטנים מהשקית והזקנה חזרה לשבת עם החברות שלה. חמש דקות מאוחר יותר, הרגיש הבחור שוב כמה נגיעות קלות על כתפו, הוא הסתובב וראה את אותה הזקנה ששוב הציעה לו בוטנים. הוא נענה בחיוב ולקח חופן בוטנים נוסף. לאחר מכן הזקנה חזרה לשבת עם חברותיה.
עשר דקות מאוחר יותר הזקנה נגעה שוב בכתפו, הוא הסתובב וראה שהיא מושיטה לעברו את שקית הבוטנים בחיוך. הבחור הסקרן לא הצליח להתאפק ושאל אותה: "גברתי, למה את לא אוכלת את הבוטנים בעצמך?"
"כי אין לי שיניים, נערי הצעיר" ענתה.
"אז למה קנית אותם בכלל?" שאל בפליאה.
הזקנה השיבה: "אני והחברות שלי אוהבות למצוץ את השוקולד שמסביב".
הרופא המקומי בעיירה קטנה עמד לעבור תפקיד והוא נפרד לשלום מכל המטופלים שלו. בסוף היום הוא פגש את סבתא רחל, האישה הכי מבוגרת באזור.
- "שתדע לך ד"ר, אין שום סיכוי שמי שיחליף אותך יהיה טוב כמוך!"
- "זה מחמיא מאוד גברת רחל, אבל אני בטוח שהרופא שיגיע אחרי יהיה מעולה."
- "אין שום סיכוי!"
- "את לא צריכה להגזים גברת רחל, באמת שיש המון רופאים טובים בעולם."
- "באמת? אז איך אתה יכול להסביר לי שכבר 50 שנה כל פעם שמגיע לפה רופא חדש הוא אידיוט גרוע יותר מהקודם?"
זקנה נוהגת למסעדה כשלצידה שכנתה הצעירה.
הצעירה שישבה שבכיסא הנוסע שמה לב לפתע שהם מגיעים לצומת ועוברים באור אדום.
'אני בוודאי מדמיינת', אמרה לעצמה.
אך לאחר כמה דקות, שוב הגיעו לצומת ושוב עברו ישר באור אדום. היא החליטה לשים לב אם יקרה הדבר שוב.
ואכן, לאחר עוד כמה דקות הגיעו לצומת עם אור אדום ואפילו לא האטו, כאשר נהגים זועמים מצפצפים להן בקול רם.
״חנה״, פנתה השכנה הצעירה, ״למה את נוהגת דרך אורות אדומים???״
והזקנה השיבה לה בתמיהה: ״אה זו אני שנוהגת???״
זקן אחד מתקשר לנציגת שירות של קופת חולים כדי להזמין תור לרופא.
הוא אומר לנציגה: “אני רוצה לקבוע תור ביום ראשון הקרוב לרופא עיניים ולמומחה כליות".
"אתה מתכוון שני תורים שונים אדוני?" שאלה הנציגה.
"לא, אני צריך תור עם שניהם," השיב הזקן.
"אני מצטערת אדוני, אני לא יכולה לזמן לך את שני התורים האלה ביחד," אמרה הנציגה. "אולי תספר לי מה בדיוק הבעיה ואני אראה איך אפשר לעזור לך?"
“אני בעצמי לא יודע מה הבעיה”, השיב הזקן, “או שאני עיוור צבעים או שהשתן שלי כחול…”
במהלך הפטרול הלילי הקבוע, אחד מסיירי המשטרה עבר ליד מגרש של רכבים משומשים וראה שם שתי זקנות בלונדיניות יושבות בתוך אחד הרכבים. הוא התקרב בזהירות עם הפנס בידו ושאל את השתיים: "מה אתן עושות פה?"
הזקנות הבלונדיניות ענו בהתרגשות: "קנינו את הרכב הזה ממש היום."
השוטר כמובן היה מבולבל: "אוקי, ולמה אתן לא נוסעות מפה עכשיו?"
"אין לנו רישיון" ענו הזקנות.
השוטר הסתכל עליהן במבט מבולבל עוד יותר ושאל: "אז למה קניתן רכב בכלל?"
הזקנות חייכו אליו ואמרו: "סיפרו לנו שאם נבוא לקנות פה רכב בטוח ידפקו אותנו, אז אנחנו מחכות..."
שני סטודנטים לרפואה הלכו ברחוב כשלפתע ראו זקן הולך לאיטו ברגליים פסוקות ונוקשות.
