הקשר המפתיע שבין ריצה למניעת מחלת הסרטן

מדענים רבים ברחבי העולם מחפשים אחר התרופה לסרטן ולמרות שיש צורך במחקרים רבים עד שנמצא אותה, החוקרים כבר הוכיחו שעיסוק בפעילות גופנית באופן קבוע יכול להפחית באופן משמעותי את הסיכון לחלות בה. לא מדובר רק על מניעה ראשונית, גם אנשים שחלו במחלה בעבר יכולים למנוע את חזרתה על ידי עיסוק בפעילות גופנית באופן קבוע. הממצאים של החוקרים האלו מצביעים על כך שפעילות גופנית מפעילה תגובה בגוף שמסכלת את היווצרותם של תאים סרטניים, אולם התהליך שמתרחש בגוף היה עד עתה לא ידוע ומעורפל. כעת, צוות של מדענים שבראשם ד"ר פרניל הוג'מן מבית החולים שבאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק, דיווח במגזין האינטרנטי Cell Metabolism שהם הצליחו למצוא את המפתח להסבר התופעה.

ד"ר הוג'מן החלה את עבודתה בגילוי והוכחה שפעילות גופנית מספקת יתרונות לגוף שמונעים את השפעת הגידולים הסרטניים. היא ועמיתיה סיפקו לעכברי מעבדה גלגלי ריצה, בהם יכלו להשתמש כאוות נפשם. לעכברים שבקבוצת הבקרה לא ניתנה האפשרות לעסוק בפעילות גופנית מעבר ליכולת התנועה שלהם בתוך הכלוב. לאחר מכן החוקרים גרמו לעכברים משתי הקבוצות לפתח אחד משלושה סוגים של סרטן והתוצאות היו חד משמעיות.

כל העכברים שלהם הוזרקו תאי מלנומה אל מתחת לעור פיתחו גידולים, אלו מבניהם שהייתה להם גישה לגלגל הריצה סבלו מגידולים שקטנים ב-61% משאר העכברים אחרי 6 שבועות בלבד. תוצאה דומה (58%) התקבלה בנוגע לגידולים שהתפשטו לריאות, ובקרב אלו שאצלם התפתח סרטן הכבד, רק 31% מהעכברים שהשתמשו בגלגל הריצה פיתחו גידולים, בניגוד לאלו שלא קיבלו גלגל ריצה, אשר 75% מהם פיתחו גידולים בכבד. 

כדי להבין מה הקשר שבין הכושר הגופני למניעת הסיכוי לגידולים או להאטת התפתחותם, ד"ר הוג'מן והצוות שלה בחנו תחת המיקרוסקופ חלק מהגידולים של העכברים שהשתתפו במחקר. הם מצאו שהעכברים שרצו באופן קבוע "נהנו" מיותר תאים נוגדי סרטן בגופם ביחס לאלו שלא עסקו בפעילות גופנית כלל. התאים היו תאי T ציטוטוקסיים, אשר מחסלים תאים בגוף שנוצר בהם נזק, שאינם מתפקדים או שנפגעו על ידי וירוס. בקרב אותם העכברים הבריאים יותר נמצאו גם פי 5 יותר תאי הרג טבעי (תאי NK), אשר מפעילים את המערכת החיסונית ומושכים למיקומם את פעילותה.

לאור התגליות האלה, ד"ר הוג'מן חזרה על הניסוי, אלא שהפעם גופם של העכברים הונדס כך שיחסרו להם תאי ה-T הציטוטוקסיים. שוב, נמצא שהעכברים ששהו בכלוב עם גלגל ריצה היו בעלי גידולים סרטניים קטנים יותר אם בכלל. תוצאות המחקר הזה הציעו שתאי ההרג הטבעי הם אלו שמשחקים תפקיד משמעותי במניעת הגידולים ולא תאי ה-T הציטוטוקסיים. ניסוי שלישי שערכה ד"ר הוג'מן אישר את הממצאים האלה באופן מוחלט. במהלכו היא חיבלה בתאי ההרג הטבעי על ידי מתן נוגדנים שמחסלים את אותם התאים מבלי לגרום נזק למערכת החיסונית של העכברים. כשאותם התאים כבר לא היו חלק מגופם של העכברים, הגידולים של כולם, בין שרצו ובין שלא, היו זהים וגדלו לאותם גדלים.

ד"ר הוג'מן ידעה ממחקרים שנערכו בעבר שאפינפרין, ההורמון שידוע גם בשם אדרנלין, הוא בעל יכולת שמעודדת את תנועת תאי ההרג הטבעי שבגוף. היא גם ידעה שרמות ההורמון הזה בדם עולות במהלך פעילות גופנית מאומצת. זה הוביל אותה לתהות האם האפינפרין משחק תפקיד בעצמו במניעת הגידולים והתפשטותם בעת הפעילות הגופנית.

כדי לגלות אם זה אכן המקרה, ד"ר הוג'מן ערכה ניסוי רביעי שבו עכברים אשר הוחדרו אליהם תאים סרטניים חולקו ל-2 קבוצות, וקיבלו הזרקה של אפינפרין או מי מלח רגילים. כצפוי, ההורמון תיפקד היטב והפחית את קצב התפתחות הגידולים הסרטניים ב-61% בקרב העכברים שקיבלו אותו, אפילו שלא הייתה להם גישה לגלגל הריצה. עם זאת, התוצאה הזו לא הייתה מרשימה כמו ההפחתה ב-74% שהצוות ראה בקרב אלו שהתאמנו בנוסף להזרקת האפינפרין בגלגל הריצה באופן קבוע. צוות המחקר הסיק שעדיין יש גורם נוסף שמשפיע על התפתחות התאים הסרטניים, והם מצאו אותו בצורת מולקולת אינטרלוקין 6. 

רמות המולקולה הזו קפצו באופן חד במהלך האימון הגופני של העכברים, והיא שיחקה תפקיד מפתח בהתרעת מערכת החיסון לגבי הגידולים. ד"ר הוג'מן ועמיתיה חשפו את העכברים שלא עסקו בפעילות גופנית לאפינפרין ולאינטרלוקין 6, ואכן המערכת החיסונית של אותם העכברים תקפה את הגידולים שבגופם באופן יעיל, כמו בגופם של אלה שהשתמשו בגלגל הריצה.

ממצאיה של ד"ר הוג'מן מציעים אם כן שאפינפרין ואינטרלוקין 6 יכולים לשמש בפיתוח תרופות שנוגדות גידולים. עם זאת, היא מציעה שלא לדחות את הטיפול המונע הטבעי והיעיל שמספקים אימוני הכושר, ובראשם ריצה, בייחוד משום שיש להם יתרונות רבים נוספים לגוף מעבר להפחתת הסיכוי לחלות בסרטן. 

אז אם עד היום דחיתם את היציאה היומית לריצה בריאה, מומלץ שתתחילו לעסוק בה. תוכלו למנוע בעזרתה את המחלה הנוראית שתוקפת רבים מהאוכלוסייה, ולהישאר בריאים וחזקים יותר באופן כללי לאורך שנים ארוכות.