maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

משחק המחבואים של הרגשות

מספרים שפעם, לפני הרבה מאוד שנים, נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה כל הרגשות והתכונות של בני האדם.
 
כשהשעמום פיהק, בפעם המי יודע כמה, השיגעון הציע לכולם: "בואו נשחק מחבואים!".
 
הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?". "זה משחק" הסביר השיגעון, "בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים. כשאני אגמור את הספירה, אני יוצא לחפש את כולכם במקומות המסתור שלכם".
 
 
ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שמעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר, אבל לא כולם רצו להשתתף.
 
האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר, אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה, והפחד החליט שלא לסכן כלום.
 
"אחת, שתיים, שלוש… " התחיל לספור השיגעון.
 
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות, מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. אגם צלול? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה בקרן שמש קטנה.
 
האגו, לעומתה, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהוא הסתתר מאחורי הקשת), התשוקה והחשק הלכו למרכז הר הגעש והשכחה פשוט שכחה איפה הסתתרה.
 
"מיליון!" הכריז השיגעון והחל בחיפושים.
 
הראשונה שמצא הייתה העצלנות, רק שלושה צעדים ממנו מתחת לאבן. אחר כך שמע את האמונה מדברת עם אחד המלאכים בשמיים ומיד מצא אותה, את התשוקה והחשק שמע מרעידים את הרי הגעש.
 
ברגע שהיא ראתה שהשיגעון מצליח במשחק, הופיעה לה הקנאה, וכך השיגעון מצא גם את ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה קן דבורים.
 
מרוב שחיפש, השיגעון הרגיש צמא, וכך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכשרון בין הפרחים הצומחים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים.
 
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן ובפסגות ההרים. כשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום נשמעה צעקה איומה, קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים… השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל. בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה.
 
וכך מאז אותם ימים בהם שיחקו מחבואים, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה באשר תלך. 
מקור: יהודית קוך
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: