כמה כוח שכנוע יש לאצבע אחת?

מי חשב שלאצבע אחת יכול להיות כל כך הרבה כוח? מחקר פסיכולוגי חדש גילה שכדי לשכנע ילדים לעשות משהו או להאמין במשהו, מבוגרים יכולים פשוט לסובב אותם על האצבע המורה... 

המחקר נערך לאחרונה על ידי קרולין פלמקוויסט וויקראם גאסוולפאונד, שני פסיכולוגים מאוניברסיסת וירג'יניה, שביקשו לבחון על סמך מה ילדים צעירים מבססים את הידע שלהם. הם הופתעו לגלות כי ילדים מבססים את הידע שלהם במידה רבה על מה שהאצבע מורה.

לטענת החוקרים, מבוגרים יכולים לשכנע ילדים בני 4 שהם יודעים משהו, רק על ידי כך שיצביעו עליו תוך כדי מסירת המידע הרלוונטי. מחווה זו כל כך חזקה, טוענים החוקרים, שהמבוגרים יכולים לבדות מליבם סיפור שלם ולבד שיצביעו על האובייקט שהם מדברים עליו, כדי לשכנע את הילדים שהם דוברים אמת.

חשבו לרגע כמה כוח יש לאצבע המורה? זו האצבע שאנחנו שולפים כדי למשוך תשומת לב, כדי להסב תשומת לב, כדי להנחות, כדי להאשים, כדי לטעום ולגעת. זו האצבע שאיתה אנחנו משתיקים, איתה אנחנו מסמנים באוויר ואיתה אנחנו מלמדים ילדים לסמוך עלינו. 

"במהלך המחקר, ילדים היו מוכנים לייחס ידע מסויים לאדם, על סמך מחווה של הצבעה בלבד" כתבה פלמקוויסט בסוף המחקר. "הם ביססו אמונה חזקה על מקור הידע, בהנחה כי מחוות ההצבעה שנלווית למסר, מנצחת את כל השאר, כולל את מה שהם רואים במו עיניהם".

לצורך המחקר, אספו החוקרים 48 ילדי גן והראו להם סרטוני וידאו. בכל סרטון  הופיעו 2 נשים, 4 כוסות הפוכות וכדור. בכל סרטון, אישה אחת הייתה "המחביאה" והאישה השנייה הייתה "המשתתפת". כאשר "המחביאה" הודיעה כי היא מתכוונת להסתיר את הכדור מתחת לאחת הכוסות, "המשתתפת" כיסתה את עיניה והסתובבה אל הקיר. "המחביאה" שמה מחיצה, כך שגם הילדים שצופים בסרטון לא ידעו תחת איזו כוס היא החביאה את הכדור. כשסיימה להחביא, המחיצה הוסרה ואז האישה הסתובבה. כעת נשאלו הילדים - מי מבין שתי הנשים יודעת היכן הכדור?

בשלב זה, קטעי הוידאו פוצלו.

קבוצת הביקורת נחשפה לגירסה בה שתי הנשים יושבות עם ידיים על הירכיים ומנסות לנחש תחת איזו כוס נמצא הכדור. גירסה נוספת שהוקרנה לחלק מהילדים חשפה סוף אלטרנטיבי, בו כל אישה בוחרת לעצמה כוס. הגרסה האחרונה הראתה את שתי הנשים מצביעות כל אחת על הכוס שבחרה.

ובכן, מי מבין שתי הנשים יודעת היכן הכדור? לנו המבוגרים זו נשמעת כמו שאלה מתחכמת, אבל בעיניהם של הילדים זהו אתגר לא קטן. 

במקרים בהם שתי הנשים ישבו עם ידיים על הירכיים או בחרו כוס, הילדים נתנו תשובה נכונה שהתבססה על מה שראו עיניהם מספר דקות לפני כן. 75% מהילדים טענו כי "המחביאה" היא זו שיודעת איפה הכדור.

(עורכי המחקר ציינו בנקודה זו שכנראה שבחירת כוס לא נתפסת בעיני הילדים כמחווה של ידע, אלא עשויה להצטייר בעיניהם כפעולה של חיפוש או ניחוש).

לעומת זאת, כאשר שתי הנשים הצביעו כל אחת על כוס, רק 50% מהילדים טענו ש"המחביאה" היא זו שיודעת איפה הכדור. הם חשבו ש"המשתתפת" חייבת לבסס את הבחירה שלה על סיבה הגיונית, אחרת למה שתצביע סתם?

"מגיל צעיר, כשילדים נחשפים לפעולה של הצבעה, הם מבינים שזו מחווה חשובה הנעשית בהקשר של לימוד והוראה", אומרת פלמקוויסט, ועל כן נוצר קשר אוטומטי בין הצבעה לידע. ילדים לומדים כי אנשים מצביעים כשיש להם סיבה טובה לעשות כך, ואולי זו הסיבה מדוע כמבוגרים אנחנו מחשיבים את המחווה כחסרת נימוס. מסתבר שבפעולת ההצבעה הישירה יש הבהרת עמדה וידע מובהק, יש בה כוח.

למרות שהמבוגרים, על פי רוב, לא ישגו כמו הילדים, החוקרים נוטים להאמין כי פעולת ההצבעה עדיין ממשיכה למלא תפקיד מלא רושם וכוח לאורך חיינו. "אנו ממשיכים להשתמש בהצבעה גם כמבוגרים, זה סימן שיש משהו חשוב או מעניין בסביבה", אומרת פלמקוויסט. כך שלמרות שאיננו מוסחים בקלות כמו ילדים, אנחנו עדיין עשויים להניח הנחות מפורשות על סמך הצבעה בלבד. ואם ההצבעה נעשית במקביל למסירת תוכן, ייתכן שלא נשים לב לכוח השכנוע שהופעל עלינו, באצבע...

הממצאים הללו תקפים להרבה מאוד תרבויות בעולם ולא רק לאנשי המערב שנוטים להשתמש באצבע המורה כדי להצביע. בתרבויות רבות, הצבעה עם הראש, הסנטר או המרפק משמשת כמחווה דומה של לימוד והוראה, וייתכן כי היא עשויה להפעיל כוח שכנוע דומה.

אז קחו בחשבון שבפעם הבאה שאתם מראים לילד ציפור ומצביעים על הציפור, אל תאמרו לו בטעות שזה משהו אחר, שכן, קרוב לוודאי שהוא יאמין לכל מה שהאצבע שלכם אומרת!