הסטודנט הראשון פונה לחברו ואומר: "מסכן הזקן, הוא בטח סובל מתסמונת הרגל הצפודה, מי שחולה בזה הולך בדיוק ככה". הסטודנט השני עונה לו: "אני לא מסכים. הוא כנראה לקה בסינדרום גודריאן. רגליו פסוקות והוא הולך לאט, בדיוק כפי שלמדנו בשיעור".
מאחר והשניים לא הצליחו להחליט מי ביניהם צודק, הם החליטו לשאול את הזקן מה יש לו. הם ניגשו אליו והציגו עצמם: "אנחנו שני סטודנטים לרפואה ולא יכולנו להתעלם מהאופן שבו אתה הולך, אך לא הצלחנו לקבוע באיזה סינדרום אתה לוקה. תוכל לומר לנו בבקשה מהו?".
"אני אומר לכם" ענה הזקן, "אך קודם תאמרו לי מה שני סטודנטים לרפואה נחמדים שכמותכם חושבים".
הסטודנט הראשון אמר: "אני חשבתי שמדובר בתסמונת הרגל הצפודה".
"חשבת - וטעית" אמר הזקן.
"אני חושב שזה סינדרום גודריאן" אמר השני.
"חשבת - וטעית" אמר הזקן.
"נו, אז תאמר לנו בבקשה מה זה, אדוני?" אמרו לו.
"גם אני חשבתי שיש לי רק גזים - וטעיתי..."
מוסכניק אחד מסתובב על שפת הים, פתאום איזו זקנה מקומטת שמשתזפת צועקת לו "הלו בחור צעיר, אתה מסתיר לי את השמש. אני מנסה לתפוס צבע."
עונה לה המוסכניק "גברת, קודם תעשי פחחות..."
השטן ישב בשערי הגיהינום כשרפי בן ה-80 פתאום הופיע לפניו מבולבל ואבוד. "הייתי איש טוב כל חיי!", הוא אמר בטון מיואש והשטן כמובן לא הופתע מדבריו, הוא הרי רגיל לשמוע את המשפט הזה מכל אדם שהוא פוגש, לכן הוא ביקש מרפי להסביר איך הוא מת, ואולי הם יגלו את התשובה יחדיו.
"ובכן, מאז שהראייה שלי החלה להידרדר אני נפגש פחות עם הנכד הבכור שלי, לכן החלטתי לעשות עימו יום כיף, הלכנו ביחד לפארק ואז פתאום ראיתי משהו זז ישר לעברו והבנתי שזה עכבר ענקי! עכשיו, כאילו שזה לא מספיק מפחיד ומבהיל, אין לדעת איפה הוא היה קודם ואילו מחלות הוא מעביר. לא רציתי שהוא ינשוך את הנכד שלי, בטח לא כשאני שומר עליו!".
"אז מה עשית?", שאל השטן בעודו מוציא משום מקום קופסת פופקורן ומתחיל לאכול כאילו שהוא צופה בסרט מתח. רפי ענה: "אתה לא מבין כמה ענק היה העכבר הזה! אז התחלתי להלום חזק בראשו בעזרת מקל ההליכה שלי. נכון שאני כבר לא ממש רואה טוב, אבל אני ממש כיסחתי לו את הצורה! הנכד שלי וכל הילדים שהיו בסביבה התחילו לצרוח ולבכות בטירוף – אתה הרי יודע איך הם כשהורגים לידם בעל חיים, אבל הייתי חייב להמשיך כדי לוודא שהעכבר לא יחזור עם החברים שלו!".
"אז הרגת אותו?", שאל השטן המסוקרן. "ודאי!", השיב רפי והמשיך, "וכעבור רגע הלב שלי הפסיק לפעום, כנראה שחטפתי התקף לב והנה אני כאן". השטן גירד בראשו ואמר שמשהו לא מסתדר לו בסיפור כי נראה שהסב נהג בתום לב ומכוונה טובה, לכן הוא התקשר למלאך האחראי בגן עדן כדי לברר מה עושים. שניהם ניסו להבין מה קרה ואיך נוצר הבלבול, ואז השטן כיסה לפתע את פומית הטלפון ופנה לרפי, "אני חושב שהבנתי מה קרה, תגיד רגע, איפה כל הסיפור הזה קרה?".
רפי גירד לרגע את הראש וענה: "אה, זה קרה בדיסנילנד".
לאברהם בן ה-80 היה מנהג קבוע בכל יום שישי בבוקר, להיפגש עם חבריו הטובים והוותיקים לכוס קפה באחת ממסעדות העיר ולדבר על כל נושא שבעולם החל מפוליטיקה וספורט, ועד להעלאת זיכרונות מהעבר.
לאחד ממפגשי הקפה האלו אברהם הגיע בדיוק אחרי שעבר עקירת שיניים מורכבת והתאמת שיניים תותבות, וביום הזה הוא בקושי היה יכול לדבר.
בשבוע שלאחר מכן הוא כבר הצליח לדבר במשך כעשר דקות, והוא תרם משפט לשיחה מפעם לפעם.
שבועיים לאחר העקירות אברהם דיבר במשך כ-20 דקות ואף סיפר סיפור או שניים לחבריו.
שלושה שבועות אחרי הפגישה עם רופאי השיניים אברהם לא הפסיק לדבר במשך כל המפגש, נכנס לדבריהם של חבריו בהתלהבות ללא הרף והיה לו מה להגיד על כל דבר ונושא שרק עלה.
חבריו היו מאוד מבולבלים מהתנהגותו של אברהם והם החליטו לשאול אותו על כך במפגש שנערך שבוע לאחר מכן.
"תגיד לנו אברהם, מה קרה לך בשבועות האחרונים? קודם אתה בקושי מוציא מילה מהפה ואחר כך אי אפשר להשתיק אותך לרגע!"
"יש לזה הסבר מאוד פשוט" הוא ענה, "בשבוע הראשון כאבו לי החניכיים ובקושי יכולתי לדבר, אז כמעט ולא אמרתי כלום. בשבוע השני התחלתי להתרגל לשיניים החדשות שלי והכאב ירד אז יכולתי לדבר יותר."
"אבל איך קפצת ממצב כזה ללדבר בלי הפסקה במשך כמעט כל היום???"
"כי בשבוע שעבר לקחתי בטעות את השיניים התותבות של אשתי..."
לקראת יום הולדתה ה-90, אלמנה עשירה החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתכונן ליום מותה ולהסדיר בעצמה את כל ענייני הקבורה שלה כל עוד היא יכולה לעשות זאת. לשם כך היא פנתה אל עורך הדין שלה עם שלוש בקשות מפורטות:
"אני רוצה שליד הקבר שלי ישתלו ורדים בכל צבעי הקשת ושגנן יבוא להשקות אותם ולטפח אותם באופן קבוע בכל שבוע".
"אין שום בעיה" אמר עורך הדין, "אבל אפשר לשאול למה?"
"אלו הפרחים שאני הכי אוהבת ואני רוצה שיהיה לי נעים בעולם הבא ושתמיד תהיה מסביבי פריחה צבעונית". השיבה האישה.
"הבקשה השנייה שלי היא שיקברו לידי את הכלב האהוב שלי, ויבנו לכבודו מצבה ענקית שעליה תהיה תמונה של שנינו ביחד".
"זאת בקשה קצת מאתגרת", אמר עורך הדין, "אפשר לשאול למה זה כל כך חשוב לך?"
"הכלב שלי תמיד היה לצדי בשנים האחרונות ואני רוצה שהוא ימשיך לארח לי חברה ולעודד אותי גם בעולם הבא", ענתה האלמנה.
"ודבר אחרון, אני רוצה שליד הקבר שלי יתקינו טלוויזיה ענקית עם חיבור לחשמל ולכל ערוצי הספורט, הסדרות והסרטים שיש, מערכת ישיבה מפנקת עם מכשירים לעיסוי הגב ומקרר ענק שתמיד יהיה מלא באוכל".
"תני לי לנחש" אמר עורך הדין, "זה כדי שיהיה לך איך להעביר את הזמן בעולם הבא...".
"ברור שלא!" הגיבה האישה בהפתעה, "מה אני כבר אוכל לעשות עם כל הדברים האלו כשאני אמות? זה כדי שהנכדים שלי יבואו לבקר אותי!"
בהרצאת העצמה שנערכה במתנ"ס המקומי של גבעת עדה, עמד המנחה על הבמה וסיפר לקהל על הסוד לחיים מאושרים יותר: "אתם צריכים להתחיל לסלוח לאויבים שלכם", הוא אמר. "כמה מכם, קהל יקר, מוכנים לסלוח עכשיו לאויביהם, לאנשים שהם הכי כועסים עליהם ושונאים אותם? תצביעו בבקשה". רק כמה אצבעות בודדות של כמה משתתפים מבין הרבים שהגיעו להרצאה הורמו מעלה.
המרצה התחיל להסביר לנוכחים על חשיבותה של סליחה, על כמה היא תורמת לנפש וטובה לבריאות, משחררת אותנו מלחצים וכעסים, והמשיך להוסיף ולהוסיף במשך שעה ארוכה. "עכשיו, לאור כל זאת, בהצבעה בבקשה – מי מכם מוכן לסלוח לאויבים שלו?". עכשיו כבר הרבה יותר אנשים הניפו את האצבעות שלהם, כ-80% מהקהל.
המנחה עדיין לא התרצה, והמשיך לספר לנוכחים עד כמה הסליחה והכפרה הן מוטיב חשוב ביהדות, ושיש להן משמעויות אלוהיות כמעט. "אז כמה מכם מוכנים לסלוח לאויבים שלכם עכשיו - אני רוצה לראות אצבעות!" כל הקהל כאיש אחד כמעט, הניף בהתלהבות את ידיו באותו רגע, חוץ מאישה קשישה אחת שישבה בחיבוק ידיים בשורה הראשונה, עם חיוך גדול על פניה.
"למה גבירתי לא מצביעה?" פנה המרצה לאישה, "את לא מוכנה לסלוח לאויבים שלך?"
"אין לי שום אויבים" השיבה האישה.
"זה מעניין..." אמר המרצה, "בת כמה את גבירתי, אם אפשר לשאול?"
"אני בת 97" ענתה האישה.
"מדהים! איזה דוגמה מעולה!" אמר המרצה "בואי, גבירתי, אני רוצה שתעלי על הבמה בבקשה ותספרי לכל הקהל הנפלא הזה כאן איך אישה יכולה להגיע לגיל 97 מבלי שיהיו לה שום אויבים בעולם". האישה הזקנה התרוממה באיטיות ממקומה, עלתה אט אט אל הבמה, הסתובבה לקהל ובחיוך גדול אמרה: "פשוט מאוד, כל הממזרים האלו מתו מזמן!"
סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול...
"מה קרה סבא?", שאל הנכד.
"זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..."
"טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד.
"כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".
גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות".
"זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת.
"מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון".
"אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה.
"באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?"
"שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".
כמה חודשים אחרי שאישתו נפטרה, חיים בן ה-80 יצא לטיול בפארק השכונתי וראה על אחד מהספסלים אישה נאה וכסופת שיער שהוא מעולם לא ראה לפני כן... הוא פנה אליה ואמר: "שלום רב לך, אני קצת עייף מההליכה שלי, יפריע לך אם אני אשב קצת לידך ונדבר?" האישה הסכימה בשמחה ופינתה מקום לחיים על הספסל לצידה. במשך השעתיים הקרובות הם שוחחו וגילו שיש להם הרבה דברים משותפים. שמה היה רחל וגם בעלה נפטר לפני כמה חודשים, היא גדלה באותה עיר עם חיים ולמדה באותו תיכון, הם אוהבים את אותן תוכניות טלוויזיה ונהנים מאותם התחביבים. כשהשמש החלה לשקוע, חיים החליט שהוא חייב לעשות מעשה...
הוא קם מהספסל, כרע ברך מול רחל ודמעות החלו לזלוג מעיניו... "מה קרה לך, חיים?" היא שאלה אותו, והוא ענה: "תראי רחל, זה קשה לי מאוד לעשות את זה בגלל המצב שלי, אבל יש לי שתי שאלות מאוד חשובות אלייך..."
"מה אתה רוצה לשאול?" חקרה רחל.
"אנחנו מדברים כבר הרבה זמן ויש לנו כל כך הרבה במשותף, זה לא משהו שקורה כל יום בגיל שלנו. אז אני רוצה לשאול אותך אם את מוכנה להתחתן איתי?" אחרי כמה שניות של הלם, חיוך ענק הופיע על הפנים של רחל והיא ענתה: "כן! אני יודעת שזה מוזר, אבל גם אני רוצה להתחתן איתך!". היא רכנה קדימה כדי לתת לחיים נשיקה, אבל כשראתה שהוא לא זז לכיוונה נזכרה במה שהוא אמר ושאלה: "ומה הייתה השאלה השנייה שלך?"
"את מוכנה לקרוא למישהו שיעזור לי? הברך שלי הלכה פייפן!"