ראשי > בריאות ומשפחה > הורות ומשפחה

איך לזהות דגלים אדומים בהתנהגות של הנערים

מאת: שי אליאב

גודל גופן:

א א

כשהילדים שלנו הופכים לנערים, ההתנהגות שלהם משתנה, וזה טבעי ונורמלי לחלוטין. הם הופכים לאנשים צעירים שמתחילים להיאבק באתגרים שלא התמודדו איתם בעבר, חווים שינויים הורמונליים, עומדים מול לחץ חברתי ובאופן כללי מנסים להבין מי הם. כל השינויים האלה יכולים להשפיע על מצב הרוח וההתנהגות של הנערים, וכהורים קשה לנו להבחין בין התנהגות נורמלית לכזו שמעידה על בעיה שיש לטפל בה בהקדם. לכן חייב להכיר את הדגלים האדומים האלה ולהתערב בזמן, ואמנם הבאנו בפניכם כמה מהם בעבר, אך יש עוד כמה שעליכם להכיר כדי שתוכלו להעריך באופן מוחלט ונכון את מצבם של ילדיכם.

1. נטייה פתאומית להתבודדות

אם הילדים שלכם בעבר היו חברותיים מאוד, אך לפתע הם מתרחקים מכל המעגל החברתי שלהם ומהמשפחה, אפילו במסגרת פעילויות שהם בדרך כלל נהנים מהן, זה צריך להדליק אצלכם נורה אדומה. דוגמה למצב שכזה יכולה להיות של נערה שנהגה לבלות בסופי השבוע עם חברותיה ולפתע התחילה לסרב להזמנותיהן ולהעדיף להישאר לבד בחדרה. דוגמה אחרת יכולה להיות של נער שנהג לשחק בקבוצת ספורט ונהנה מכך, ולפתע החליט שהוא כבר לא רוצה להשתתף בה ללא הסבר ברור. כל אלה יכולים להיות סימנים למצוקה, דיכאון או בעיות אחרות שמשפיעות על הנפש.

דגלים אדומים בהתנהגות של נערים: ילד יושב לבד על הרצפה

2. שינויים בהרגלי האכילה

אם הנערים שלכם מראים שינויים קיצוניים בהרגלי האכילה, למשל הגבלת סוג או כמות המזון שהם אוכלים או ספירת קלוריות, זה יכול להיות סימן להפרעות אכילה שהם מפתחים. מחקרים מראים שכ-13% מהנערים מפתחים הרגלי אכילה עד גיל 20, אז אם אתם מבחינים בשינויים פתאומיים וקיצוניים שכאלה, מומלץ מאוד לגשת איתם למומחה שיוכל לטפל בבעיה.

3. הזנחה עצמית

זה נורמלי לחלוטין שילדיכם הנערים יתמודדו עם בעיות כאלה ואחרות שהם מקשרים למראה שלהם, אך אם נראה שהם מזניחים את עצמם לחלוטין ולא דואגים כלל לטיפוח, מקלחת ולבישת בגדים נקיים, זה סימן לבעיה. הזנחת ההיגיינה האישית היא תסמין לדיכאון, הערכה עצמית נמוכה או לחץ, ולעיתים אפילו יכולה להיות קשורה ליחסים לא בריאים עם סמים או אלכוהול.

4. יותר מדי זמן מסך

כולנו משתמשים במסכים מדי יום, וזו בדרך כלל לא סיבה לדאגה, אך אם הנערים שלכם משתמשים בסמארטפון, במחשב או בקונסולת משחקים לאורך כל הזמן הפנוי שלהם, זה עלול להוביל בסופו של דבר לבעיות בבריאותם הפיזית והנפשית, כמו גם בהתפתחות החברתית שלהם. הנערים שלכם זקוקים למערכות יחסים שנערכות פנים-מול-פנים, עליהם להשקיע בשיעורי בית ומטלות שקשורות ללימודים, והם זקוקים לשינה מספקת מדי לילה. אם כל אלה לא מתקיימים בחייהם, זה עלול לגרום לבעיות חמורות.

דגלים אדומים בהתנהגות של נערים: נער עם טלפון נייד

5. נזק עצמי

אחד מהדגלים האדומים הברורים ביותר למצוקה נפשית אצל נערים היא נזק עצמי – כשהנער או הנערה פוגעים בעצמם וגורמים לפצעים או כאב בגופם באופן מכוון. זה לרוב נובע מתוך תחושת כאב רגשי או בעיה נפשית שלא מטפלים בה. אם אתם מבחינים בחבלות או פציעות לא מוסברות על גופם של ילדיכם, ובמיוחד בזרועות ובירכיים, מומלץ מאוד לגשת לעזרה מקצועית.

6. נטילת סיכונים לעיתים קרובות

גיל הנעורים הוא זמן שבו מתנסים בהרבה דברים חדשים, אך יש הבדל בין התנסות לבין נטילת סיכונים. נהיגה במהירות מופרזת, שתיית אלכוהול, צריכת סמים וקיום יחסי מין לא מוגנים – כל אלו מהווים סיכונים שהילדים שלכם ככל הנראה מודעים אליהם אך אולי מתעלמים מההשלכות שעלולות להיות להם. נערים לרוב לוקחים סיכונים כדי למרוד, על מנת לקבל אישור מחבריהם או כדרך להתמודד עם לחץ או מצוקה נפשית, וצריך להתייחס לעיתים לא רק לבעיה עצמה, אלא גם לשורש שלה.

7. נטייה להסתרה

אם הילדים שלכם מתחילים לשמור מכם סודות בכל הנוגע לפעילויות שהם עוסקים בהן או מקומות הבילוי שלהם, כנראה שהם עושים דברים שהם יודעים שלא תאשרו, או שהם חשים בושה ומבוכה בגללם. זה נורמלי לחלוטין שנערים ירצו וידרשו פרטיות ועצמאות, וחשוב לתת להם אותם, אך גם למצוא את האיזון הנכון בין חופש מוחלט לבין השגחה מתמדת. אם הנערים שלכם תמיד נועלים את דלת חדרם או מנסים להתחמק כשאתם שואלים אותם בנוגע לתוכניות שלהם, כדאי לדבר על הנושא הזה.

דגלים אדומים בהתנהגות של נערים: אימא ונער שלא מדבר איתה

8. הערכה עצמית נמוכה

גם זה דבר נורמלי – התמודדות עם תחושת ההערכה העצמית בגיל שבו חווים גילוי עצמי. אך אם זה משהו שנמשך זמן רב ומשפיע באופן שגורם לילדים שלכם להתייחס לעצמם בצורה שלילית, לבקר את עצמם לעיתים קרובות ולחפש אישורים אצל אחרים, זה כבר עלול להיות סימן לדיכאון או הפרעה חרדתית. בדקו האם הילדים שלכם משווים את עצמם לאחרים, האם הם מפקפקים ביכולותיהם או האם הם מנסים לפגוע בעצמם בדרך כלשהי. אם כן, תנו להם אהבה אינסופית וללא תנאים, ועודדו אותם לבנות את הביטחון העצמי והחוסן הנפשי שלהם.

מה עושים אם מבחינים בדגלים האדומים האלה?

הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות זה לדבר עם הילדים שלכם ללא שיפוטיות. תנו להם הזדמנות להביע את עצמם, גם אם הם לא מבינים באופן מלא את מה שעובר עליהם, ונסו להבין את נקודת מבטם. הקשיבו מבלי להעביר ביקורת והימנעו תחילה מלתת עצות או לנסות לתקן את המצב. במידת הצורך, תוכלו לעזור להם בהמשך לנסות לפתור את הבעיות שלהם, בין אם בעצמכם ובין אם על ידי מטפל מוסמך, על פי חומרת הבעיה שהתגלתה.

הנה עוד כמה טיפים שיעזרו לכם לדובב את ילדיכם ולהבין מה הבעיה:

1. תפסו את הרגע הנכון

כשהילדים שלכם ניגשים אליכם לדבר על בעיה מסוימת, תפסו את הרגע ואפשרו להם להוביל. הקדישו להם את מלוא תשומת הלב ותנו להם לדבר מבלי להפריע להם. הראו להם שאתם מעוניינים לשמוע את מה שיש להם להגיד.

2. בחרו את הזמן והמקום הנכונים

אם אתם אלה שיוזמים את השיחה, עשו זאת במקום שקט שבו תהיה לכם פרטיות ושנוח לקיים בו שיחה. ודאו שאין הסחות דעת לכם או לילדיכם, ושיש לכם מספיק זמן לקיים את השיחה, לא משנה כמה זמן תערך. עם זאת יש מקרים שבהם אפשר לערוך את השיחה הזו גם לצד פעילות אחרת, למשל כשאתם מבשלים או משחקים ביחד.

דגלים אדומים בהתנהגות של נערים: אימא מחבקת את בתה

3. היו פתוחים

תנו לנערים שלכם לדעת שאתם מודאגים מכיוון שאתם דואגים לרווחתם. השתמשו במשפטים שמתחילים במילה "אני" במקום ב"את/ה" כדי להראות במה הבחנתם לאחרונה ולא להישמע מאשימים. לדוגמה, "שמתי לב שאת/ה מאוד עצוב/ה לאחרונה ואני דואג/ת לך", במקום "מצב הרוח שלך נראה על הפנים לאחרונה. קרה משהו?".

4. אשרו את תחושותיהם

תנו לילדים שלכם לדעת שזה בסדר להרגיש את מה שהם חווים, ושהם לא צריכים להתבייש בכך. הדגישו בפניהם שזה חשוב שהם יכירו בתחושותיהם כדי שיוכלו להתחיל לטפל בהן.

5. העלו שאלות פתוחות

כדי לעודד את ילדיכם לשתף אתכם במה שעובר עליהם, שאלו שאלות פתוחות שדורשות מהם קצת יותר מתשובה קצרה של "כן" או לא". לדוגמה, "תוכל/י לספר לי מה עובר עליך?" או "איך את/ה מרגיש/ה לאחרונה?" במקום "את/ה מרגיש/ה בסדר?"

6. הציעו תמיכה

תנו לנערים שלכם לדעת שאתם שם בשבילם ושאתם מוכנים לעזור להם. דברו על פתרונות אפשריים או מקורות שיוכלו לסייע, כמו פסיכולוג. הצעד הזה חשוב מאוד, מכיוון שמחקרים מראים שכמעט 50% מהילדים שסובלים מבעיות נפשיות לא מקבלים את הטיפול או הייעוץ המקצועי שנדרש להם.