maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

"זמן בוהו" - הזמן שעליכם להקדיש לעצמכם

מהו "זמן בוהו" ולמה חשוב שנקדיש אותו לעצמינו?

מאת: אורלי בר-קימה - סופרת, מרצה ומאמנת אישית

כמה פעמים סיימתם את היום שלכם במיטה והרגשתם שלא הספקתם לעשות כלום? זוהי הרגשה מוזרה, שכן דווקא בימים שכאלה אנחנו מספיקים לעשות הרבה דברים. כל כך הרבה למען האמת, שאפילו לא היה לנו זמן להקדיש לעצמנו. יתכן מאוד שפה בדיוק נעוצה הבעיה – אינכם מקדישים מספיק זמן לעצמכם. אם אתם מזדהים עם המצב הזה, כדאי לכם לאמץ את הטיפ החשוב הבא ולהתחיל להקדיש לעצמכם קצת "זמן בוהו"...

סבתא בישלה דייסה... נתנה לילדים, נתנה לבן הזוג, נתנה לחברה, נתנה לאחותה, נתנה לאמא, נתנה לשכנה, נתנה לכלב, נתנה ונתנה, ונחשו למי לא נשאר... נכון, לעצמה. עוד מעט נחזור לסבתא, שהעבירה את הירושה האנרגטית הזו לבת שלה, לנכדה שלה ולנינה שלה, אך לפני כן אספר לכם קצת על "זמן בוהו".

"זמן בוהו" זה מושג שלא אני המצאתי, אלא שמעתי מחברה שלי לפני שנים רבות. היא הייתה אמא חד-הורית שעבדה מסביב לשעון כדי לגדל ילד מקסים ומוכשר, חבר של בני מהגן, שתמכנו ועזרנו זו לזו בגידול הבנים (ששניהם אגב חיילים היום). אחר צהריים אחד, אחרי יום עבודה, נפגשנו כהרגלנו בפארק עם הילדים ששיחקו להנאתם והיא נראתה מותשת במיוחד. לשאלתי האם הכל בסדר, היא ענתה "לא, אני מרגישה שאני כל היום עושה ועושה ונותנת לאחרים, בעבודה, במשפחה ובבית, ולא נשאר לי זמן לעצמי בכלל. אני יודעת מה חסר לי – "זמן בוהו" –  רק לבהות במשהו נעים, בלי צורך לעשות משהו. זמן לנקות את הראש מהכל".

זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי במושג הזה, ומיד התחברתי אליו. הייתי אז "אשת קריירה", עיתונאית, מכורה לביפרים ופלאפונים, אימא לשני ילדים קטנים שמותשת רוב הזמן, כשבזמנו אפילו לא חשבתי שחסר לי "זמן לעצמי" כי זה נראה היה לי כפריווילגיה ששמורה רק לאנשים שהגיעו לגיל פנסיה, ולא לאימא, בת, חברה, בת זוג או אישה עובדת כמוני.

 

במקרה שלי, בניגוד לחברתי החכמה שגילתה זאת יחסית מוקדם, עברו עוד שנים רבות עד שעשיתי שינוי משמעותי בחיי והבנתי שאני זקוקה ל"זמן בוהו" קטן מידי יום, ואף לזמן בוהו מורחב אחת לכמה זמן כדי לשמור על עצמי ולהעניק קודם כל לעצמי זמן שקט להתאוורר, להתחדש ולהתמלא מחדש באנרגיית חיים. הבנתי גם שכשאני עושה זאת, יש לי הרבה יותר מה לתת לאחרים.

