10 משפטים שלא כדאי להגיד לילדים!

יש קומץ של דברים פוגעניים שאסור להגיד לילדים כמו "הלוואי ולא היית נולד" או "אני מצטער שאתה הילד שלי", אבל תופתעו לגלות שיש גם כמה ביטויים שהם לכאורה לא מזיקים, אך עלולים לעורר טינה, לפגוע בהערכה העצמית או לפתח רגשות שליליים אצל הילד. לפניכם 10 משפטים שמומלץ ותחשבו פעמיים לפני שאתם אומרים אותם לילדים שלכם...

"אני יודע שאתה יכול להתאמץ יותר"
יכול להיות שאתם מתוסכלים מהעובדה שהילד שלכם יכול להצליח הרבה יותר בבית הספר או בחוג, ומרגישים חובה לעודד אותו, אבל קחו בחשבון שמשפט כזה עלול ליצור אפקט הפוך. אם אתם רוצים לבקש ממנו להשתדל יותר, היו ברורים בציפייה שלכם. אם זה לגבי משימות או מטלות יומיומיות, דברו בצורה ברורה ועניינית, כמו למשל "כשהחדר שלך יהיה נקי, תוכל לצאת החוצה ולשחק". אבל לגרום לילד להרגיש שהוא מסוגל אבל לא מנסה, צריך אבל לא רוצה, יגרום לו להרגיש שהוא אכזבה.

"האם אתה בטוח שאתה צריך את הפרוסה השנייה של העוגה?"
ככלל, רצוי שתמנעו מכל ביטוי שעלול לעודד דימוי גוף שלילי, זה כולל משפטים כמו "יש לך תיאבון בריא" או "אתה אוכל כמו ציפור". נסו להימנע מהדבקת תוויות כדי לא להפוך את המזון לעניין. במקום זה נסו לתת הערות חיוביות כמו: "וואו, אני רואה שטעמת את החטיף החדש!" או "כשתהיה רעב, תאכל".

"אתה תמיד..." או "אתה לעולם לא..."
בליבה של הצהרה כזו, יש תווית שהילד עלול להיתקע איתה לכל החיים. להגיד לילד שהוא תמיד שוכח לנעול את הדלת או לעולם לא מצליח לסיים ספר, יטביע את ההצהרות הללו בדפוס האישיות שלו. במקום זה נסו לעודד אותו להשתנות: "אני רואה שאתה מתקשה להשלים את שיעורי הבית. איך אני יכול לעזור לך?"

"כי ככה אמרתי!"
המשפט השגור שרבים מההורים משתמשים בו כדי להשתיק את הילד, מסרס אותו, מבטל את תחושת האוטונומיה שלו ומונע ממנו להבין את הסיבות לדברים. נניח שהילד לא רוצה לבקר את הדודה בבית האבות, ולא מבין מדוע הוא לא יכול להישאר בחוץ ולשחק. במקום להכריח אותו במשפט "כי ככה אמרתי!" נסו להסביר לו: "אני יודע שאתה מעדיף לרכוב על אופניים, אבל הדודה באמת תשמח לראות אותך ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לכבד זה את זה במשפחה"

"אמרתי לך!"
"אמרתי לך שלחכות עד לרגע האחרון זו טעות! אמרתי לך שאם תשחק עם הצעצוע הזה הוא ישבר! אמרתי לך שאם לא תלמד למבחן, תיכשל!" גם אם באמת אמרתם את כל הדברים הללו, כאשר אתם מפנים אותם חזרה אל הילד כתוכחה, אתם בעצם מצהירים כי לא משנה מה, אתם תמיד צודקים וגרוע מזה, הוא תמיד טועה. במקום זה, נסו להצביע על התוצאות החיוביות כאשר הוא עוקב אחרי מה שאומרים לו - למשל: "האם לא קל לך עכשיו למצוא את כל הדברים כשהחדר שלך מסודר?" משפט כזה מעביר את השליטה ואת הקרדיט לידיים של הילד.

"אתה מלך העולם! אתה הכי טוב! אתה הכי חכם!"
אם תגידו לילד שלכם בלי סוף שהוא הכי חכם, לאורך זמן הוא עשוי לפחד להתנסות בדברים חדשים או מאתגרים, מהחשש שהוא לא יהיה חכם בהם. זה גם יכול לגרום לו  להתנגדות. נניח שהילד נאבק עם משימה, העידוד שלכם "אתה כל כך חכם!" יכול לגרום לו להרגיש ההפך הגמור ולפיכך, כשלון בעיני עצמו. במקום להתמקד בילד, התמקדו בעבודה שהוא עושה: "עשית עבודה נהדרת!" או "נסה כמיטב יכולתך!"

"אל תדאג!"
"אל תדאג, ביום הראשון של הלימודים יהיה בסדר" או "אל תדאג אתה תצליח בבחינה!" מצד אחד, נשאלת השאלה - מה רע בניסיון להרגיע ילד חרד? אך מצד שני, להגיד לו לא לדאוג זה בעצם לבטל את הרגשות שלו. כנ"ל גם לגבי משפטים כמו "אל תבכה!" או "אל תכעס!" לא רק שהוא מודאג מהיום הראשון ללימודים, כעת הוא גם מודאג שאתם כועסים על כך שהוא מודאג מזה. במקום זה, נסו לומר: "אני רואה שאתה מודאג, רוצה לספר לי מה אתה מרגיש?"

"אני לא מרשה לך להסתובב איתו!"
הרבה הורים לא אוהבים חברים מסויימים של הילדים והיו מעדיפים שהילד שלהם לא יסתובב איתם. בין אם יש לזה סיבה מוצדקת או לא, ברגע שאתם אומרים לילד שלכם שאתם לא אוהבים את אחד החברים שלו, לא רק שהחבר הופך בעיניו לאטרקטיבי יותר, אלא שאתם עשויים לחבל בערוץ התקשורת שלכם עם הילד. נסו לשמור על תקשורת פתוחה ולעודד דיון על ערכים של טוב ורע. שאלו שאלות פתוחות כמו: "למה אתה אוהב לבלות איתו?" או "מה אתם עושים כשאתם ביחד?"

"לא ככה עושים את זה! הנה, תן לי!"
ביקשתם מהילד לעזור לכם עם משימה אבל הוא לא עושה את זה כמו שצריך. אתם יכולים לקפוץ ולקחת את המשימה חזרה, אבל זו טעות, כי ככה הוא לא ילמד והוא גם לא ישתף פעולה עם דברים אחרים שתבקשו ממנו. אם אתם חייבים להתערב, שתפו פעולה אבל אל תבטלו את מקומו. למשל, "תרצה שאני אראה לך טריק איך אפשר לעשות את זה טוב יותר?"

"למה אתה לא יכול להיות יותר כמו האחים שלך?"
אחים ויריבות הולכים יד ביד, לפחות בשנים הראשונות, וגם בלי שתערכו ביניהם השוואה חד משמעית, הרי שבהרבה מקרים הם יתחרו זה בזה על תשומת לב והערכה. משפט כזה עשוי להדביק תוויות לכל ילד - זה הספורטאי, זה החכם, זו הרקדנית... ולאורך זמן זה עשוי לסרס את הילדים לנסות את תחום העיסוק שלכאורה מיוחס לאחיהם. נסו לעודד כל ילד בעיסוקים שלו, מבלי לערוך השוואות.