למדו את ילדכם לדבר בשפה מכובדת!

מאת: שרה חנה רדיקליף
מחברת הספר באנגלית "כיצד לגדל ילדים מבלי להרים את הקול"

באדיבות: אתר בית חב"ד

יש הורים נחמדים מאוד שיש להם ילדים חוצפנים מאוד. למעשה, הורים עשויים להיות עסוקים מאוד בהליכה לקורסים להורים ובקריאת ספרי הורות ועשיית כל שביכולתם כדי ללמוד איך לכבד את ילדיהם ולאהוב אותם; אך ילדיהם אינם עסוקים בלקיחת קורסים, אלא הם פשוט "טבעיים". כשהם חשים נרגזים או מתוסכלים – הם מראים זאת על ידי רקיעת רגליהם, צרחות, בכי, יללות או שימוש בכל שיטת תקשורת המעבירה את המסר.

ברגעים של תסכול חריף, יש ילדים המעליבים את הוריהם באומרם: "את/ה כל כך אכזר/ית!" "אני שונא/ת אותך!" "את/ה לא יודע/ת כלום!" יש ילדים הטורקים דלתות או טלפונים.

טבעי או מדוכא?

"אני רוצה שהילדה שלי תהיה מסוגלת לבטא את עצמה. לא איכפת לי אם היא לא מנומסת וחסרת שליטה. הוריי מעולם לא נתנו לי להיות טבעית, ואני שונאת שמדכאים אותי כל הזמן. אני רוצה שילדיי ירגישו שהם יכולים להגיד כל דבר".

רגש זה מובע תכופות על ידי הורים שהוריהם מעולם לא נתנו להם להשמיע את קולם. חשוב לתת לילדים לדבר, לספר את הצד שלהם בסיפור, להביע את מחשבותיהם ואת רגשותיהם. עם זאת, מתן רשות למישהו להתבטא, אינה זהה למתן רשות לדבר בצורה פוגעת ומעליבה. אלה המתקשרים בעזרת שפה גסה, מילים פוגעות ותנועות ידיים מכוערות, יאבדו יותר משירוויחו אי פעם בשל "כנותם". הם יאבדו אהבה.

אנשים המדברים כך לבני זוגם או לילדיהם, מן ההכרח שיגלו לבסוף כי אותם אנשים החשובים להם ביותר, דוחים אותם.

אלא שההפך מתקשורת פוגעת אינו חוסר תקשורת. אם ילד אינו שמח עם כלל מסוים שקבע ההורה, עליו להיות מסוגל לשתף אחרים במחשבותיו וברגשותיו בנושא, אך אין להרשות לו להצליף בהורה באינספור תלונות וויכוחים, שכן הצלפה היא כלי תקשורתי הרסני. כל דבר שמרשים לילד לעשות נחרט במוחו כדפוס שיחזור על עצמו בבגרותו. לכן, ילדים שמרשים להם להתווכח עם הוריהם, עשויים לגדול ולהפוך להורים ווכחנים. אמנם, ההורים עשויים לחשוב כי התנהגות זו מתקבלת על הדעת, אך סביר מאוד שבני או בנות זוגם של אותם ילדים כשיתבגרו, וכן מעסיקיהם, לא יהיו סבורים כך בכלל.

בדומה לכך, ילדים שמרשים להם לקרוא להוריהם בשמות או לדבר עמם בדרך מעליבה ולא מכבדת, עשויים בהחלט לגדול ולמצוא כי הם חוזרים על אותו סגנון עם הבעל/האישה, עם קרובי משפחה, עם ילדים ועם אחרים. באופן כללי, הם עתידים לגלות כי אצל מבוגרים, אין הדבר עובד כלל כמו אצל ילדים.

ללמד תקשורת מכבדת

ללמד ילדים לבטא את רוגזם בצורה מכבדת, פירושו להראות להם כיצד לעשות זאת (להוות דוגמא) וללמדם כיצד לעשות זאת. להלן כמה קווים מנחים לשתי האסטרטגיות הללו:

* כשאתה נרגז, אל תעשה אף פעם שום דבר שאינך רוצה שילדיך יאמרו או יעשו לך. לדוגמא, אם אינך רוצה שיצעקו עליך, יכו אותך, יטרקו לך את השפופרת או יעליבו אותך, אל תעשה אף פעם את הדברים הללו לילדיך. אם קשה לך להימנע מתקשורת לא-מכבדת, העזר במומחה ליחסים ו/או במומחה לבריאות הנפש.

* אל תתן לעצמך תירוצים ("הייתי עייף/ שחוק / ההורמונים שלי השתוללו..."). חיה לפי המוטו, שאף פעם לא מותר ולא סביר לפגוע באחרים.

* חיה לפי כלל מערכות היחסים: אני נותן ומקבל תקשורת מכבדת בלבד. אינני נותן תקשורת לא מכבדת (פוגענית) ואף אינני מקבל תקשורת כזו. כאשר ילד מדבר או פועל בצורה לא מכבדת, מתוך כעס או רוגז, השתמש בטכניקות המתאימות לגילו כדי להחזיר את הילד למסלול הנכון. אל תקבל את התקשורת הזו סתם, כיוון שהיא הייתה "ביטוי אותנטי של רגשות", או כי לילד "יש סיבה טובה לכך". רגשות וסיבות טובות ניתן תמיד לתקשר בדרכים מכבדות. הראה לילד כיצד לעשות זאת.

* השתמש בחיזוקים חיוביים ובמתן גמול הולם כדי לעודד אצל ילדיך שליטה עצמית בתקשורת. תן לילדיך לראות שכבוד הוא ערך יסודי בביתך. ("אהבתי שאמרת לי שאתה לא אוהב את ארוחת הערב בטון נעים כל כך. זה היה מאוד מכבד. התרשמתי כל כך שאני רוצה לעזור לך למצוא משהו אחר שתוכל לאכול הערב").

* השתמש באמצעים משמעתיים כשיש צורך בכך, כדי ללמדו להימנע מתקשורת בלתי הולמת. ("מעתה ואילך, כשאתה צועק עליי, לא תוכל להשתמש במחשב באותו ערב"). השתמש בכל ההשלכות השליליות המתאימות לגיל הילד שעשויות להניע את הילד לחשוב לפני שהוא מדבר בצורה פוגענית. וודא שאתה עצמך אומר את הדברים בנימה מכבדת – בלי צעקות, בלי העלבות וכן הלאה.

* היה עקבי. אם לעולם לא תסכים לקבל תקשורת בלתי מכבדת, ילדיך יגדלו כילדים היודעים לתקשר בצורה מכבדת בכל מערכות היחסים שלהם. דבר זה יעזור להם ליהנות ממערכות יחסים בריאות ואוהבות במשך כל חייהם.

* למרות שילדים בגיל של טרום-בית-ספר נוטים לעשות ניסויים בהתנהגות לא מכבדת, הם יכולים ללמוד מהר שאתה לא מוכן לקבל התנהגות כזו. הם ילמדו גם – אם תקפיד ללמדם זאת – שקיימות דרכים מקובלות לומר את מה שהם רוצים לומר. אם ילדיך גדולים יותר וכבר פיתחו הרגלי דיבור מושרשים, אל תדאג – אף פעם לא מאוחר מדי ללמד אותם דרך חדשה. אך היה סבלני, שכן לילד בוגר יותר ייקח יותר זמן להשיל את הרגלי העבר, בטרם יוכל להשתמש באופן עקבי במיומנויות החדשות שתקנה לו. עם זאת, אם תתמיד ולא תמוש מעמדתך, לכל בני ביתך יהיו לבסוף הכלים הנחוצים כדי לתקשר את כל מחשבותיהם ורגשותיהם בדרך מועילה ולא פוגענית. התורה מלמדת אותנו שלא לפגוע באחרים בדיבורנו. אם נחיה לפי מצווה זו, יעזור לנו הדבר ליצור בתים שלווים ונעימים ומערכות יחסים בריאות ומלאות אהבה.