מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
בשעה 08:30 לערך, איש זקן בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאתי בבית החולים על מנת להוציא את התפרים מפצע בידו. היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית, התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00 כאן בבית החולים. הורדתי לו את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה. הוצאתי את התפרים וחבשתי מחדש את הפצע. תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו לאן הוא ממהר, והאם יש לו כאן פגישה חשובה עם עוד רופא. האיש ענה לי: "לא, איני הולך לפגוש רופא, יש לי פגישה עם אשתי הנמצאת במחלקה הסיעודית בבית החולים, אני הולך לאכול איתה ארוחת בוקר." |
 |
|
"במה אשתך חולה?" שאלתי את האיש.
הוא ענה שהיא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת האלצהיימר. הוא ענה לי: "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי כבר חמש שנים".
בשלב זה התפלאתי מאוד. שאלתי אותו: "אתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה איתה ואינה יודעת מי אתה?!" |
 |
|
בשמעי את דבריו התאפקתי שלא לפרוץ בבכי, וכל גופי רעד. אמרתי לעצמי שזו האהבה שאני רוצה בחיי - אהבת אמת, לא פיסית, לא רומנטית. אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה, במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד. |
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: