פירמידת הצרכים של מאסלו

מוקדם במאה הקודמת, אברהם מאסלו היהודי, הפל לאחד מהפסיכולוגים הבולטים ביותר, בתחום שבאותו זמן היה חדש ופורץ דרך. הוא הגה רבות על מהות הקיום האנושי, הצרכים שלנו ומה גורם לנו למוטיבציה. התיאוריה המפורסמת ביותר שלו, אותה ביסס על מחקרים בבני אדם ובחיות, היא פירמידת הצרכים המפורסמת.

לפי תיאוריה זו, יש לכל אדם חמישה צרכים שאותם תמיד ישאף למלא במהלך חייו. הפירמידה מסודרת כך שאי אפשר למלא צורך אחד לחלוטין בלי למלא את הצורך שלפניו. אפשר לדחות צורך מסוים, כמו התאפקות מלאכול, אך אי אפשר להשיג שליטה בשלב אחד, מבלי למלא את השלב שלפניו. 

הפירמידה:

הצורך הראשון - הצרכים הפיזיים שלנו.

הצרכים הפיזיים מוגדרים כצרכים שהגוף שלנו זקוק להם בשביל לשרוד. הם כוללים: מזון, שתיה, אוויר, שינה, טמפרטורה מתאימה וכן הלאה. אלו הצרכים שלא קשורים אלינו כבני אדם אלא יותר קשורים אלינו כחיה. לפי מאסלו, עלינו לענות על הצרכים האלה לפני שנוכל לעבור לענות על הצורך הבא בפירמידה. לדוגמא: קודם כל עלינו לאכול, ורק אז נוכל לענות על צרכים אחרים. עד שלא נמלא את הצורך הזה, לא נוכל לעבור הלאה. חוקרים רבים מתווכחים עם דעה זו של מאסלו, וטוענים כי האדם מסוגל לדחות צרכים פיזיים לזמן ארוך, כאשר צרכים אחרים לעיתים לוקחים קדימות - כמו צרכים חברתיים, אידיאולוגיים, תרבותיים, ולעיתים פשוט כוח רצון של אדם בדיאטה. מאסלו לעומת זאת, טען כי דחיית סיפוקים איננה התעלמות מהצורך, אלא פשוט למידה לדחות אותו. לטענתו, לא נוכל לחיות בלעדיו זמן רב, ורק כאשר רצון האדם למות, הוא יוותר על הצורך הזה לגמרי.

הצורך השני - ביטחון.

השלב השני מתבטא בצורך של האדם להרגיש שאיננו בסכנה. אנו רואים ביטוי לצורך זה בעיקר אצל תינוקות וילדים קטנים, אשר נבהלים בקלות במצבים חדשים או לא ברורים. הצורך עומד מאחורי צרכים אחרים, כמו סקרנות (אבולוציה של הצורך בחקר הסביבה כדי לוודא שהיא בטוחה), או הצורך לדעת מה השעה. ככל שאנו יודעים יותר על המצב שלנו, כמו גם נדע מה הסכנות, כך נרגיש בטוחים יותר. הצורך של האדם להיות מוגן הוא חזק ביותר, ומעטים מוכנים לחיות בצל הסכנה. בני האדם שמוכנים לחיות בסכנה, בדרך כלל מבינים אותה וחושבים כי יוכלו להתמודד איתה (לדוגמא חיילים מקצועיים). אך לאחר שאנו משביעים את צרכינו הפיזיים, הכי חשוב שנוודא כי הסביבה שלנו בטוחה עבורנו. הצורך הזה עומד מאחורי הרבה פחדים ומתחים, כאשר אנו איננו מרגישים בטוחים בסביבה מסוימת, ולא רק פיזית, אלא גם כשאנו נמצאים במצב לא ברור, מחכים לתוצאות לא צפויות או מרגישים שאנו עובדים בעבודה לא יציבה. כיום, אנו זקוקים לביטחון פיזי, כלכלי, חברתי וגם ביטחון מהעתיד, שתמיד מפחיד אותנו. כאשר הצורך לא מתמלא, נוצרות לעיתים חרדות והתנהגות נוירוטית, משום שהאדם איבד במקום כלשהו את תחושת הביטחון.

הצורך השלישי - שייכות ואהבה.

זהו צורך חזק אשר גורם לנו תמיד לחפש מקום ומסגרת להיות שייכים אליו, בין אם זו משפחה, קבוצה חברתית, מסגרת רשמית או מסגרת אידיאולוגית. זהו הצורך המניע אותנו להישאר בתא המשפחתי, למצוא חברים, להתקרב לדת, להצטרף לקבוצות שונות וכמובן - למצוא אהבה. לאחר שמילאנו את שני הצרכים הראשונים, דהיינו, אנו שבעים ובטוחים, אנו צריכים להרגיש כי אנו שייכים למקום כלשהו ולאנשים כלשהם. הדבר מסביר את 'תסמונת שטוקהולם' למשל, בה שבויים מתחילים להתקרב לשוביהם, משום הצורך בשייכות וקרבה. כאשר הצורך לא ממולא, הדבר יכול להשפיע על יכולת האדם לקיים ולשמר מערכות רגשיות עם אחרים, כמו ידידות, אינטימיות ומשפחה. הם עלולים להיכנס לדיכאון וחרדות חברתיות. הצורך הזה ידוע כחזק במיוחד, ויכול אף לגרום לנו להתעלם מהצרכים שלפניו. לדוגמא, אנורקסית תתעלם מהצורך לאכול בשביל להרגיש יותר מקובלת חברתית.

הצורך הרביעי  - הערכה

לכולנו, גם אם נכחיש, יש צורך בכבוד והערכה עצמית. הערכה מייצגת את התשוקה האנושית להיות מקובל ומוערך על ידי אחרים, בין אם זה הבוס שלנו, המשפחה שלנו או החברים שלנו. אנשים צריכים להרגיש כי הם מוערכים על מי שהם ומה שהם עושים. כשהצורך אינו ממולא, יכולים להיווצר רגשי נחיתות והביטחון העצמי יהיה נמוך. אנשים עם ביטחון עצמי נמוך, זקוקים ליותר כבוד והערכה מאחרים. הם אולי יחפשו פרסום ותהילה, אך זה לא יעזור כל עוד דעתם הפנימית על עצמם - הערכה פנימית - לא תשתנה. עליהם לקבל את עצמם כפי שהם ולהעריך את עצמם, לפני שהערכת אחרים תשנה את רגשות הנחיתות שלהם. מאסלו הבדיל את הצורך לשניים - הערכה נמוכה, שהיא הערכת אחרים, הצורך במעמד מסוים, תהילה, כבוד, יוקרה ותשומת לב. הערכה גבוהה היא הצורך בכבוד עצמי, הצורך בחוזק, יכולת, שליטה, עצמאות, חופש וביטחון עצמי. הוא קבע אותו כצורך גבוה יותר משום שהוא מסתמך יותר על יכולת פנימית הסומכת על ניסיון. כמובן, שני סוגי הצורך מקושרים אחד לשני, ויש להשיג את שניהם בשלמות בכדי לעבור לצורך האחרון.
 

הצורך החמישי והקשה ביותר להשגה - מימוש עצמי.

'מה שאדם יכול להיות - הוא חייב להיות'.
מימוש עצמי, האמין מאסלו, הוא הצורך הגבוה ביותר, ורק אנשים מעטים מצליחים לממש אותו. זהו הצורך במימוש מוחלט של החלומות שלנו, בין אם הן על התהילה שרצינו, החוכמה שאליו ייחלנו או היופי שבו חשקנו. מימוש עצמי הוא הדברים האלה ויותר, זהו המצב שבו הגשמנו כל מה שבאמת רצינו בפנים, בלי להותיר דבר. אנו ממלאים את כל ההבטחות שהפוטנציאל שלנו הבטיח. מאסלו תיאר את הצורך הזה כצורך להיות יותר ויותר מה שאנחנו באמת, להיו כל הדברים שאדם מסוגל להיות. אך בכדי להגיע לשלב זה, על האדם לא רק למלא את כל הצרכים האחרים - הצרכים הפיזיולוגיים, ביטחון, שייכות, אהבה והערכה - אלא לממש אותם באופן מוחלט ולהגיע לשליטה מלאה בהם. להיות לגמרי בטוחים בשייכות שלנו, באהבה והערכה וביטחון. משום כך, האמין מאסלו, מימוש עצמי אמיתי הוא דבר נדיר מאוד, אפילו אצל אנשים שנראה לנו מבחוץ כאילו מימשו עצמם.

שווה לציין, כי ויקטור פרנקל, ניצול השואה שהפך לפסיכולוג מפורסם, הוסיף צורך שישי - התעלות עצמית. זהו מושג יותר פילוסופי, אשר מעלה את האדם מעל לגבולות שלנו. בכדי כך, עלינו לזהות מהן הגבולות שלנו, שהושמו עלינו על ידי האופי שלנו, התרבות שלנו, ולשנות אותם. להפוך למשהו שמעולם לא היינו, דרך מחשבה טהורה והגדרה מחדש של העצמי. נדירים בני האדם המסוגלים להגדיר עצמם, את עצמם האמיתי ביותר, מחדש.

עם השנים, היו חוקרים רבים שטענו בעד ונגד התיאוריה.

המתנגדים טענו כי אין סיבה לשלבים, וכל הצרכים מתקיימים במקביל. הם גם התווכחו עם השלב הסופי, שהוא דמיוני ובעצם מורכב מארבעת האחרים, וקבלו על כך שהשלב הסופי צריך להיות הקמת משפחה או הולדת ילדים (כפי שאצל חיות, זוהי המטרה הגבוהה ביותר). חלק טענו שהתיאורה מוטה תרבותית, ושלתרבויות אחרות יש צרכים אחרים, למשל תועלת הקבוצה ולא מימוש עצמי. אחרים הוסיפו כי יש להכליל גם את הצורך באידיאולוגיה או רוחניות לרשימת הצרכים הבסיסיים.

ומה איתכם? על אילו מהצרכים שלכם אתם עונים?

חיבר וערך: שי קוריצקי