ראשי > בריאות ומשפחה > הורות ומשפחה

משל התפוח - דרך מיוחדת לגרום לילדים להיות יותר מקבלים וסובלנים

עורך: מיכל קובלסקי

436

גודל גופן:

א א

לרוזי דאטון יש תפקיד חשוב מאוד בחייהם של ילדים רבים. היא נכנסת לכיתות שונות בבתי ספר רבים ומלמדת את התלמידים מסר חשוב שהם לא יכולים לשכוח בקלות. כהורים, סבים וסבתות יש לנו את האחריות ללמד את ילדינו את המסר של הסיפור הזה, כשהדרך שמוצגת בכתבה הבאה הינה אחת היצירתיות והמועילות ביותר שיצא לי להכיר.

לפני כניסתה לכיתה, רוזי דאטון אחזה בשני תפוחים אשר זהים זה לזה, אלא שאת אחד מהם היא השליכה שוב ושוב על הרצפה, ולבסוף אספה אותו בחזרה אליה. כשרוזי הציגה את שני התפוחים לתלמידי הכיתה שאליה נכנסה, לא היה ניתן להבחין כלל בהבדל בין השניים, והם נראו מושלמים, אדומים ועסיסיים למדיי בעיני כל הנוכחים.

לאחר מספר שניות, רוזי הרימה את התפוח שפגש יותר מפעם אחת את הרצפה, והחלה לספר לתלמידים עד כמה שהיא לא אוהבת את התפוח הזה, שהוא מגעיל, בעל צבע נוראי ושהוא אפילו קצת עקום לטעמה. רוזי המשיכה ואמרה לתלמידים שמאחר שהיא אינה אוהבת את התפוח הזה, כולם יכולים להצטרף אליה ולא לאהוב אותו באותה המידה, כשאף מוטב לקרוא לו בשמות גנאי נוספים.

חלק מהתלמידים הביטו עלייה במבט מוזר ותמוה, אך בכל זאת נשמעו שלל שמות גנאי בחלל הכיתה בזמן שהם העבירו את התפוח מיד ליד: "אני אפילו לא יודעת למה אתה קיים", "אתה מכוער ודוחה", "בטח יש לך המון תולעים בפנים" וכן הלאה.

לאחר מכן, רוזי העבירה את התפוח השני בין תלמידי הכיתה, והפעם שובל של מילים טובות הופנו כלפיו: "אתה תפוח יפה", "הצבע שלך משגע", "יש לך ריח נהדר" וכדומה. בסוף סבב המחמאות, רוזי החזיקה בידיה את שני התפוחים שעדיין נראו בדיוק אותו הדבר, והיא והתלמידים ניהלו שיחה פורה על הדמיון והשוני ביניהם.

לבסוף, רוזי החזיקה סכין בידה, והחלה לפרוס בזהירות רבה את התפוחים לשני חצאים. התפוח השני, שזכה למחמאות וקיבל אהבה רבה היה יפה, טרי ועסיסי גם מבפנים. לעומתו, התפוח שהושפל היה חבול ופצוע וצבעו הפנימי השתנה לחלוטין.

הילדים הרגישו נורא לאור המראות שהתגלו לעיניהם, והם הבינו בין רגע את המסר שרוזי רצתה ללמדם; החבורות הללו והסדקים נאגרים בתוך הנפשות של כולנו כשמישהו בוחר להפנות כלפינו אלימות מילולית.

אנשים שסובלים מבריונות, בעיקר ילדים, מרגישים נורא מבפנים ובדרך כלל לא משתפים אנשים אחרים בתחושות שהם חווים, כך שהם יכולים להסתובב עם מבט שלא מסגיר דבר ובאותה העת לסבול ולכאוב בנפשם. כראייה לכך, אם רוזי לא הייתה בוצעת את התפוח, לעולם לא היינו יודעים כמה "צער" ו"עצב" נגרמו לו.

עם זאת, בניגוד לתפוח, לנו יש אפשרות לגרום לדברים כאלה להפסיק לקרות. אנו יכולים ללמד את ילדינו שזה לא בסדר לומר מילים לא נעימות ורעות לילדים אחרים, ולדבר על ההשפעות המזיקות שאלימות מילולית יוצרת. אנו יכולים ללמד את ילדינו כיצד לעמוד זה לצד זה על מנת להפסיק כל צורה של בריונות.

עלינו לאחד כוחות כהורים וליצור דור של ילדים אכפתיים שלא נותנים יד לכל סוג של בריונות, וכך אולי נצליח יחדיו לגרום לתופעה הזו להיעלם. הבהירו לילדכם: אמנם ללשון שלנו אין עצמות או כוח אבל היא מספיק חזקה כדי לשבור את לבם של אנשים רבים, כך שעדיף לשקול מילים ולבחור להיות אנשים טובים יותר. תוכלו לבצע את הניסוי עבורם כדי להמחיש להם את המסר החשוב הזה.