מדוע אנחנו מפתחים אלרגיות?

צמחים הם חלק בלתי נפרד מקיומו של האדם. בני האדם התקיימו סביבם ולצידם לאורך כל ההיסטוריה האבולוציונית שלנו. אם ככה, למה אחוזים כל כך גבוהים מאיתנו אלרגים לאבקנים כאילו ומדובר בחומר זר? ויותר מזה, מדוע אנחנו מפתחים אלרגיות בכלל?

מקור: Public domain image - created by the Dartmouth Electron Microscope Facility

אחת האלרגיות הנפוצות ביותר היא זו המתרחשת בעונת האביב, כאשר מתחיל תהליך הרבייה של הצמחים. אך בעוד שרבים שואלים "מדוע אנחנו אלרגים לאבקני הפרחים והצמחים?" השאלה האמיתית, על פי סוזן ווסרמן, פרופסור לרפואה באוניברסיטת מקמאסטר בקנדה היא "מדוע אנחנו מפתחים אלרגיות בכלל?"

בני האדם בדרך כלל מפתחים אלרגיות לדברים שהם נחשפים אליהם לעיתים קרובות כילדים. אבקת פרחים היא אחד מהדברים הללו. באביב האוויר מכיל אלפי גרגירי אבקה שאנחנו שואפים באופן תדיר, מה שעשוי לעורר מתקפת נגד של המערכת החיסונית.

באותה המידה, אם אנחנו חשופים באופן שגרתי לשיער של חיות מחמד או למזון מסויים, הרי שאנו עשויים לפתח אלרגיות גם אליהם. אם ככה, אין משהו ספציפי באבקת הפרחים שגורם לאלרגיה, אלא לתגובה האינדיבידואלית שכל גוף מפתח. כך למשל, "אם יש לך נטייה גנטית להיות רגיש", אומרת ווסרמן, כלומר, לפתח תגובות אלרגיות לחומרים מזיקים, "הרי שחשיפה לכמות עצומה מהאבקה שאתה נושם פנימה והחוצה, יכולה להוביל בקלות לרגישות."

אם אין שום דבר נורא ורעיל באלרגנים הללו, מלבד השכיחות שלהם, מדוע אנחנו מפתחים אליהם אלרגיות מלכתחילה?

הדרך שבה זה עובד היא זו: אלרגיות נקבעות כאשר המערכת החיסונית מחשיבה חומרים חיצוניים שהגוף נחשף אליהם, כאוייבים. ברגע שהמערכת מקבלת רושם לא נכון על שיער חתול או גרגר אבקה, הרושם "נחקק" במוח ואנו תקועים עם האלרגיה, לעיתים קרובות למשך שארית חיינו. מעתה ואילך, מערכת החיסון תפעיל את ההגנות שלה בכל פעם שתזהה נוכחות של החומר "הפוגע" או האלרגן "המזיק". ראשית, תאים של מערכת החיסון ייצרו חלבונים הנקראים נוגדנים. אלה, יצמדו אל מולקולות האלרגן וישאו אותו אל תאי הדם הלבנים הנקראים תאי פיטום, שישחררו חומרים כימיים המכונים היסטמינים. ההיסטמנים יעוררו את תסמיני האלרגיה שכולנו מכירים - התעטשויות, גירודים, שיעול, נפיחות ופריחה.

מדוע המערכת החיסונית טועה מלכתחילה?

התיאוריה הראשונה גורסת כי אלרגיות נקבעות כאשר אנו נחשפים לאלרגן באותו הזמן שהמערכת החיסונית מנסה להדוף וירוס אחר, כמו למשל הצטננות. "זה מתקבל על הדעת", אומרת ווסרמן. כאשר הגוף מנסה להתגבר על נגיף גדול, סביר להניח שתתעורר תגובה אלרגית למשהו אחר שהוא נחשף אליו בעת ובעונה אחת. יחד עם זאת, היא מוסיפה "אנחנו לא יודעים זאת בוודאות. רוב המחקרים שבוצעו על ילדים שנחשפו לוירוסים ואלרגיות ביחד, התמקדו באלרגיות לשיער של חיות מחמד."

אפשרות נוספת שואבת מהתיאוריה כי חשיפה בלתי מספקת לחיידקים ווירוסים בתקופת הילדות המוקדמת, מעלה את הסבירות לפתח אלרגיות. נכון להיום והודות להגיינה המודרנית, ילדים כמעט ואינם חשופים לחיידקים רבים כמו בעבר. כתוצאה מכך, מערכת החיסון שלהם מקבלת פחות ופחות הזדמניות ללמוד להבחין בין פתוגנים מסוכנים לבין אלרגנים לא מזיקים כמו אבקנים ושיער של חיות מחמד. ווסרמן מכנה זאת "השערת ההגיינה" תיאוריה מקובלת לפיה "אנשים שהמערכת החיסונית שלהם לא עסוקה במלחמה בזיהום, הופכים רגישים ואלרגים."