maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

ביעור חמץ לנפש: כך תעשו סדר בנשמה


פעם בשנה מגיע חג הספונג'ה הגדול, בו אתם מנקים את אחרון הארונות. למה שלא תנצלו את ההזדמנות לקרצף גם את הנפש? קבלו את גרסת השיפור העצמי להלכות ביעור חמץ.

לפני שמתחילים לדבר על סדר פסח, בואו נבהיר משהו: הקשר בין הניקיון האובססיבי שתוקף את רובנו בתקופה זו של השנה, לבין הדרישה ההלכתית הבסיסית שלא ימצא חמץ בבית, הוא רופף למדי. הרי בהנחה שמעולם לא ישבתם בתוך התא העליון של הארון שלכם ואכלתם בפראות פיתה מתפוררת, אין באמת סיבה להוציא ממנו את כל הבגדים לפני פסח ולקרצף בהיסטריה. במילים אחרות, הניקיון שלפני פסח הפך כבר מזמן לחג בפני עצמו. בימים שלפני החג, יחד עם אדי האקונומיקה אופפים את רובינו אדים של התחדשות, של "איפוס הבלגן", של הזדמנות לתיקון (או לפחות הזדמנות לסידור המגירה ההיא שמפוצצת בעטים שמזמן לא עובדים).

אז אולי כדאי לרכב על התחושה ולנצל את התקופה גם לניקוי התודעה, לעשיית קצת ספונג'ה בנשמה? ההלכות הנוגעות לתהליך ההיפטרות מהחמץ וניקיון הבית יכולות לשמש כמדריך למנקה הפנימיות המתחיל. בחרו תכונה אחת, או הרגל אחד שאתם לא אוהבים, ונסו לעקוב אחרי השלבים הבאים:


1. הגדרה מחדש של הבעיה (או איכס, חמץ!)
חשבתם פעם כמה זה מוזר שבדרך כלל הלחם הוא מרכיב עיקרי וטעים בתפריט שלנו, וברגע שהוא זוכה לכינוי "חמץ" הוא הופך להיות אויב המדינה ולמבוקש במצוד? כנראה שהכל זה עניין של מיתוג. גם לפני שיוצאים למסע הניקיון הנפשי, צריך לדעת להגדיר במדויק מהו ה"לכלוך" הנפשי ממנו אנחנו רוצים להיפטר, ולתת לו שם אחר. הרי ביום יום אנחנו מפיקים מידה מסוימת של הנאה מרוב ההרגלים המגונים שלנו, דבר שמבלבל ומקשה על חיסול ממוקד שלהם. לא עוד "ידידותית ושומרת על קשרים חמים עם חברים ותיקים", אלא "תקועה בעבר ומתחזקת קשרים עם האקסים כדי לא להתקדם הלאה". לא עוד "מצליחנית ומשקיעה בעבודה", אלא "פרפקציוניסטית מהגיהינום עם סופר אגו רצחני". לא עוד "לוקח דברים באיזי", אלא פשוט "בטלן". כבר נהיה לכם חשק להיפטר מכל זה, לא?

2. שלוש ארבע, לעבודה (או ניקיון היסטרי)
מרגע שמגדירים מחדש את הבעיה, אפשר להתחיל לחפש פירורים שלה בכל מיני מקומות בחיים. בתור התחלה, מנקים כאילו אין מחר. קודם כל עושים ספונג'ה כללית, ואחר כך מתחילים לחפש את החמץ בין דפי הספרים ובכל כיס מעיל רענן. חפשו פירורים של ההרגל המגונה בכל פינה בנפש, בכל התנהגות שלכם, בכל אינטראקציה, נסו להבין איפה היא באה לידי ביטוי ונסו להתנהג אחרת, גם אם זה אומר שההתנהגות שלכם תהיה קצת מלאכותית בהתחלה.


לפעמים צריך להוציא את כל הבגדים מהארון כדי למצוא פירור אחד. בשפת הנפש זה אומר שלפעמים צריך לאוורר המון זיכרונות שהיו נעולים ורגשות שהיו טחובים במדף העליון של בגדי הקיץ, ולנער אותם. נסו להבין מה הוביל אתכם להתנהגות הזו בכל מיני מצבים בעבר, ורק אחר-כך, כשהכל נקי יותר ומובן, תוכלו לקפל את הרגשות לפי צבעים ולהחזיר לארון.

3. שלב ההוכחות (או בדיקת חמץ)
על פי ההלכה, בערב שלפני ליל הסדר צריך לבצע בדיקת חמץ. זה אומר שאחרי שכל הבית כבר נקי "פיקס", עושים טקס מסודר בו עוברים בבית עם נוצה ונר קטן ומחפשים חתיכות חמץ בכל הפינות והסדקים. והרי כבר ניקינו במשך חודש, אז מה הרעיון? שלב הבדיקה הוא הזדמנות לוודא שלא עבדנו על עצמנו, שלא השארנו חלקות מלוכלכות או תחומים בהם אנחנו ממשיכים בהרגלים הרעים. בשלב הזה נהוג גם להחביא כמה חתיכות לחם עטופות בנייר כסף ולמצוא אותן בזמן טקס הבדיקה.
בנמשל הנפשי שלנו זה אומר שאחרי שעשיתם עבודה פנימית יסודית, נסו להעמיד את עצמכם בניסיונות, בסיטואציות מכשילות, ולבדוק שאתם לא נופלים בפח ולא חוזרים להרגלים הישנים.

4. הכל בראש (או ביטול חמץ)
על פי ההלכה, אחרי הניקיון והבדיקה אדם צריך "לבטל" את החמץ. מדובר במעין תרגיל קוגניטיבי, בו האדם משנן מנטרה שבתרגום חופשי מארמית אומרת: "כל חמץ שברשותי, בין אם ראיתי אותו ובין אם לא, שווה בעייני לעפר הארץ". גם אם לא ניקיתי הכי טוב, ואפילו אם אתקל במהלך הפסח בלחמנייה עסיסית תוצרת "לחם ארז" במרכז הסלון שלי - היא מבחינתי לא קיימת, היא עפר ולכלוך. החלק הזה בניקיון אומר שאפילו הניקיון הפיזי מתרחש רובו בתודעה - לא כל שכן הניקיון הנפשי.
כדי שיחול בנו שינוי אמיתי, אנחנו צריכים לקבל על עצמנו להתנהג אחרת, ולהאמין בזה. עכשיו, אחרי שעבדנו על עצמנו והבנו מה מוביל אותנו לאותה התנהגות לא בריאה, זה השלב לומר - גם אם אתקל שוב בסיטואציה שבה אני מועד לחזור להרגל המגונה שלי, לא אפול. ואם חלילה זה בכל זאת יקרה ולא אעמוד בפיתוי - לא נורא. אני לא מייחס לזה חשיבות. אני לא נסחף לזה. לא מתרגש. אני נקי.


5. שימוש באמצעים קיצוניים (או ביעור חמץ)
למרות שניקינו וקרצפנו ובדקנו וביטלנו, נותר שלב אחרון. בבוקר שלפני ליל הסדר נהוג לקחת את שאריות החמץ שמצאנו בבדיקה ולשרוף אותם באש. זה לא שלא סומכים עלינו, אבל כדי להיפטר מהרגלים ישנים אולי יש צורך לעשות לפעמים מעשים קיצוניים. הצפייה בחמץ המתאכל בעשן מחזקת את ההבנה שמרגע זה, לחם הוא בעיה.
באותו האופן, לסיום טקסי של סדר הפסח הנפשי שלכם, כדאי לעשות איזה אקט רשמי וטיפה קיצוני. זה יכול להיות שריפת המכתבים שהחלפתם עם האקס המיתולוגי או סתם מחיקת כל ההודעות באס.אמ.אס. זה יכול להיות התפטרות מעבודה מלחיצה, או לחלופין הרמת טלפונים לכמה מקומות עבודה. עשו מעשה שמעיד על מחויבות לגישתכם החדשה והנקייה.

ולסיכום: חמץ או לא, פסח חוגגים רק פעם בשנה
וזה אולי כל הרעיון. יש משהו מוזר בכל ניקיונות פסח. אנחנו עובדים במרץ שבועות, רק בשביל שבוע אחד של מצות. בתום השבוע הזה, הכל חוזר לקדמותו כאילו לא היו הדברים מעולם, והלחם חוזר לתפריט בסערה. יכול להיות שככה זה עובד גם בניקיון הנפשי. העבודה הפנימית המאומצת היא משמעותית, ולסיים את תקופת הניקיון בהתנזרות מוחלטת של שבוע שלם מההרגל המגונה זו גדולה. אחר כך, אפשר לחזור לשגרה, להרפות טיפה ולקוות שלניקיון הזה תהיה השפעה מסוימת שתחזיק מעמד עד לפסח הבא.

מקור: mako
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: