נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
אורן מניקס המחבר הוא מנהל הדרכה במרכז 'קוד התדר האנושי' להכשרת מאמנים אישיים. אורן מאמן בעל נסיון רב בשיטת קוד התדר האנושי ומלמד את השיטה בכל רחבי הארץ. הוא מדריך והדריך מנהלים ועובדים בדרגים שונים בארגונים הגדולים בארץ.
הרבה פעמים אני שומע אנשים שאומרים לי שהם כבר הבינו שכל העולם והמציאות הזאת הם רק משחק או אשלייה אחת גדולה, והם כבר מעבר לזה. הם הגיעו לרמה שהדברים כבר לא "נוגעים" בהם כי הם מרגישים שהם כבר מעל המשחק הזה. אמממממ האמנם? השבת האחרונה (או זו שלפניה) הייתה שמשית ונעימה במיוחד. הלכתי עם חבר ילדות טוב לפארק הירקון והתיישבנו על הדשא שעל גדות הנחל. אני מאוד אוהב את החבר הזה והרבה זמן לא דיברנו. הוא היה סקרן לשמוע על מעשיי ב'קוד התדר האנושי' ועל שיטת האימון המיוחדת הזאת שנפתחת באבחון עמוק ומדויק של המהות הפנימית המולדת של האדם. התחלנו לדבר על הא ועל דא, ולפתע הוא שיתף אותי, במילים שלו, שהוא מרגיש שהוא כבר מעבר להבלי העולם הזה. שהוא כבר לא מתרגש כל כך מהדברים השונים שקורים בעולם כיוון שהבין שהכל כאן זה משחק אחד גדול ואשלייה זמנית, ותו לא.
וואלה? בפחות ממאית השנייה נדלקה לי נורת המאמן, זאת שנדלקת כשאני מזהה סיפור שמכסה על אמת פנימית כואבת או מפחידה. רציתי נורא לפתוח את זה איתו אבל עלה בי קול שאמר לי: "מי אני שאשפוט את המקום שבו הוא נמצא. אולי נורת המאמן שלי נדלקה לשווא? אולי הוא באמת נמצא באיזו רמת קיום שעוד איני מכיר?" המשכנו לדבר ובהמשך השיחה שיתף אותי אותו חבר שלאחרונה הוא חווה חרדות בלתי נשלטות… בינגו.
מה ההבדל בין רוחניות אמיתית לניתוק רגשי? הרבה פעמים יש לנו בלבול בין חיים רוחניים לבין חיים ללא רגש, או בין תובנות עמוקות לבין חיים באדישות. הבלבול הזה הוא הרסני כיוון שהוא עושה הפרדה בין חיי הרוח ה"נעלים" לחיי הרגש ה"נחותים". ההפרדה הזאת יוצרת בתוכנו ניתוק רגשי שלעולם לא יאפשר לנו להיות באמת מאושרים, והופך את השיח הרוחני שבתוכנו לאסופה של תיאוריות נחמדות המנותקות מחוויות חיינו.
למה זה קורה? אחד הדברים שספגנו מילדות הוא הדימוי של המואר האדיש. אנחנו מאמינים שכשנגיע להארה נהפוך למין בודהה כזה שיושב על ההר ומנותק מהבלי החיים ה"נחותים". הדימוי הזה הוא שגוי כיוון שהרגש הוא מנגנון חזק הטבוע בנו והוא אחד ממאפייני החיים בעולמנו. גם בודהה אהב וחשק את החיים האלה בכל מעודו על כל טעמיהם וחוויותיהם - למה אתם חושבים שהוא היה כל כך שמנמן? האמת המקורית שמאחורי הדימוי השגוי הזה היא השלווה האמיתית שמגיעה ברמות הקיום הגבוהות. אך השלווה הזאת היא גם רגש והיא רחוקה שנות אור מאדישות. אותה שלווה היא תוצאה של מוכנות בלתי מתפשרת לחוות ולעבור דרך כל רגש אפשרי: הכאב, הפחד, האהבה, השמחה וכל שאר הממתקים שהטבע שם בתוכנו. אנחנו חיים בעולם מרגש עד כדי קפיצה באוויר וגם עד כדי בכי שמתחת לשמיכה (ככה אני בוכה)... איזה כיף! איזה פחד!
לדגדג את המואר שפנים הדרך היחידה להאיר את המואר שבתוכנו היא לדגדג אותו. העולם קורה לנו כל יום בשלל צבעים, צלילים, אהבות, וטעמים. זה לא כי הוא נחות. זה כי הוא פשוט כזה. ולרגשות שהוא מעורר בנו, על פי שיטת 'קוד התדר האנושי', יש תפקיד חשוב בקיום שלנו. אם נשכח את זה אנחנו על הדרך הבטוחה לחיות חיים מתוך ניתוק רגשי שעלול להוביל לתסכול, הרגשת תקיעות בחיים ולסבל "רוחני". לעומת זאת קיים כלי רגשי אחד המאפשר לנו להתחבר לרגשותינו וגם לקדם אנשים אחרים אל יצירת תוצאות בחייהם תוך כדי יותר שמחה, אהבה ושלווה. |
מקור תמונה: FreeDigitalPhotos.net
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: