מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
חכם זקן וצדיק הגיע אל העיר, והמונים התאספו כדי לשמוע אותו. הם נדחקו בכיכר העיר שם נשא הזקן את דבריו בפני הקהל הצמא. הוא דיבר על משמעותה של האהבה, הוא הטיף לחמלה, השמיע דברים בשבחי מעלת הרחמים, פתח את הלבבות לנדיבות, והרבה להרצות על גמילות חסדים: 'הפכו את עולמנו לטוב יותר, למתוקן יותר' התחנן הזקן.
היה שם בין המוני האנשים איש אחד פשוט, הוא לא היה חכם, גם לא עשיר, הוא היה עובד כפיים פשוט, ודבריו של החכם הזקן עשו עליו רושם עמוק. הוא הרגיש שהוא חייב להזמין את הזקן לביתו, הוא חייב להגיד לו מה הוא מרגיש כלפיו, להביע בפניו את הערכתו העמוקה.
"הוא וודאי יסרב" חשב לעצמו, למה שיסכים לבוא אל ביתו של איש פשוט כמוהו? אבל הוא חייב להגיד לו את אשר הוא מרגיש.
הוא המתין עד שילכו כולם. כשהקהל התפזר, ניגש אל הזקן וברעד קל ביקש: "אני יודע שזה לא מתאים, אבל מאוד אשמח אם אדוני יבוא להתארח אצלי."
הוא הופתע. הזקן השיב בחיוב: "תכין את הכל, אני אבוא!"
האיש מיהר לביתו בשמחה כשליבו מוצף ברגשות עזים. "הזקן יבוא, הזקן יבוא" מילמל לעצמו בהתרגשות תוך כדי שהוא את הסירים על האש, קוצץ את הירקות, מתבל את הבשר ומכין את הלחמים והעוגות. לא היה מאושר ממנו.
בעוד קדירת הבשר מבעבעת על האש, רץ האיש לחנות הבגדים, וקנה שכמיית צמר קשמיר איכותית ומחממת, הוא תכנן להגיש אותה כמתנה לזקן.
הוא חזר הביתה והמתין.
דפיקה בדלת. רעד בלב. אבל לא, זה לא היה החכם. הייתה זו אישה זקנה שביקשה עזרה. היא מסתובבת כבר יומיים רעבה, היא רק רוצה פרוסת לחם.
האיש התאכזב, הוא חיכה לזקן.
אבל הוא פתח את לבו, והושיב את הזקנה על הכסא שהכין לחכם הזקן, הוא נתן לה לאכול מלחמו, מילא את צלחתה בבשר וירקות מבושלים. הזקנה אכלה ושבעה, דמעות של הכרת תודה נצצו בעיניה.
הוא ליווה אותה אל הדלת ברגשות מעורבים. כל כך חיכה לזקן. עכשיו יתחיל לבשל שוב. ושוב דפיקה בדלת, ורעד בלב.
אבל גם זו לא הייתה הדפיקה שכל כך חיכה לה. הייתה זו חבורת נערים עליזה. 'הלילה', הם הכריזו, "חבר שלנו מתחתן, הוא יתום ועני, אין מי שיעזור לו, אנחנו אוספים דברים לחתונה, אולי יש לך משהו לתרום לו?"
נאנח האיש באכזבה, אבל ניגש לתנור בחמלה, הוציא את העוגות והמאפים ונתן אותם בידיהם של הנערים. "שיהיה במזל-טוב", אמר בחיוך, והסתיר את אכזבתו.
לאחר שעה, שוב הייתה דפיקה בדלת. ילד עני קטן ורועד מקור. הוא יצא לשחק ולא שם לב לשעה. ועכשיו קור מקפיא בחוץ, והוא צריך לצעוד עד לקצה השני של העיר למיטתו הקרה אף היא. הוא מבקש משהו להתעטף בו. רחמיו של האיש נכמרו, הוא הוציא את שכמיית הקשמיר היקרה ועטף בה את הילד הקופא מקור.
לבו התחמם קמעה אך האכזבה העכירה על גמילות החסדים.
"הזקן הצדיק הוא איש עסוק מאוד" אמר בליבו. "בטח יש לו דברים חשובים יותר לעשות מלהתארח אצל אדם פשוט כמוני." האיש ניחם את עצמו והלך לישון.
בשנתו ראה את החכם הזקן ופניו מאירות.
"חיכיתי לך!" אמר לו האיש, "חיכיתי ולא באת!"
"הייתי, גם הייתי אצלך", אמר הזקן, "האם לא הרגשת אותי כשערכת שולחן לאותה זקנה?! האם המילים שאמרתי בכיכר העיר לא בערו בקרבך כשהענקת את העוגות והמאפים כדי לשמח את החתן היתום?! האם לא חברת אליי ברוחך בשעה שעטפת את הילד בשכמיית הקשמיר?!"
זכרו, אל תחפשו את היוקרה שבקרבה לאנשים דגולים, חשבו מה אתם יכולים ללמוד מהם כדי להפוך לדגולים בעצמכם. החסד והחמלה האנושית הם ערכים גדולים הרבה יותר מכל דבר אחר שאדם יכול לבקש לעצמו.
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: