זוגיות בראי הרציונליזציה - לא תמיד יש בה הגיון

ברוב הפעמים, כאשר אדם ניצב במעמד של גירושים, הוא יכול להסביר לעצמו מדוע הגיע למצב זה, על בסיס אותן הסיבות והעובדות שהיו ידועות לו כבר מן השבועות או החודשים הראשונים של הקשר. אם כן, מדוע אז לא נתן לכך את הדעת? מדוע אז לא פירק את החבילה? מדוע היה צריך להתחייב בקשר נישואים ולטייח את הסדקים של הקשר? האם באמת האמין כי הם נסבלים או עשויים להתאחות עם הזמן? אם האמין כך, הרי שנפל קורבן לכוחה של הרציונליזציה. תהליך שבו אנחנו מנסים לצקת היגיון בפעולה או במצב שאנו יודעים שהם טעות.

לפניכם שלושה עיקרים בהם תהליך הרציונליזציה בא לידי ביטוי ורק הכרה בתהליך תימנע מהפרטנר להפוך לאקס פרטנר!

1. כעס

אדם שנוטה לכעוס לעיתים תכופות ובשלבים מוקדמים של הקשר, עשוי להיות לא יציב מבחינה רגשית. עבור רוב האנשים, כעס הוא אלמנט המסייע להרגיש פחות פגיעים ויותר בטוחים, אך לרוב הוא מכסה על פחד מאינטימיות. אינטימיות אמיתית מבוססת על אמון ותחושת ביטחון ולא ניתן לחוות אותה עם אדם שכועס כל הזמן.

לכן, אם אתם נמצאים עם פרטנר חם-מזג שמוצא את הכעס כאמצעי ביטוי עיקרי ומפר כל פוטנציאל לתחושה של ביטחון, אמון, תקשורת ואינטימיות, זו צריכה להיות נורת אזהרה ראשונה. כעס הוא בסיס לרציונליזציה. הרבה מאוד אנשים, במעמד שבו הפרטנר שלהם מתמלא כעס, מוצאים הסברים מוצדקים ומסובבים את זה כך שצורת הביטוי הזו נסבלת והגיונית. אך כאשר כעס הופך לצורת ביטוי עיקרית בקשר, לא ניתן להתעלם יותר. אל תחשבו שאם הפרטנר מרגיש בנוח לכעוס לידכם או עליכם, זה מעיד על כך שהוא אותנטי. אדם כועס הוא בהחלט טיפוס שעתיד להיות אקס פרטנר!

2. גבולות

בעוד שטבעה של הרומנטיקה היא לטשטש גבולות, חשוב מאוד להבין את חשיבות הגבולות האישיים בתוך הקשר. הצבת גבולות יציבים וברורים לצד יסודות חזקים של תקשורת ופתיחות, יאפשרו מרחב קיום יציב שבו תיתכן מחויבות עמוקה.

גבולות זו מילת מפתח, אך צריך למצוא את האיזון הנכון; אנשים שלא מכבדים את הגבולות זה של זה, או לא יודעים להציב גבולות זה לזה או לחלופין, מציבים גבולות נוקשים מדיי, קרובים להפוך לאקס פרטנר! דעו את הגבולות שלכם ואת הגבולות של הפרטנר שלכם והגיעו להסכמה משותפת. אם אינכם מסכימים על "חומה" כזו או אחרת שהפרטנר הציב, דברו על זה, פרקו אותה. אם זה לא ייתכן, אין טעם לרציונליזציה. אין סיבה לנסות וליפות "חומה" שאינכם מעוניינים בה באמת. דעו כי אתם ניצבים בפני קושי בסיסי גדול והוא עתיד לעמוד כרועץ במהלך היחסים.

3. כסף

בתרבות שלנו, כסף לעיתים מתפרש כמילת קוד לאהבה וכוח. בהרבה מקרים, אנו סוגדים לעושר תוך התעלמות מוחלטת מהאופי של האדם שמספק לנו אותו. אנשים עשירים יכולים להיות קמצנים, לא במובן החומרי אלא דווקא במובן הרוחני - קמצנים רגשית. הם עשויים לנקוט בביטחון מוגזם כי הכסף שלהם מחפה על היעדר יכולת לפתח אינטימיות או לחלופין על אגרסיביות וכוחנות.

אך מה שנסבל בהתחלה הופך מהר מאוד למקור סכסוך מתמשך. הצד העשיר כמו קונה את התלות של הצד השני ומרשה לעצמו את השליטה בו, עד כי היחסים אינם עוד יציבים ומאוזנים, אלא מושתתים על חליפין. אם שני הצדדים מסכימים ליחסים מסוג זה, לא צפויה להיות בעיה, אך כאשר אחד הצדדים חש שלא בנוח עם הגדרת "התפקיד" שלו בקשר, הרי שזו שאלה של זמן עד שהיחסים יעלו על שרטון ותתפלאו, לא בהכרח הצד העשיר הוא זה שישלם על הטעות, אלא קרוב לוודאי שזה יהיה זה ש "חטא" ברציונליזציה.

אל תתפתו להצדיק התנהגויות, מצבים ואנשים, בטח שלא במערכת זוגית בה המעורבות הרגשית גבוהה מדיי והמחיר כבד מדיי. ככלל, רציונליזציה היא תמרור אזהרה - מצב, התנהגות או אדם שדורש שיצדיקו אותו, קרוב לוודאי שהוא אינו נכון ב-100%. נכון, אין יחסים מושלמים, אך עלינו לשאוף לפוטנציאל שלם, כלומר, לתקשורת פתוחה ולהתאמה בסיסית של מערכת ערכים ואידיאלים משותפים. 

כאמור, רציונליזציה היא לא פיתרון אלא פשוט אמצעי להקהות ולטשטש את הבעיה. ברגעים בהם אתם מוצאים את עצמכם פונים להליך של הצדקת המצב, האדם או ההתנהגות, ונסיון להפוך אותו להגיוני, עצרו ושאלו את עצמכם - האם ניתן להסביר את זה פשוט כמו שזה, בלי כל התירוצים שמסביב? במידה וכן, הפסיקו להשתמש בשמות חיבה ופשוט קראו לילד בשמו.