כוחן של מחיאות הכפיים

בכל מקום בו שוכן פוטנציאל ההצלחה, ממתינות בשקיקה מחיאות הכפיים

מחיאות כפיים הן ביטוי לאישור והערכה. זו בדרך כלל מחווה קבוצתית הנעשית בסיומה של הופעה, הרצאה, נאום, או לחלופין במהלך האירוע עצמו כאות לעידוד והתלהבות. מחיאת כפיים היא שפת גוף מובהקת המורכבת מהטחת שתי כפות ידיים זו בזו לצורך יצירת צליל עמוק שתכליתו ביטוי מידה של הנאה, שביעות רצון או מורת רוח.

מקור השפה בימי רומא העתיקה במסגרת מופעי התיאטרון הרומי - אז, הקהל היה מביע הערכתו לשחקנים, לזמרים ולנואמים. במאה ה-4 וה-5 מחיאות הכפיים הונהגו גם כלפי מטיפים אהודים, ומאז ועד היום, משמשות מחיאות הכפיים כשפה אוניברסלית המקובלת בכל תחומי החיים - מתרבות ועד פוליטיקה, כאשר עוצמת המחיאה, המקצבים המסונכרנים, התזמון כמו גם ההפוגות השונות, טומנים בחובם דקויות של הבעה.

מחיאות כפיים הן אמצעי תקשורת משולב המקובל בכל העולם לא רק כאמצעי הבעה אלא גם כאמצעי לימוד. כיוון שמדובר בפעולה מוטורית המבוססת על מקצב וקורדינציה, מחיאת כף טומנת בחובה פוטנציאל להתפתחות קוגנטיבית בריאה.

מחקרים שונים מצאו קשר ישיר בין מחיאות כפיים לבין התפתחות מיומנויות חשובות אצל ילדים ומבוגרים כאחד, ואכן, בשנים האחרונות מערכת החינוך בישראל מפנימה את החשיבות של שילוב מוסיקה ותנועה, כחלק בסיסי בתוכנית לגנים ולבתי הספר. תנועת מחיאת הכפיים, כחלק מרכזי בתוכנית החינוך היצירתי, מהווה תרגול מוטורי המסייע לילד לפתח מיומנויות קוגנטיביות ורגשיות גבוהות.

המחקרים מצאו כי ילדים בגילאי 6-10 הנחשפים לשיטת חינוך שבבסיסה מוסיקה ותנועה, מפגינים יכולת הבעה רגשית והשתלבות חברתית גבוהה, כמו גם יכולות מוטוריות מרשימות של שליטה בחוש קצב, קורדינציה וכתיבה. 

על אף שמחיאות כפיים נחשבות לביטוי שגור, נפוץ ומקובל, עוד מהעת העתיקה, אין זה אומר שמדובר בהכרח בביטוי אינטואטיבי. מחקרים שונים מנסים כבר שנים לשרטט את אופן התהוות והשתרשות שפת הגוף הזו בתרבות שלנו, אך כל שהצליחו לעשות הוא לרכז 4 תיאוריות אפשריות למוצא הפעולה:

תיאוריה 1: החיבוק נוצר משקיקה

אם בוחנים תינוקות המצפים לבואה של האם, ניתן לזהות שפת גוף של שקיקה המתבטאת ביצירת חיבוק באוויר. התינוקות פותחים זרועות לרווחה, כמו מוכנים לחיבוק והציפיה הנלהבת גורמת לכפות הידיים שלהם להשלים חיבוק באוויר בחבטה של כפות הידיים זו בזו. על פי תיאוריה זו, חיבוק היא פעולה אינסטנקטיבית, אקראית שמשתרשת בנו והופכת לסממן התלהבות ושקיקה. לכן, כשאוהדים ומעריצים צופים מרחוק בהתרחשות שמעוררת בהם התלהבות והתרגשות, הם נאלצים לשזור חיבוקים באוויר, כיוון שהם לא יכולים להתקרב למושא ההערצה עצמו.

תיאוריה 2: מחיאות הכפיים התחילו מטפיחה על השכם

אחת התיאוריות הסבירות ביותר הנתמכת על ידי הביולוג דסמונד מוריס היא שמחיאת כפיים היא טפיחה על השכם מרחוק. כיוון שטפיחה על השכם היא סימן מוכר של ברכה והערכה, כך גם מחיאות הכפיים מבטאות את אותו הדבר. על פי תיאוריה זו, מחיאות כפיים הן פעולה פיזיולוגית התנהגותית שנוצרה אף היא בצורה אינטואטיבית. אם בוחנים מחיאות כפיים ניתן לראות שלעיתים קרובות יד אחת נותרת סטטית ואילו השנייה "מכה" בה - היד הסטטית מייצגת את גבו של האחר.

תיאוריה 3: מחיאות כפיים כאמצעי להעביר אנרגיה

תיאוריה מקובלת נוספת היא שאנשים, כאשר הם מוצפים עונג והנאה, חייבים "לפרוק" את תחושותיהם, כיוון שהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם מרוב התרגשות. באמצעות מחיאות הכפיים הם מפרישים אנרגיה מחויבת המציאות. גם כאן התיאוריה טוענת שמדובר בפעולה אינסטנקטיבית.

תיאוריה 4: מחיאות כפיים להרחקת אנרגיה רעה

תיאוריה פחות מקובלת היא שמחיאות כפיים הן אמצעי טיהור עתיק מפני רוחות רעות. על פי תיאוריה זו, מדובר בפעולה נרכשת, מודעת שנוצרה בנסיון להרחיק אנרגיה רעה. כאשר אנשים שבויים בתוך קסם של מוסיקה או הופעה, הם נכנסים למצב אקסטטי, כזה שבעבר היה מזוהה עם נוכחות של רוחות. מחיאות כפיים כמו שוברות את הטראנס ומרחיקות את השדים, מה שעשוי להסביר את האגרסיביות של תנועת המחיאה.

גם בלי להבין את מקור המחווה, הרי שאנחנו שמחים לאמץ אותה. העובדה שמחיאות כפיים הן דבר מדבק הופכת את המחווה לקסם, כזה המסוגל לצאת מגדרו ולחרוג מגבולות הפרופורציה ולבטא אקסטטיות מרגשת.   

ליקטה וכתבה: טל עזר