גיל סוזין
הכותב הוא בעל קליניקה שיעודה אבחון נוירופסיכולוגי וטיפול פסיכולוגי באנשים עם הפרעת קשב, פגיעת ראש, בעיות זיכרון או כל מצב משברי אחר הדורש התערבות פסיכולוגית.
הדמנציה היא מונח המתאר משפחה של מחלות ניווניות, המופיעות בדרך כלל בגיל מבוגר (גיל 60 ומעלה). המאפיין העיקרי שלהן הוא ירידה ניכרת ומתמשכת ביכולות החשיבתיות. התפקוד היומיומי בקרב חולי דמנציה הולך ויורד עד למצב של מוגבלות כללית. הדמנציות השונות נבדלות זו מזו במוקד הפריצה של התהליך הניווני במוח ובתסמינים הראשונים של המחלה. רבות נכתב על דמנציית האלצהיימר ועל התסמין הבולט ביותר שלה, שהוא הפגיעה בזיכרון ובלמידה. ישנן דמנציות נוספות שזוכות להתייחסות פחותה, למרות מורכבותן, אחת מהן היא הדמנציה הפרונטו-טמפוראלית, שמהווה כ-20% מכלל מקרי הדמנציה. בשונה ממחלת האלצהיימר, התהליך הניווני מתחיל בחלקים הקדמיים של המוח, כלומר, באונות הפרונטאליות (המצחיות) שנמצאות מאחורי המצח או בחלקים הקדמיים של האונות הטמפוראליות (הרקתיות), שנמצאות מאחורי הרקות.
מהלך המחלה איטי ומתמשך ויכולים לעבור מספר שנים עד שהתסמינים יהפכו מוחשיים דיו, בשביל להגיע לאבחנה רפואית. בשלבים הסופיים של המחלה רמת התפקוד של האדם היא אפסית והוא נדרש לעזרה סיעודית. הדמנציה הפרונטו-טמפוראלית מופיעה ב-3 תצורות שונות, הנבדלות זו מזו בתסמינים הראשוניים העיקריים, אך הן לעיתים, מופיעות במשולב.
1. התצורה ההתנהגותית (Behavioral Variant Frontotemporal Dementia) - בניגוד למחלת האלצהיימר, מרבית תפקודי הזיכרון והאינטליגנציה הכללית נראים שמורים עד לשלבים מתקדמים של הדמנציה. האדם מתמצא בסביבתו, מכיר את קרוביו ואפילו ממשיך לעבוד ולנהל את הבית. לצד זה, מופיעים שינויים אישיותיים בולטים, המביאים את בני משפחתו להתלונן לעיתים קרובות שהאדם אינו אותו אדם. מופיעים תסמינים של דיכאון, למשל, אפטיה (אדישות), אבדן עניין בולט במשפחה, בחברים או בתחביבים, כמו גם שינה מרובה. בנוסף, ישנן התנהגויות הפוכות שמתאפיינות בחוסר איפוק בולט (דיסאינהיביציה) וקושי לווסת את הרגשות. האדם יכול להתנהג בצורה לא מותאמת בתוך סיטואציות חברתיות, למשל, לדבר בצורה בוטה או מינית, שלא אפיינה אותו בעבר ומביכה את סובביו. האדם עלול להפוך יותר עצבני ואימפולסיבי, למשל לנהוג בצורה לא זהירה, להתבטא בצורה תוקפנית ולגלות חוסר סבלנות ניכר כלפי המקורבים לו. בדיקה מדוקדקת מגלה, שבכל זאת ישנם שינויים גם ביכולות החשיבה, כבר בשלבים ראשונים של המחלה - רמת הריכוז פחותה, היכולת לפעול לפי תכנון יורדת ורמת המודעות לשינויים הופכת חלקית למדי. ליקויים אלו ילכו ויתרחבו עד שבסופו של דבר ייפגע התפקוד היומיומי של האדם. הפנייה לקבלת סיוע רפואי תגיע בדרך כלל אחרי שכבר ישנם שינויים התנהגותיים משמעותיים או אחרי תלונות על התנהגות לא נאותה כמו עשיית צרכים בציבור.
2. התצורה השפתית (Primary Progressive Aphasia) – המוקד של הדמנציה הזו הוא שפתי ועיקר הליקויים, בשלבים הראשונים של הדמנציה, הינם ביכולת לשלוף מילים ולהפיק שפה. חשוב לציין שגם חולי אלצהיימר מתקשים בשליפה של מילים, אך אצלם התופעה משנית לעומת הירידה בזיכרון ויכולות החשיבה האחרות. בתצורה השפתית, הזיכרון תקין והתוצאות במבחנים שבודקים אינטליגנציה לא מילולית מצביעים על יכולת תקינה, עד לשלבים מתקדמים של המחלה. קשיי השליפה מאפיינים, בהתחלה, מילים ששכיחות השימוש בהן היא נמוכה ובהמשך גם למילים נפוצות. התופעה הולכת ומתגברת ועם הזמן הדיבור הולך ונהיה קטוע. האדם "עוקף" את הבעיה דרך שימוש במילים מקבילות או דומות, לעיתים ישנה נטייה אף לדבר ב'שפה גבוהה'. השלבים המתקדמים של המחלה, מתאפיינים בקושי הולך וגובר לבנות משפט ולשמור על כללי הדקדוק; המשפטים הולכים ומתקצרים, עד כדי שימוש במילים בודדות ולבסוף יש אבדן של היכולת השפתית.
3. התצורה המושגית (Semantic Dementia) – יכולות הזיכרון של אנשים הסובלים מ-Semantic Dementia שמורות, בשלבי המחלה הראשוניים. קיים דמיון בין התצורה השפתית והמושגית, שכן בשני המקרים הביטויים הקליניים הראשוניים של ההפרעה הם בעיקר שפתיים. יחד עם זאת, בעוד שבתצורה השפתית הקושי הוא בהפקת שפה (למשל, לשלוף את המילה 'טלפון' בתגובה לתמונות), בתצורה המושגית הקושי העיקרי מתבטא בהבנה של שפה והתפרקות של ידע בסיסי (לשלוף את המילה 'טלפון' וגם לזהות שהתמונות מציגות מכשירים בעלי שימוש זהה).
האבחנה של הדמנציה הפרונטו-טמפוראלית על תצורותיה השונות, מסובכת למדי בשל המורכבות של הסימפטומים והשתלבותן אלו באלו. הדרך לאבחנה עוברת בביצוע אבחון נוירופסיכולוגי ע"י נוירופסיכולוג, שבקיא בתחום ושלילה של מחלות או הפרעות אחרות, למשל פגיעה מוחית (אחרי תאונה או ניתוח להסרת גידול) או מחלה פסיכיאטרית מוכחת (דכאון, סכיזופרניה וכו'). במהלך האבחון מועברים מבחנים להערכת יכולות חשיבה (למשל, יכולת קשבית, זיכרון, שפה) ונאספים בדקדקנות קורות המחלה והשתלשלותה באמצעות שיחה עם בן משפחה קרוב. הטיפול בדמנציה דורש התערבות רפואית ופסיכולוגית, וחשוב שבני המשפחה יימצאו במסגרת שתעניק להם הדרכה ותמיכה לאורך ההידרדרות הבלתי נמנעת במצבו של יקירם.
בואו לשאול את גיל סוזין ועוד מומחים רבים נוספים, שאלות בנושאי רפואה ובריאות בפורום המומחים החדש שלנו - למעבר לפורום לחצו כאן!
* תזכורת לתשובות תתקבל בדוא"ל.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: