סיפורים עם חכמת חיים - 3 נקודות למחשבה

פעם היה אדם זקן בגמלאות שמנוחתו הופרעה ע"י קבוצת ילדים, שנהגו לשחק מתחת לחלון דירתו הקטנה שבקומה הראשונה.
בשל חכמתו וניסיונו הרב, הוא העריך שלצעוק עליהם ולגרשם, לא יהיה נבון ואולי אף יחמיר את המצב.
הוא ישב וחשב כמה ימים, עד שלבסוף הבריק במוחו רעיון. הוא יצא החוצה אליהם ואמר להם שהוא נהנה לשמוע את קולותיהם של ילדים משחקים ושהוא מוכן לתת לכל אחד מהם 25 סנט אם ישחקו מתחת לחלונו.
הילדים התמוגגו מהרעיון.
בשבוע הראשון, שילם להם 25 סנט בכל יום משך כל השבוע.
בשבוע השני הוא יצא אליהם שוב, אחרי המשחק, והסביר להם שבגלל שאין לו כל כך הרבה כסף הוא ישלם להם עכשיו רק 10 סנט לכל אחד.
הילדים לא אהבו את ההורדה בתשלום. חלקם עזבו, אבל רובם נשארו.
בתחילת השבוע השלישי יצא שוב הגמלאי הזקן אל הילדים והסביר להם שהוא ממש עני והוא לא יכול לאפשר לעצמו תשלום כזה. הוא הודיע כי מעכשיו ישלם רק סנט אחד ליום לכל אחד מהם.
הילדים עזבו בזעם, תוך שהם מפטירים לעברו שהם לא מוכנים לשחק תחת חלונו עבור פרוטות...

*******************

בצהרי יום אביבי, אם ובתה עלו לגג בניין גבוה על מנת להשקיף על העיר.
האם הביאה משקפת וצפתה להנאתה בשוק העיר. בעודה סורקת את הדוכנים והרוכלים, לפתע נחו עיניה על מאהבה אוחז בידה של אישה צעירה ששערות ארוכות מסתירות את פניה.
היא החווירה, העבירה את המשקפת לבתה, התרחקה מעט והזילה דמעה.
הבת צפתה בבתי העיר והנה באחד החלונות ראתה את חברה, אהוב ליבה, עירום מהמותניים ומעלה ויד אישה נוגעת בכתפו וחזהו. הבת הסמיקה, החסירה פעימה והתרחקה מעט לבל תראה אותה אמה בוכה.

כל אחת בפינתה, שלפה מגבון נייר ובעדינות נגבה את הדמעות.
בדברי התפעלות על מראה העיר, ובהערת אגב על האבק החודר לעיניים, ירדו מהמגדל והתיישבו בבית קפה סמוך.
האם סיפרה על הדודה, על השיפוצים במטבח.
הבת שאלה לשלום הסבתא והסבא, והתעניינה בשלומו של כלב המשפחה.
שעת איכות של אם ובת.
בינתיים בשוק, המאהב סיים את הקניות עם בתו הסטודנטית, והתופרת סיימה את המדידות לחולצתו של החבר.

מוסר השכל:
המשקפת מקרבת את המציאות, הפרשנות היא בעין הצופה.

*******************

אולי יעניין אותך גם:

אמצו את 'חוק משאיות האשפה' לחיים יפים ומאושרים

הרועה, הגדי ובאר המים - סיפור עם מוסר השכל חשוב

כרטיס הכניסה לגן עדן - סיפור עם חכמת חיים

12:03

במקום לזרוק לפח, גלו את השימושים הגאוניים שאפשר לעשות איתם..

*******************

יום אחד, טייל המלך עם פמלייתו ברחבי הממלכה, ולפתע ראה רועה חביב שנהג בכבשים שלו בעדינות, דיבר למשפחתו בכבוד והתנהל באדיבות כלפי העוברים והשבים.
מצא הרועה חן בעיני המלך, והוא קרא לו אליו שיבוא לגור בארמון וישמש אותו כאחד היועצים הבכירים.
כמובן שכל היועצים האחרים נעמדו על הרגליים האחוריות והתחילו לביים ולהמציא גניבות ועוד כל מיני מריעי בישין שקורים בארמון מאז שאותו רועה הגיע לארמון, והתחילו למלא את ראש המלך...
לרועה ניתן חדר למגורים בארמון ואולם הרועה ביקש מהמלך חדר נוסף נעול שרק לו עצמו יהיה מפתח לחדר הזה. אל החדר הזה נכנס הרועה כל ערב לפני שהלך לישון והסתגר במשך כשעה.
כל היועצים הותיקים פנו למלך ואמרו לו "הבה ונפתח את החדר הזה ונראה מה קורה שם. בטח נמצא את כל מה שנעלם מהארמון בחדר הזה, בטח נמצא שם תכניות להפיל אותך מכס מלכותך".
המלך לא רצה להאמין אבל היועצים חזרו על דברים שוב ושוב עד שהמלך ניגש לרועה וביקש ממנו לפתוח את דלת החדר הנעול.
הרועה ביקש מאוד שלא לעשות את זה, אך זה רק העצים את חשדותיו של המלך והוא התעקש לפתוח את החדר לאלתר.
הרועה פתח את החדר, נכנסו המלך וכל יועציו ונדהמו ממה שראו...
בלב החדר עמד כיסא אחד בלבד ועל הכסא מונחים בגדי הרועה, אותם לבש על גופו ביום שהמלך הביא אותו לארמון, ולצידם נשען מקל הרועה.
נדהם המלך ושאל את הרועה "מה זה, מדוע הבגדים כאן ומה אתה עושה כאן כל ערב במשך שעה שלמה?!"
השיב לו הרועה: "אדוני המלך אני נכנס לכאן כל ערב, פושט את מלבושי ולובש את בגדי הרועה. אחר כך אני לוקח את המקל בידי, ומזכיר לעצמי מהיכן הגעתי לכאן ומי אני באמת. כך לא אסתנוור מהעושר שנפל כעת בחלקי, שהרי בגלל מי שהייתי אז הבאת אותי אל הארמון".
ראה המלך כי טעה לגבי הרועה, ועוד באותו היום העניק לו את תואר 'יועצו הראשי של המלך' ומעמדו בממלכה היה שני רק למלך. ברבות הימים, עם מותו של המלך, תפס הרוע את כס המלוכה, אך דבר אחד לא שכח, יום-יום שב אל חדרו, לבש את בגדי הרועה והחזיק את המקל, כדי לא לשכוח לעולם מהיכן הגיע.