print header

להתמודד עם צרות החיים באמצעות קופסאות

 
מספרים שכאשר נולד האדם, הפקיד בידיו אלוהים שתי קופסאות מרובעות, אפורות ופשוטות. שאל האדם את אלוהים, "בשביל מה שתי הקופסאות?" אלוהים ענה לו: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את הנחת, השמחה, האושר הצחוק וכל דבר שגורם לך עונג או ממלא אותך באהבה."
 
 
"ומה לשים בקופסא השניה?" שאל האדם. "בקופסא השנייה תשים את כל רגעי הכאב והצער, את כל אותם רגעים של בדידות, הרגעים שהשאירו בך הרגשה של אי נוחות, 
את המועקה והכאבים, הבכי והייסורים ואת כל החוויות הלא נעימות האחרות."
 
"אבל איך אני אדע להבחין בין הקופסאות?" שאל האדם. "הרי הן נראות בדיוק אותו הדבר? שתיהן אפורות ופשוטות." הבטיח לו אלוהים: "ברגע שתתחיל למלא אותן, תדע להבחין ביניהן."
 
אכן כך האדם עשה. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים השתנתה קופסת האושר, היא כבר לא הייתה עוד אפורה, אלא צבעונית. עם כל חוויה שמחה, נוסף לה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. לעומתה, קופסת הצער לא השתנתה. הצבע שלה נשאר אפור ומשעמם כשהיה.
 
כשהגיע יומו של האדם לעמוד לפני בורא העולם, התבקש בשערי שמיים להציג בפני אלוהים את שתי הקופסאות. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית - היא הייתה כבדה, אולם המשקל שלה לא הכביד עליו והוא נשא אותה לפני כיסא הכבוד והניח אותה לרגליו של אלוהים. קופסת הצער לא הייתה כבדה, המשקל שלה כאילו לא השתנה במשך השנים. 
 
 
אלוהים פתח את קופסת האושר ופיזר מהשמחה שהייתה בקופסא בכל ההיכל. רגעי האושר שהיו בקופסא פיזזו סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו.
האדם היה מאושר בזיכרונות החיוביים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. 
 
הגיע רגע פתיחת קופסת הצער, והאדם התכווץ במקומו. הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים.
 
"פתח את הקופסא" הורה לו אלוהים. לאט לאט ובפחד פתח האדם את הקופסא, הביט לתוכה ומצא שהיא ריקה. בתחתית הקופסא היה חור גדול. "אני מצטער" אמר האדם לאלוהים. "כנראה שאני פגמתי בקופסא במהלך השנים, יש בה חור ודרכו כנראה כל רגעי הצער ברחו להם. אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך".
 
אלוהים חייך אל האדם ואמר : "הקופסא שלך אינה פגומה. נתתי לך אותה כשהיא כך." האדם לא הבין, "קופסא עם חור? מדוע?" ענה לו אלוהים: "לאדם קשה להתנתק מרגעים בחייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהיעלם מחייך. 
לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו שוב." "אם כך, אז למה בכלל נתת לי את הקופסא?" הקשה האדם.
 
חייך אלוהים אל האדם ואמר, "האדם לא יכול להימנע מהזיכרונות, הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. אני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אבל אני לא רוצה שיזכור את הכאב והצער. קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב... שא את רגעיך השמחים לאשר תלך, ושחרר את רגעי הייאוש!"

מקור תמונות: sattva, jscreationzs / FreeDigitalPhotos.net

מקור: תקווה לוי
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.