אם נסתכל היטב על היומיום שלנו, אין לי ספק שנגלה עד מהרה שהוא מלא, עמוס וגדוש בכל רגע נתון בדברים ש"צריך לעשות" בעבודה, בבית, עם הילדים, עם ההורים או עם חברים. בדרך כלל אנו "רודפים אחרי הזנב של עצמנו", אם תרצו, כמעין עכברים שרצים כל היום בתוך גלגל אך לא באמת מגיעים למקום כלשהו, אלא רק מסובבים את הגלגל מכוח האינרציה שלנו. הרי ביננו, תמיד יש משהו לעשות: שיחת טלפון, פגישת עבודה, סידורים, קניות, לאכול, לעבוד, לכתוב סיכום פגישה, לעמוד בדד ליינים בעבודה, לענות למיילים, לשלם חשבונות, לעשות טסט לאוטו, לקחת את הילד מהגן, להחזיר את הילד מהגן, להכין דוחו"ת מע"מ, ללכת לרופא והרשימה לא נגרמת לעולם. קוראים לזה "חיים" כפי שאנו מכירים אותם, ותמיד חסרה לנו שעה אחת או עשר כדי להשלים את כל מה שתכננו לעשות ולא הספקנו. 

אז נשאלת השאלה: האם בתוך כל ה"עשייה" הזו אנו מוצאים זמן לעצור לרגע את המרוץ הזה, לשים רגל על רגל ולבהות במשהו שעושה לנו טוב? ואם כבר אנו מעלים שאלות, כדאי גם לשאול את עצמנו את השאלה שהיא אולי אפילו יותר משמעותית מהקודמת – למה? הרי אם יהיה לנו "למה" חשוב מספיק, נמצא גם את ה"איך" (גם זה לא שלי, את זה הגה פרידריך ניטשה בכבודו ועצמו). למה "זמן הבוהו" חשוב לנו ולהתפתחות האישית שלנו?

לי הוא חשוב מכמה סיבות:

ראשית, משום שזה זמן שבו אני יוצרת באופן מודע ומכוון מרחב חדש, נקי וריק בזמן שלי, שבדרך כלל מלא ועמוס, כדי "לעשות כלום" ופשוט להיות עם "עצמי" – האדם הכי חשוב לי שאני הכי פחות מקדישה לו זמן. אם תרצו אפשר לקרוא לזה "זמן לטיפוח העצמי".

שנית, מעצם העובדה שאני עושה זאת, אני משדרת למוח שלי, שטרוד כל היום בלשרוד, לעשות ולתת חלקים מעצמי ומהכישרונות, היכולות והזמן שלי לאחרים מסביבי. מסר חד וברור - שאני חשובה, שמגיע לי ושזה אפשרי עבורי לעצור את הגלגל המסתובב, ולו לכמה רגעים, ופשוט "להיות", סתם כי בא לי.

שלישית, הזמן שלי עם עצמי, לבד, בשקט, בבהייה, הוא הזמן היחידי שבו אני מוצאת את היכולת להקשיב לקולות הפנימיים שלי בלי שה"רעשים החיצוניים" יפריעו לי. כשאני כל הזמן בעשייה והיום שלי מלא ועמוס, אין מקום וזמן למשהו חדש להיכנס לחיי, אך כשאני עוצרת מתוך בחירה, אני נכנסת לסוג של "ריק", ונוצר בתוכי מרחב חדש שבו אני יכולה לראות את העולם באור שונה, לעלות לרמת מודעות חדשה ולהבחין באפשרויות חדשות, לחלום בהקיץ, ללדת רעיון חדש וליצור דברים חדשים בדמיוני .

רביעית, כשאני נותנת קודם כל לעצמי, אני מתמלאת ומתחדשת באנרגיה, ויש לי הרבה יותר לתת לאחרים מעצמי, גם בתחום האישי וגם בתחום המקצועי. אני באה ממקום של שפע ומלאות ולא ממקום של חוסר, ומיד רואים זאת עלי.

עכשיו בואו נחזור לסבתא, זו שבישלה את הדייסה וחילקה ונתנה לכולם ולעצמה לא השאירה. הסבתא הזו, ששמה את צרכי כולם לפני הצרכים שלה עצמה, העבירה את הירושה האנרגטית והתרבותית הזו גם לבתה, לנכדתה ואף לנינה שלה. אולי היא אפילו עשתה זאת באופן בלתי מודע, על ידי דוגמה אישית. הסבתא הזו מעולם לא אפשרה לעצמה לעצור לרגע את מרוץ החיים ולרדת מהגלגל שלה כדי לתת גם קצת דייסה לעצמה. היא לא ידעה להעניק לעצמה את "זמן הבוהו", שהיה מאפשר לה מרחב חדש להתפתח, לצמוח, לראות ולעשות דברים נוספים, לגלות ולממש עוד יכולות וכישורים חוץ מלבשל דייסה לאנשים שהיא אוהבת.

לשמחתי ולשמחתכם, לעומת הסבתות שלנו, אנחנו חיים בעידן אחר עם מודעות חדשה ואפשרויות נוספות מאלו שהיו לסבתות שלנו. אנו יכולים לבחור להעניק לאחרים, וזה בסדר גמור ואפילו כיף, אך מותר לנו, וזו אפילו חובתנו, לדאוג גם לעצמנו. חשוב שניקח לעצמנו זמן בוהו, בו ניתן לתכנן וליצור את ה"ריק" במכוון כדי להתחדש ולהתמלא במה שאנו בוחרים ורוצים באמת, הכל כדי שלא נתעורר בוקר אחד ונגלה שהחיים "קרו לנו" בזמן שאנו תכננו תוכניות אחרות, רק משום שפעלנו על "הטייס האוטומטי" של גלגל החיים.

כמה טיפים ליצירת זמן בוהו יומי / תקופתי

1. קבלו החלטה –  זכרו שאנו רוצים ליצור כאן הרגל חדש שתכניסו לתוך סדר היום שלכם, ותתמידו בו לפחות למשך 21 יום כדי לבדוק את ההשפעה היעילה שלו על חייכם. אמרנו כבר שסיבות באות קודם, אז כדי לקבל החלטה ולעמוד בה אני מזמינה אתכם לכתוב – למה חשוב לכם ליצור את זמן הבוהו שלכם ומה זה ייתן לכם?

2. סמנו לעצמכם ביומן – זכרו שמה שלא רשום ביומן, לא קיים! מכיוון שזמן הבוהו לא מוגדר, הוא יכול להיות אפילו רק כמה רגעים ביום כהתחלה. לכן, שבו עם היומן שלכם בתחילתו של כל שבוע, עברו על כל התוכניות שלכם וחפשו את החלונות בזמן שלכם. בכל יום יש "חור" קטן בין פגישות, אחרי ששמים את הילדים בגן או בבית ספר, לפני שמגיעים לעבודה או כשיורדים לארוחת צהריים באמצע היום, לתכנן 5 דקות בהלוך או בחזור. אולי יותר מתאים לכם דווקא אחר הצהריים, לפני שאתם נכנסים הביתה, לקחת לעצמכם עוד 5 דקות ולסמן לעצמכם את הזמן הזה מראש ביומן ב-21 הימים הבאים.

3. צרו תזכורת קופצת בטלפון הנייד או במחשב – הרגלים חדשים דורשים מודעות יומיומית. הכניסו תזכורת יומית ל"זמן בוהו" שתזכיר לכם לממש אותו מידי יום.

4. קנו לעצמכם מחברת קטנה – מומלץ שזו תהיה מחברת מיוחדת שכיף לכתוב בה והחזיקו אותה בדרך קבע בתיק שלכם. קראו לה "מחברת הרעיונות החדשים שלי", "מחברת הבוהו" או כל שם אחר שבא לכם, ובכל פעם שעולה בראשכם רעיון, מחשבה או רגש מיוחד במשך 21 הימים הללו, כתבו אותם במחברת.

5. אחת לכמה חודשים, הרשו לעצמכם זמן בוהו מורחב – פנקו את עצמכם בסופשבוע חופשי, אפשר עם בני הזוג, עם קבוצת חברים או לבד לגמרי, רצוי בטבע, שבו גם אם אתם עם אנשים נוספים, הודיעו להם שאתם זקוקים למעט זמן איכות ובהייה עם עצמכם. אל תשכחו לקחת אתכם את המחברת ולכתוב בה את כל מה שעולה בראשכם. בין הדפים שתמלאו, מספיק שיעלה לכם רעיון אחד חדש שיכול להצמיח אתכם כדי שתוכלו ליצור שינוי משמעותי לטובה בחייכם.

בהצלחה ובאהבה רבה !

הכתבה באדיבות: אורלי בר-קימה, סופרת, מרצה, מנחת סדנאות ומאמנת אישית.

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: