נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
מי מבינכם שזכה לילדים פטפטנים מגיל צעיר אולי מכיר את התופעה הזו – הם יכולים לשוחח איתכם על כל נושא שבעולם, מהסדרה המצוירת שהם רואים עכשיו או על משחקים. פתאום ברגע שזה יגיע לעניינים אישיים - לכך שתרצו שהם יספרו לכם איך עבר היום שלהם - אתם תתקלו בחומה בצורה של מלמולי "טוב", "בסדר", "כיף" ולא יותר. אם ילדכם לא נוטה לדברנות יתרה - אז בכלל יכול להיות שלא תזכו לתגובתו בנושאים האלו. אך אתם מצידכם, בהחלט מעוניינים לדעת איך עברו על ילדכם השעות בגן או בית הספר – אז מה בדיוק אפשר לעשות? איך גורמים לו להיפתח בפניכם קצת יותר? אנחנו ממליצים לכם להכיר את 6 העצות המעשיות הבאות, שיכולות אחת ולתמיד לעזור לכם לפתח שיחה שוטפת יותר עם ילדכם לגבי מה שעבר עליו היום.
אמנם כהורים וכאנשים מבוגרים נדמה לנו לעיתים שהילדים שלנו יכולים לדבר ולפטפט בכל מצב, אך כשהבטן ריקה ותחושת הרעב מכרסמת אז זה לא ממש כך – לא עבורם ולא עבורנו. לפי רבקה ג'קסון, מומחית לקוגניציה וסגנית הנשיא של מרכז המצוינות "איזון מוחי", חשוב שתשימו לב שעבור ילדים פעולת החשיבה וההיזכרות במה שקרה להם במהלך היום, כמו גם הדיבור על כך והביטוי של הדברים במילים - אלו דברים שלוקחים מהם אנרגיה ומאמץ רבים. אז הם לא בהכרח עקשנים או סגורים אליכם בכוונה – הם אולי פשוט מורעבים.
לכן, מדגישה ג'קסון, "וודאו שהם אוכלים חטיף עם חלבון 20 או 30 דקות לפני שאתם מנסים לגרום להם לתקשר בפתיחות רבה יותר, כך שיהיה להם את ה'דלק' לעשות את מה שאולי לא בא להם כדבר טבעי". אם אתם רוצים להכיר כמה מתכונים לחטיפים בריאים שכאלו שתוכלו להכין לילדיכם - לחצו כאן.
לשאול את ילדכם איך עבר היום שלו ולקבל ממנו תשובה ברורה וארוכה – זאת משימה שלעיתים הורים נכשלים בה רק בגלל התזמון, אומרת ומדגישה רבקה ג'קסון. כשאתם אוספים אותו מבית הספר או פוגשים אותו בבית לאחר יום הלימודים שלו, אתם בטח רוצים לשמוע הכל בנוגע ליומו, אבל מצד שני הוא לא רוצה כלום מלבד לשחרר קצת לחץ ולהירגע. אז מה הזמן הנכון לנסות ולתקשר עם ילדכם? האם הוא יפתח יותר כשתשכיבו אותו לישון? אולי כדאי להשאיר את כל העדכונים לסוף השבוע? כדי לגלות את זה, אתם צריכים "לשחק" קצת עם תזמון השיחה שלכם ולמצוא מה הרגע הכי נכון לעשות את זה - במקום להתעקש רק על השעות הראשונות שאחרי הלימודים.
הורים רבים מוצאים שהזמן המשותף ברכב, בין אם בדרך לבית הספר או לפעילויות שונות (או בחזרה מהן), עוזר להצית את השיחה עם הילדים, או לדוגמה פעילות של ריצה משותפת גם כן יכולה לסייע. המשותף לשתי הפעילויות האלו הוא שיש להן התחלה וסוף ברורים מאוד – ובנוסף הילדים גם לא צריכים לייצר איתכם במהלכן קשר עין בזמן שהם נפתחים, מה שגם כן תורם לנינוחות שלהם לעשות זאת.
3. שלבו את השאלות שלכם עם פעילות
בהמשך ישיר לטיפ הקודם, כדאי תמיד לנסות לשלב את השיחה שלכם בתוך פעילות אחרת – בין אם היא באה ממש אחרי שעות בית הספר או בסוף השבוע. "כשאני רוצה שבני יפתח", מעידה רבקה ג'קסון ממקור ראשון, "אנחנו הולכים לשחק תופסת. אז אני יכולה לשאול אותו שאלות והוא יהיה ממש פטפטן". בתה לעומת זאת נוטה יותר לדבר על היום שלה אם הן יוצאות יחד לבית קפה או להליכה ספורטיבית משותפת.
יש ראיות שמצביעות על כך שבכל סוג של דו שיח בין שני אנשים, שינוי המקום והדבר שעושים בזמן השיחה יכולים מאוד להשפיע על התקשורת. מחקרים שונים מצביעים על כך שפגישות תוך כדי הליכה יכולות להיות מועילות מאוד למבוגרים מכיוון שהן גורמות לאנשים להיות יצירתיים ומצמצמות את התשישות המנטלית. זה לא בלתי מתקבל על הדעת שההנחה הזו יכולה להיות נכונה גם לגבי הורים וילדים שצועדים יחדיו.
ממש כמו שיעורי הבית שהילדים צריכים לעשות כשהם חוזרים מבית הספר, גם הורים שרוצים לגרום לילדיהם להיפתח ולדבר צריכים לעשות את המחקר הקטן שלהם בשביל לגרום לזה לקרות. זה אומר שעליכם ללמוד כמה שרק תוכלו על המורים של ילדכם, על חבריו לכיתה ועל סדר היום הכללי שלו – ואז להשתמש במידע הזה כדי להתניע שיחות איתו.
המורה הוותיק לשעבר כריסטופר פרסלי ממליץ לרשום לעצמכם פרטים קטנים בימי הורים ובפגישות עם המורים, ואפילו לבדוק מה הילד שלכם אוכל בבוקר או בצהריים בבית הספר (אם לא אתם אלו שמכינים לו את האוכל); "כשיש לכם את המידע הזה בידכם, הרבה יותר קל לגבש שאלות שאפשר לשאול את הילד" הוא מדגיש.
כמו שכל הורה כבר יודע, "איך היה היום שלך" זאת בדרך כלל שאלה כללית ורחבה מדי שלא עוזרת לגרום לילדים להיפתח, בייחוד לאלו שלא נוטים לשתף באופן טבעי. מצד שני, אם אתם שואלים אותם דברים פרטניים מדי, אתם עלולים למצוא את עצמכם "יורים" עליהם הרבה שאלות שיביאו אתכם להיתקל בתשובות "כן" או "לא יבשושיות, ואלי ב"בסדר" אם יהיה לכם מזל.
לכן המטרה היא לשאול שאלות "צרות" שיובילו לתשובה מסוימת אך עדיין יצריכו היפתחות כלשהי. הנה כמה שאלות שכאלו:
זה אמנם תלוי בסוג הילדים שלכם, אבל יכול להיות שיהיה מועיל גם לנדב להם קצת מידע על היום שלכם – או לספר להם קצת על העבר שלכם. למשל, לומר לו: "כשאני הייתי בגילך, נהגנו לשחק קלאס/תופסת/מחבואים בהפסקה. במה אתה והחברים שלך משחקים?".
יש עוד הרבה שאלות מן הסוגים האלו שתוכלו לשלב בשיחה עם ילדיכם - ובכתבה הבאה קיבצנו לכם 20 דוגמאות לכאלו שממש יעזרו לכם לסייע להם להיפתח בנוגע ליומם בבית הספר.
6. אל תקפצו ישירות למצב פתרון בעיות
כשילדכם חולק איתכם משהו שדורש את התערבותכם, התנגדו לדחף ל"צלול" לתוך מצב "אני אטפל בזה" שרבים מההורים עוברים אליו ברגע שהם רק שומעים על בעיה כלשהי השיחות שכאלו. אם למשל ילדכם מספר לכם על מקרה בריונות (בין אם הוא היה הבריון, ובין אם היא הופנתה כלפיו), התחילו קודם כל מלהקשיב לדבריו עד הסוף – לא משנה כמה קשה זה יהיה.
תנו לילדיכם מרחב להסביר מה עובר עליהם ואיך הם מרגישים לגבי זה, וזכרו שזה לא אומר שאתם הולכים ישר להתערב בזה – אלא פשוט לסייע להם להרגיש שאתם באמת מקשיבים להם. כהורים, מטרתנו בכל השיחות והעדכונים האלו צריכה להיות "להוביל עם סקרנות" – כך מנסחת זאת המומחית לקוגניציה רבקה ג'קסון. באמצעות כך שתקשיבו היטב ותראו התעניינות כנה במה שהילדים שלכם חולקים איתכם, הם יחושו מעודדים עוד יותר להמשיך ולהיפתח.
מקור התמונות: canva.com
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: