מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
תלמיד צעיר ניגש אל מורו עם בעיה: "אני בא אליך, מפני שאינני מצליח להתמודד לבד עם הבעיה שלי. כולם אומרים שאני חסר תועלת, שאין בי תועלת, שאני בור וטיפש. איך אוכל להשתנות?"
המורה, בלי לסתכל עליו, ענה לו: "צר לי בני, אני כרגע טרוד בבעיה משלי. חזור אלי אחר כך..."
לאחר שנייה של שקט אמר: "אולי אם תעזור לי לפתור את הבעיה שלי במהירות, אולי אוכל להתפנות לבעיות שלך".
"בוודאי, אדוני", השיב הילד. אך בתוכו עדיין הרגיש חסר ערך.
המורה הביט באצבעו לרגע ולאחר מכן הסיר אותה ואמר: "קח את סוסך ורכוב לשוק. כשתגיע, נסה למכור עבורי את הטבעת, מכיוון שיש לי חוב. כמובן, נסה לקבל את המחיר המירבי, אך, בשום אופן אל תמכור אותה בפחות ממטבע זהב אחד. לך, וחזור עם הכסף כמה שיותר מהר".
הילד לקח את הטבעת ויצא לדרך. כשהגיע לשוק, החל להציע אותה לסוחרים, שמאוד הסתקרנו ורק חיכו לדעת כמה הילד מבקש עבורה.
כאשר הילד נתן את הצעתו על טבעת הזהב, רבים פרצו בצחוק ואחרים פשוט עברו לידו במבט מזלזל. רק איש זקן אחד הואיל בטובו להסביר לילד האומלל כי מטבע זהב הינו סכום יקר מדי עבור הטבעת. מתוך רצון טוב, חלק ניסו להציע מטבע ארד, ואפילו מטבע כסף. אך הילד לא התפשר ודבק להוראותיו של מורו, שלא להסכים לשום סכום הנמוך ממטבע זהב. לאחר שניסה למכור את הטבעת לכל העוברים בשוק, מושפל ומאוכזב מכשלונו, עלה על סוסו ושב אל מורו.
הגיע התלמיד את המורה והתנצל: "אדוני, אני מצטער, כשלתי במשימה שנתת לי. יכולתי להשיג כמה מטבעות ארד או כסף, אבל חוששני כי אי אפשר להטעות אף אחד באשר לערכה של טבעת זו".
"יש בדבריך מן ההגיון", השיב המורה בחיוך ערמומי. "ראשית, עלינו לדעת את ערכה האמיתי של הטבעת. עלה שוב על סוסך ורכוב אל הצורף. מי יותר ממנו יידע את ערכה האמיתי...? רק זכור דבר אחד, לא משנה כמה יציע לך, אל תמכור אותה בעד שום הון!"
לאחר רכיבה קצרה נכנס הילד אל בית הצורף והושיט אליו את הטבעת כדי שיבחן אותה. הצורף התבונן בה בזכוכית מגדלת, שקל אותה בידו ואמר: "אמור למורה שלך, שאם הוא רוצה למכור היום, לא אוכל לתת לו יותר מ-50 מטבעות זהב".
"50 מטבעות זהב?!" צעק התלמיד הנרגש.
"כן", השיב הצורף, "ואני מאמין כי בעוד זמן מה אוכל להציע לו 70. אבל, אם מדובר בעניין דחוף, אז..."
הילד לא נשאר לשמוע את סוף המשפט וקפץ על סוסו כדי לדהור מהר ולספר למורה על החדשות המרעישות.
כשהגיע, המורה המתין ואמר ברוגע "שב, בני." התלמיד התיישב וסיפר את אשר אירע בבית הצורף.
לאחר שהאזין לסיפורו של התלמיד, אמר המורה: "אתה, וכל אחד מאיתנו, בדיוק כמו טבעת הזהב הזו - אוצר יקר ויחיד במינו שלא יסולא בפז. אבל דרוש מומחה חכם ובעל ניסיון על מנת להבין זאת..."
לעתים אנו מרגישים כי אין לנו תכלית, אבל חשוב לזכור שתמיד יש היכנשהו "מומחה" שיודע את להעריך אותנו באמת.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: