להגיש חםהרב יעקב הורוביץ

בתור הורים מוטלת עלינו חובה להיות מורים ומחנכים לילדינו, ללמד אותם להבדיל בין טוב לרע, להרגיל אותם להתנהל בדרך הראויה ולהראות להם את האור.

אין זה לטובתם – וגם לא לטובתנו – שנהיה חברים שלהם. אמנם אנחנו יכולים להיות ידידותיים כלפי ילדינו, אבל לא נועיל להם כלל אם נרשה להם לעשות ככל העולה על רוחם. לפעמים קשה להיות הורה ולכוון ילד שלא בדיוק מעוניין שיכוונו אותו. בטווח הקצר הרבה יותר קל להתעלם מהתנהגויות שליליות, אולם בטווח הארוך אתם מכניסים את עצמכם לסיכון מוגבר לגדל ילדים חסרי שליטה ובעלי מצפון בלתי מפותח.

קיימת חשיבות עליונה להעניק לילדים קווים מנחים והכוונה. הפרדת תחומים וקביעת גבולות, חיוניות להצלחתם של ילדיכם – בבית ובבית הספר. מערכת כללים וציפיות להתנהגות בדרך ארץ, לבוש ושפה נאותים בבית, הם מרכיבים יסודיים בעצם תפקידה של המשפחה.

ובעוד שהאמת היא שהילדים שלנו לומדים יותר ממה שאנחנו אומרים ועושים בעצמנו, הנחייה בדרך של ביקורת חיובית מהווה מרכיב בלתי נפרד בחינוך הילדים.

האתגר שלנו הוא לבטא את הביקורת בצורה חיובית כך ש:

1) הילדים יפנימו את המסר החשוב שאנחנו רוצים להעביר להם.

2) התוצאה הסופית תהיה שיפור ורצון לצמוח, ולא חיכוכים ומתח גוברים שעלולים להזיק למערכת היחסים שלנו עם ילדינו האהובים.

יש ביטוי אנגלי מפורסם שאומר ש"נקמה היא מנה שעדיף להגיש קרה". הייתי רוצה להשאיל את הרעיון ולומר "ביקורת היא מנה שעדיף להגיש חמה".

אם יש לכם מסר להעביר, דאגו שהמסר יועבר ברוגע, וחשוב יותר - באהבה. אם אינכם מסוגלים לעשות זאת, חכו עד שתוכלו. אם הילד שלכם מרגיש שאתם סתם פורקים עליו את הכעס ושאתם לא אוהבים אותו, אז לא משנה עד כמה תתנסחו בבהירות, המסר שיתקבל בסופו של דבר הוא: "אבא או אמא לא אוהבים אותי".

חשוב מאוד שהמסר האמיתי לא יטושטש בהפרעות הסטטיות של הכעס. מובן שקשה מאוד לעשות את זה כשהרגשות והבלבול בשיאם, לכן עדיף במקרה כזה, לשתוק ולא לומר כלום.

ההיבט החיובי של הביקורת

כהורים, עליכם לרכוש יחס חיובי להכוונה שאתם נותנים, מכיוון שנקודת המבט שלכם מועברת באופן תת הכרתי לילדיכם. חשבו על הביקורת החיובית כמתנה שאתם מעניקים לילדיכם, אולם אל תשכחו שכפי הנראה הם לא בדיוק מעוניינים במתנה הזאת – לפחות באופן זמני – משום שרק מעטים שמחים לשמוע ביקורת. המטרה שלכם אם כן היא למסור את המתנה בדרך שתאפשר לילד לקבל אותה, אפילו אם לא בברכה בשלב זה.

למרות שהם קטנים, לילדים יש רגשות בדיוק כמו לנו המבוגרים, ובדיוק כמונו, גם הם נפגעים כשמעבירים עליהם ביקורת בצורה לא מועילה. לכן, דאגו לכך שמתנת התוכחה שלכם – אפילו אם היא פחות מנעימה – תועבר בצורה חיובית.
 

לפעמים ביקורת מאוחרת יותר יעילה, אם כי דרושה משמעת עצמית חזקה כדי לא להגיב באופן רפלקסיבי. כשאנחנו רואים משהו לא בסדר, אנחנו חשים דחף להגיב מייד. אבל יש פעמים שהקרבה שלנו למקרה מציבה אותנו במקום לא מוצלח במיוחד כדי להתמודד עם הבעיה מייד. במקרה כזה, יכול להיות חכם לא לומר דבר, או להגיד, "אני ממש מוטרד ממה שעשית, ולכן אני לא רוצה לדבר על זה כרגע. אנחנו צריכים לשבת ולשוחח על כך, ונעשה זאת כשיהיה לנו זמן לחשוב ברוגע על מה שקרה."

הימנעות מתוויות פוגעניות

הביקורת הטובה ביותר – התוכחה היחידה שמותרת – עוסקת בשיפור לעתיד. אנחנו לא צריכים להתבוסס במה שקרה בעבר, אלא להסביר בבירור איזו התנהגות היינו רוצים לראות בעתיד. מסר מסוג זה הוא חיובי. "אולי לא היית בסדר אתמול, אבל זה מה שאני רוצה לראות ממחר".

כשאתם דורשים מילד משמעת, נסו לנהל את השיחה במונחים של תוצאות במקום עונשים. הצגת התוצאות כהשלכות הגיוניות להתנהגות שלילית, מעוררת פחות התנגדות מצד הילד, ובהתאם מביאה גם לשינוי בטווח הארוך.

אפשר להגדיר את התוצאות, בתור השלכותיה של ההתנהגות השלילית. קיימת התאמה ישירה בין העבירות לבין התוצאות הלוגיות שלהן. הילד שלכם יכול ללמוד שיעורים חיוביים וארוכי טווח, כיצד להימנע מסוג כזה של תוצאות בעתיד, על ידי גילוי שליטה עצמית והימנעות מההתנהגות שהביאה לתוצאות אלה.

אם ילד משאיר אחריו חדר מבולגן, התוצאה ההגיונית תהיה לדרוש ממנו לנקות אותו בזמן שהוא היה אמור לשחק עם חברים. עונש, לעומת זאת, יהיה לא לאפשר לו לצאת לחצר מאוחר יותר באותו יום, אחרי שהחדר כבר סודר. לעונש במקרה זה אין כל קשר למעשה השלילי.
 

מובן שיש צורך בעונשים כתגובה למעשים שליליים, וכן שקיימים סוגים רבים של התנהגות רעה שאי אפשר להגיב אליהם במונחים של תוצאות, אבל חשיבה יצירתית בכיוון זה, תאפשר לילדיכם לצמוח מתוך ההתנסות הבלתי נעימה של קבלת התוכחה.

לפני מספר שנים, הוזמנתי על ידי מנהל קייטנה לערוך הרצאה מקדמת לצוות המדריכים. עסקתי במספר נושאים – אחד מהם היה נושא הביקורת הבונה. תחילה, ביקשתי מתנדב שמוכן לתאר את הפעם האחרונה שבה העביר ביקורת על אחד הילדים.

עברו כמה רגעים, ואז בחור נחמד הרים את ידו. "אני נזפתי היום באחד הילדים מול כל החדר", הוא אמר בגאווה.

ביקשתי ממנו לתאר מה קרה.

"תפסתי אותו מחטט לי בחפצים. הוא קרא מכתב אישי שלי. ו... אתה מבין... אמרתי לו מה שהוא צריך לשמוע".

לפני שנכנסתי לפרטים נוספים, אמרתי לו שאם הוא לא מלאך, אז אין סיכוי שהוא טיפל במצב הזה כמו שצריך. הסברתי לו שהוא היה פשוט יותר מדי קרוב למצב. הוא לא ראה עבירה שבוצעה כלפי מישהו אחר, אלא ישירות כלפיו, ולא היה לו זמן לנסח את תגובתו בזהירות.

מובן שתגובתו למעשה הייתה לומר לחניך שלו – בנוכחות כל מי שהיה בחדר – "אתה גנב, ואני יותר לא אסמוך עליך אף פעם", ולסיום הוא גם הודיע לילד ש"אני הולך לספר על זה למורה שלך".

שתקתי לרגע, ואז שאלתי אותו, "אתה זוכר אולי מקרה שבו מישהו מבוגר כינה אותך בשם לא מחמיא במיוחד? איזו תווית הוא הדביק לך? מה אתה חושב שהאיש הזה ניסה להבהיר לך? ולסיום, עד כמה הביקורת הזאת הייתה יעילה?"

הצעיר סיפר כיצד נזפו בו על שלבש בגד לא מתאים (באמת) לבית הספר, וכיצד אחד מצוות המורים כינה אותו בכינוי בעל קונוטציות שליליות, כאשר העביר עליו ביקורת. מובן, הוא שיתף את כולנו, שהביקורת הייתה חסרת תועלת, וכן שהוא מאוד כעס בתגובה לכינוי הפוגעני.

הצעתי למדריך שבמקום לקרוא לילד גנב, דרך אחרת לטפל במקרה תהיה לומר לו – בפרטיות, בלי לבייש אותו מול החברים שלו – "אתה ילד נחמד, ואני מאוד מאוכזב שילד כמוך פוגע בפרטיות שלי ולוקח חפץ ששייך לי".

כשאנחנו מבקרים את ילדינו, חשוב להציע להם אפשרות לתקן את המעוות ולהשתפר. חשוב לומר לילדינו שמה שהם עשו לא טוב, אבל חשוב לא פחות לומר להם כיצד הם יכולים לעשות זאת כשורה.

מקור: Aish - למעבר למאמר לחצו כאן