נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
בערב התרמה שהתקיים למען בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה ומוגבלויות, קם אב של אחד התלמידים אשר למדו בבית הספר בעבר ונשא נאום אשר אף אחד מן הנוכחים לא ישכח. אחרי ששיבח את המורים, אנשי הצוות, התלמידים וההורים, הוא שאל את הקהל שאלה: "כאשר שום דבר לא מפריע לו, הטבע עושה את הכל בשלמות. למרות זאת בני מייקל, לא יכול ללמוד דברים שילדים אחרים יכולים. הוא לא יכול להבין דברים שאחרים מבינים ברגעים ספורים, אז איפה הסדר הטבעי של הדברים בבני?"
|
 |
| Will Marlow |
|
הקהל היה המום מהשאלה וכמובן שאף אחד לא השיב, כך שהאב המשיך: "אני מאמין שכאשר ילד כמו מייקל, מוגבל פיזית ונפשית, מגיע לעולם, מגיעה הזדמנות לטבעו האמיתי של האדם להציג את עצמו, והיא מגיעה בצורת ההתנהגות של אנשים אחרים כלפי אותו הילד." לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור הבא:
מייקל ואביו טיילו בפארק השכונתי שליד ביתם שבו ילדים שמייקל הכיר שיחקו בייסבול. מייקל שאל את אביו: "אבא, אתה חושב שהם יתנו לי לשחק?". אביו של מייקל ידע שרוב הילדים לא ירצו שמישהו כמו מייקל יהיה בקבוצה שלהם, אבל הוא גם הבין שאם יותר לו לשחק, הדבר יעניק לבנו תחושת שייכות וקצת ביטחון. הרי לא בכל יום יש לילד שכזה הזדמנות לשחק עם ילדים אחרים בדיוק את אותו המשחק.
אביו של מייקל, שלא ציפה להרבה, התקרב לאחד הילדים במגרש ושאל האם יהיו מוכנים לתת לבנו לשחק איתם. הילד הסתכל סביבו בחיפוש אחר הכוונה משאר חבריו ולבסוף אמר "אנחנו מפסידים ויש לנו מעט שחקנים. המשחק כרגע בסיבוב השמיני וזה לא באמת משנה משהו אז אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו ננסה להכניס אותו לחבוט בסיבוב התשיעי."
|
 |
|
כששמע את החדשות הטובות, מייקל הלך בקושי לכיוון הספסל של הקבוצה, והתיישב בקצה כשחיוך ענק על פניו רק מעצם היותו שם. לאביו הופיעה דמעה בקצה העין, והרגשת חמימות מילאה את ליבו. הילדים ראו את שמחתו של האב על היחס שנתנו לבנו וכנראה שהדבר העלה את רמת המוטיבציה שלהם, שכן בסוף הסיבוב השמיני קבוצתו של מייקל הצליחה להוסיף עוד נקודות, אך עדיין הייתה בפיגור. הילדים היו נאמנים למילתם ובתחילת הסיבוב התשיעי מייקל לקח כפפה והלך לשחק בשדה הימני כתופס. למרות שלא חבטו לכיוונו כדורים, הוא היה נלהב רק מעצם השתתפותו במשחק ומהציפייה שמשהו עשוי לקרות. הוא חייך מאוזן לאוזן ונופף לאביו, שישב על הספסלים ביציע יחד עם שאר ההורים.
המשחק המשיך והתקרב לסיומו כאשר קבוצתו של מייקל חובטת בכדור בסיבוב האחרון, כל שלושת הבסיסים מאוישים ורק 4 נקודות מפרידות בינה לבין הניצחון. הגיע תורו של מייקל לעמוד בעמדת החובט ולנסות לפגוע בכדור. בצומת הזאת שאל את עצמו האב האם הילדים יתנו למייקל לחבוט ויוותרו על הסיכוי לניצחון במשחק או שיחליפו אותו בשחקן אחר באישור הקבוצה היריבה? באופן מפתיע, מייקל קיבל את המחבט. כולם ידעו שבשל מצבו הגופני וחוסר הניסיון שלו, חבטה מוצלחת של מייקל לא הייתה אירוע סביר. מייקל בקושי ידע כיצד לאחוז במחבט, וכמובן שלא ידע כיצד לפגוע בכדור שנזרק לכיוונו.
כשמייקל התמקם בעמדת החובט והניף בגמלוניות את המחבט על כתפו, המגיש של הקבוצה היריבה פסע כמה צעדים לכיוונו. הוא ראה שהקבוצה השנייה שמה את הרגשתו הטובה של מייקל מעל חשיבות הניצחון וזרק למייקל כדור חלש בו יוכל לחבוט בקלות רבה יותר. מייקל הניף את המחבט באופן מגושם ופספס את הכדור. המגיש התקרב מספר צעדים נוספים וזרק שוב את הכדור בעדינות לכיוונו של מייקל. הנפה נוספת ופספוס נוסף, כל הילדים שעל המגרש וההורים שעל היציע הביטו במתרחש בשתיקה ולא אמרו דבר.
|
 |
|
המגיש של הקבוצה היריבה עמד לזרוק את הכדור בפעם השלישית והאחרונה, ואם מייקל יפספס פעם נוספת קבוצתו תספוג הפסד מר. אך המגיש לא זרק את הכדור. הוא התקרב עד לעמדת החובט שבה עמד מייקל, הניח את כדור הבייסבול על ידו והרים אותו מול מייקל בזווית חבטה מושלמת. מייקל הביט בילד בשתיקה, ביציע המרוחק ידע אביו שמייקל מפחד לחבוט בכדור, מפחד שאלת העץ הכבדה תפגע בטעות בידו של המגיש. לאחר כמה שניות הניף מייקל באטיות רבה את האלה, פגע בחולשה בכדור שעל ידו של המגיש והפיל אותו לאדמה.
המשחק אמור היה להסתיים בשלב זה, אך המגיש הרים את הכדור, ובמקום לזרוק אותו לילד בבסיס הראשון ולפסול את מייקל, הוא זרק את הכדור חזק וגבוה לצד השני של המגרש. כל הקהל ביציעים וחברי הקבוצה החלו לצעוק "רוץ לבסיס הראשון!" ומייקל שמעולם לא רץ מרחק גדול כל כך, מצא את עצמו ליד הבסיס הראשון, מבוהל ופעור עיניים. "רוץ לבסיס השני!" צעקו שוב כל האנשים במגרש, ומייקל רץ בצורה מגושמת לבסיס השני, חסר נשימה וקורן. בזמן הזה כל שאר חברי הקבוצה שעמדו בשלושת הבסיסים רצו אל בסיס הבית, וזיכו את קבוצתם בשלוש נקודות מתוך הארבע הנדרשות לניצחון. כולם עמדו שם וצעקו לכיוונו של מייקל "רוץ לבסיס השלישי!".
מייקל החל לעשות את דרכו לבסיס השלישי אך היה ברור שההתרגשות והמאמץ מקשים עליו. התופס מהקבוצה היריבה שעמד בבסיס השלישי וראה זאת, רץ לכיוונו של מייקל, ותמך בו עד לבסיס השלישי ומשם כבר כל חברי הקבוצה ליוו אותו אל בסיס הבית ואל הנקודה הרביעית, שבזכותה ניצחו במשחק. כולם הריעו לו כגיבור שניצח את המשחק, אפילו חברי הקבוצה היריבה. מייקל בכה מרוב אושר וכמוהו גם אביו שרץ למקום.
|
 |
|
באותו היום, המשיך האב את סיפורו בקול רך, הילדים משתי הקבוצות הביאו קמצוץ חשוב של אהבה ואנושיות לעולם שלנו. מייקל לא החזיק מעמד עוד שנה והוא נפטר בסוף אותו הקיץ. הוא לא שכח את היותו גיבור, וכמה עשה את אביו שמח, כמה שימח את אימו כשהגיעו הביתה ואת תחושת הגאווה שמילאה אותו בכל פעם שעברו ליד המגרש. הטבע השיב את הסדר שאנו מצפים ממנו לספק לכל היצורים החיים, ונתן למייקל להרגיש אושר שאנשים אחרים אפילו לא מסוגלים לחשוב עליו. "אם רק תעצרו לרגע ותחשבו על האנשים שסובבים אתכם, אתם והמעשים הקטנים ביותר שלכם תוכלו להיות הכלים שבאמצעותם יחזור הסדר הטבעי של הדברים".
ובנימה אישית, כולנו מקבלים וקוראים מאות סיפורים וכתבות דרך האי-מייל אך לרוב לא נעשה איתם כלום. נצלו את ההזדמנות הזאת להעביר הלאה את הסיפור המרגש הזה, שיזכיר לכל האנשים הקרובים אליכם כמה משמעותיים מעשיהם הקטנים ביותר יכולים להיות.
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: