באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.
לירן הוא רווק בן 28 שמחפש כבר שנים את אהבת חייו – או לפחות מישהי שיוכל להעביר איתה את הלילה בנעימים. לשם כך הוא הולך לבדו כמעט מדי ערב לבר הסמוך לביתו, בתקווה למצוא את אותה אחת. באחד מערביו הראשונים שם קלטו פתאום עיניו בחורה חמודה שיושבת בפינה - ועם הזמן הוא הבין שבדיוק כמוהו, גם היא פוקדת את המקום הזה מדי יום בגפה.
כעבור שבוע הוא החליט לעשות מהלך, אזר אומץ וניגש אליה. הוא פנה אליה עם משפט הפתיחה הכי טוב שלו, הם ניהלו שיחה קצרה וחביבה, אך בסופה - כשלירון הציע לבחורה שפגש להמשיך את הערב יחד מחוץ לבר - תגובתה הייתה מעט מאכזבת: "תודה, אבל אני לא מעוניינת", עם חיוך נבוך. כך היה יום אחרי יום, אך לירן לא איבד תקווה – הוא היה נחוש! הוא הרגיש שיש ביניהם חיבור, אבל העניינים לא התקדמו מעבר לשיחת חולין ממוצעת.
כעבור כמה ערבים של שיחות קצרות ושטחיות, החליט לירן לשאול אותה: "תגידי, למה את לא רוצה לעלות איתי לדירה שלי?". הבחורה הרכינה את ראשה במבוכה וענתה: "זה אולי ישמע לך קצת מוזר ומיושן בהתחשב בגיל שלי ובכלל בתקופה הזאת של החיים שלנו, אבל האמת היא שאני שומרת את עצמי עד שאכיר את האחד שיהיה אהבת חיי".
בעודו המום מתשובתה המפתיעה, אמר לה לירן: "וואו! כל הכבוד לך, זה בטח ממש קשה!"
"אני יודעת, אבל האמת שזה לא ממש מפריע לי", אמרה הבחורה. "למרות שזה לגמרי מבאס את בעלי..."
"עלי לעקור את השן הכואבת", אמר רופא השיניים, "אבל אל דאגה, זה ייקח רק חמש דקות".
"וכמה זה יעלה?", שאל הפציינט.
"מאה שקל", ענה הרופא.
"מאה שקל בעד עבודה של חמש דקות?!", הזדעק החולה.
"אם זה יתרום להרגשתך הטובה", אמר הרופא, "אפשר לבצע את העקירה במשך חצי שעה".
פרסי אחד אירח את כל חבריו בשישי. כולם התיישבו לאכול, ולמרכז השולחן הגיעה צלחת אורז פרסי ענקית - רק אורז. כולם התחילו לקחת אורז לצלחת, אך לא מילאו אותה יותר מדי מכיוון שרצו לשמור קצת מקום למנה הבאה שתגיע. אחרי זמן מה אשתו של הפרסי שאלה האם להביא את העוף, והוא אמר לה, "עוד לא."
האנשים המשיכו לחכות ולאכול את האורז בסבלנות, והאישה שוב שאלה, "להביא את העוף?"
"עוד לא," ענה הבעל.
אותו הדבר המשיך לקרות עד שכל האורחים כבר התמלאו לגמרי מהאורז והצלחת הגדולה כמעט התרוקנה. ואז שוב שאלה האישה, "להביא את העוף?"
"עכשיו אפשר להביא את העוף," אמר הפרסי.
אשתו פתחה את דלת המטבח, ולחדר האוכל נכנס תרנגול והתחיל לאכול את כל האורז שנפל על הרצפה.
שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהן כדי למכור עוגיות שאפו. שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-היגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת.
אמרה האדמורית-היגיון לחברתה: "האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?"
הרבנית-מתמטיקה: "כן. תמהני מה הוא רוצה."
האדמורית-היגיון: "ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!"
הרבנית-מתמטיקה: "אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?"
האדמורית-היגיון: "הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!"
כעבור כמה דקות אמרה הרבנית-מתמטיקה: "זה לא עובד!"
האדמורית-היגיון: "כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד - גם הוא הגביר את קצב הליכתו!"
הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!"
האדמורית-היגיון: "הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!"
האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-היגיון. הרבנית-מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה שעלה בגורלה של האדמורית-היגיון. כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-היגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
הרבנית-מתמטיקה: "תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!"
האדמורית-היגיון: "מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי."
הרבנית-מתמטיקה: "כן, כן, אבל מה קרה אז??"
האדמורית-הגיון: "מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה."
הרבנית-מתמטיקה: "נו, ואז??"
האדמורית-היגיון: "ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!"
הרבנית-מתמטיקה: "אוי, אלוהים! ומה עשית?"
האדמורית-היגיון: "עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי."
הרבנית-מתמטיקה: "אוי שומו שמיים! ומה האיש עשה?!?"
האדמורית-היגיון: "האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו."
הרבנית-מתמטיקה: "הוי, לא!! ומה קרה אז?"
האדמורית-היגיון: "מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי! בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!"
בחור ערבי נכנס לחנות הלבשה תחתונה של מוכר יהודי...
מקור תמונה: ThisParticularGregבחור ערבי אחד משוטט בניו יורק ונכנס לחנות הלבשה תחתונה בבעלותו של יהודי אחד.
הוא מסתובב קצת בחנות, מוצא איזה חזייה, ושואל את בעל הבית כמה היא עולה. המוכר היהודי, כאיש העסקים הממולח שהוא, עונה לו: "זו חזייה מעולה, היא מתחילה לצבור פופולאריות עכשיו. אני יכול למכור לך כל חזייה כזו ב-50 דולר לאחת". הבחור הערבי מהנהן בראש בחיוב ואומר: "מעולה, אז אני אקנה 100 מהן".
יום לאחר מכן הבחור הערבי חוזר לחנות ההלבשה התחתונה של היהודי, מסתכל מסביב ומוצא שוב חזייה שמוצאת חן בעיניו. המוכר היהודי מבחין בו, מתקרב אליו ואומר לו : "הו, כן, זאת חזיית תחרה מעולה. היא מיובאת מאיטליה, מאוד פופולארית, אפילו מפורסמים לובשים אותה. אני יכול לעשות לך אותה ב-75 דולר לחזייה". הבחור הערבי מניד באשו ואומר: "בטח, אני אקח 150 מהן".
כשהבחור הערבי מגיע יום אחרי, המוכר היהודי כבר בהלם מוחלט, מרוצה מאוד מהלקוח החוזר. איך שהוא נכנס, המוכר כבר מתקרב אליו ואומר לו: "תראה את החזייה הזו, זו חזיית המשי החדשה שלנו שמיובאת מצרפת. רק הרכיבים הכי משובחים והיא הכי נוחה שיש. אני יכול למכור לך אותה ב-100 דולר לחזייה". הערבי שוב מהנהן ואומר: "אני אקח 200 מהם".
אז הם הולכם לקופה לעשות חשבון, אבל בדרך המוכר היהודי מתחיל להיות קצת סקרן לגבי הלקוח השב וחוזר שלו. אז הוא שואל את הבחור הערבי:" תגיד, אני יכול לשאול אותך משהו – מה אתה עושה עם כל החזיות האלה?"
אז הבחור הערבי מחייך, מסתכל עליו ואומר: "אני גוזר אותן באמצע ואז מוכר את זה ככיפות ב-200 דולר לכיפה".
גבר במשבר גיל ה-40 קנה מכונית ב.מ.וו חדשה ונוצצת, ונהג בה במהירות שיא בכביש המהיר. לפתע הבחין באור הכחול המהבהב מאחוריו.
"אין סיכוי בעולם שניידת משטרה עלובה יכול להשיג את הב.מ.וו החדשה שלי", חשב לעצמו והגביר את המהירות שלו.
פתאום הוא תפס את המשמעות של מעשיו: "מה לעזאזל אני עושה?!" אמר לעצמו ועצר בצד הדרך.
השוטר ניגש אליו, לקח ממנו את הרשיונות מבלי לומר מילה ובחן אותם ואת המכונית. לאחר מכן אמר לו: "היה לי יום ארוך מאוד, ועכשיו אנחנו דקה לפני סוף המשמרת שלי. בנוסף, היום הוא יום ההולדת שלי וגם ה-31 בחודש. אין לי חשק להתעסק עוד בעבודת ניירת נוספת שאותה אצטרך להגיש עד ה-1 בחודש, כך שאם תוכל לתת לי תירוץ טוב לנהיגה המהירה שלך - תירוץ שעוד לא שמעתי אף פעם - אני אתן לך לנסוע בלי לקבל דו"ח."
הגבר חשב במשך כמה שניות ואז אמר לשוטר: "בשבוע שעבר אשתי עזבה אותי וברחה עם שוטר. חששתי שזה אתה, שרודף אחרי ומנסה להחזיר לי אותה..."
"שיהיה לך סוף שבוע נעים!" אמר לו השוטר.
מקור תמונה: depositphotos.comשמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ישראל לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת השקעות גדולה בניו יורק. מרגע שהתחיל לעבוד, הופעל על נשיא החברה לחץ חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק" אמרו לנשיא החברה "אתה חייב לעשות משהו!"
אחרי לחצים רבים, הנשיא לקח את שמוליק הצידה והסביר לו בצורה ברורה שאם הוא רוצה להחזיק במשרה המכובדת, עליו להתנצר.
לשמוליק, שעקר עם כל משפחתו לארה"ב בשביל חיים טובים יותר, לא היתה ברירה. עם כל הקושי שבדבר, הוא לא רצה לוותר על המשרה. הוא בא הביתה והודיע לאשתו ציפורה: "מיום ראשון, אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסייה!"
וככה עברו כמה חודשים טובים, אבל אשתו לא הפסיקה להציק לו וטענה שקשה לה: "אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים" אמרה לו, "כסף זה לא הכל שמוליק..."
ככל שהציקה לו, כך גברו נקיפות המצפון של שמוליק והוא החליט להתייצב מול הבוס הגדול. "תראה", אמר לו בלב כבד, "אני לא יכול להמשיך ככה. המצפון שלי מכאיב לי, אני לא ישן בלילה, המשפחה שלי סובלת והבנתי שכסף זה לא הכל בחיים! ההתנצרות הזו כבדה עליי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין".
הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו: "שמע סמואל, לא ידעתי שככה אתה מרגיש. אתה יודע מה, תישאר בעבודה ותהיה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר".
חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלוויזיה ואמר לה: "ציפורה, לא תאמיני! קרה לנו נס! אנחנו חוזרים להיות יהודים!"
"מה?!" הופתעה ציפורה.
"זה בסדר" הסביר שמוליק "דיברתי עם הבוס הגדול והוא משאיר אותי בעבודה".
ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו "תגיד לי, אתה השתגעת?!"
שמוליק, הביט עליה המום ואמר: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה?! כל הזמן בכית לי שאת מתגעגעת למנהגים היהודים. מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה?"
הביטה עליו ציפורה בעצבים "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה... אבל עכשיו? שבוע לפני פסח???"
מקור תמונה: canva.comאישה אחת הייתה מאוד מתוסכלת ועצבנית מכך שבעלה מבלה את זמנו הפנוי בבר השכונתי בלעדיה. ערב אחד החליט הבעל לפייס את אשתו ולקחת אותה איתו אל הבר. הם הגיעו לשם, התיישבו ואז הוא שאל אותה: "מה תרצי לשתות?"
האישה השיבה: "אני אקח את מה שאתה לוקח..."
הבעל הזמין כמה כוסות בירה לעצמו ועוד אחת בשביל אשתו. לא חלפו 2 דקות מהרגע שהמלצר שם את המשקאות על השולחן ועד שהוא שתה את כולן בבת אחת ועשה גרעפס גדול.
האישה הסתכלה עליו בהלם, לקחה שלוק מהבירה שלה ומיד ירקה בחזרה אל תוך הכוס. "איכס! זה נורא! אני לא מבינה איך אתה שותה את הדבר המגעיל הזה..."
"את רואה," אמר הבעל "ואת עוד חושבת שאני נהנה פה כל לילה..."
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
דרישות הקבורה של האלמנה העשירה
לקראת יום הולדתה ה-90, אלמנה עשירה החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתכונן ליום מותה ולהסדיר בעצמה את כל ענייני הקבורה שלה כל עוד היא יכולה לעשות זאת. לשם כך היא פנתה אל עורך הדין שלה עם שלוש בקשות מפורטות:
"אני רוצה שליד הקבר שלי ישתלו ורדים בכל צבעי הקשת ושגנן יבוא להשקות אותם ולטפח אותם באופן קבוע בכל שבוע".
"אין שום בעיה" אמר עורך הדין, "אבל אפשר לשאול למה?"
"אלו הפרחים שאני הכי אוהבת ואני רוצה שיהיה לי נעים בעולם הבא ושתמיד תהיה מסביבי פריחה צבעונית". השיבה האישה.
"הבקשה השנייה שלי היא שיקברו לידי את הכלב האהוב שלי, ויבנו לכבודו מצבה ענקית שעליה תהיה תמונה של שנינו ביחד".
"זאת בקשה קצת מאתגרת", אמר עורך הדין, "אפשר לשאול למה זה כל כך חשוב לך?"
"הכלב שלי תמיד היה לצדי בשנים האחרונות ואני רוצה שהוא ימשיך לארח לי חברה ולעודד אותי גם בעולם הבא", ענתה האלמנה.
"ודבר אחרון, אני רוצה שליד הקבר שלי יתקינו טלוויזיה ענקית עם חיבור לחשמל ולכל ערוצי הספורט, הסדרות והסרטים שיש, מערכת ישיבה מפנקת עם מכשירים לעיסוי הגב ומקרר ענק שתמיד יהיה מלא באוכל".
"תני לי לנחש" אמר עורך הדין, "זה כדי שיהיה לך איך להעביר את הזמן בעולם הבא...".
"ברור שלא!" הגיבה האישה בהפתעה, "מה אני כבר אוכל לעשות עם כל הדברים האלו כשאני אמות? זה כדי שהנכדים שלי יבואו לבקר אותי!"
אשה אחת מגיעה למספרה ומבקשת להסתפר לקראת טיול רומנטי שהיא מתכננת עם בן זוגה ברומא.
"רומא?" משתוממת הספרית "למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא! איך את טסה לשם?"
"אנחנו טסים בקונטיננטל" עונה האישה, "קיבלנו מחיר מצוין".
"קונטיננטל?" נדהמת הספרית, "זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והם תמיד מאחרים, הדיילות מכוערות והאוכל מסריח! איפה תתאכסנו ברומא?"
"הזמנו מקומות במלון בוטיק" אומרת האישה, "נראה לי שקוראים למלון ׳טסטה׳ והוא... "
"אל תמשיכי!" קוטעת אותה הספרית בחרדה "אני מכירה את המקום. כולם מאמינים שזה מקום מיוחד, אבל שתדעי לך שזה חור! החדרים שם קטנים, השירות חצוף והמחירים מוגזמים! יש לכם תוכניות מיוחדות?"
"נלך לראות את הוותיקן" משיבה האישה בעליזות "בתקווה לפגוש את האפיפיור".
"זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים... מה אני אגיד לך, שיהיה לך בהצלחה בטיול הזה, את כנראה תזדקקי לה".
לאחר כחודש, האישה חוזרת למספרה לחדש את התספורת. הספרית שואלת על הטיול לרומא ומופתעת לשמוע שהיה מוצלח.
"פשוט חלום!" מסבירה האישה. "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל, אבל היה שם אובר-בוקינג, אז שדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים והיית צריכה לראות איזה דיילים חתיכים שירתו אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר, ובגלל שהוא היה מלא עד אפס מקום, המנהל התנצל ונתן לנו את הסוויטה המלכותית, ללא תוספת מחיר!"
"נו..." מזלזלת הספרית "ומה עם האפיפיור? הצלחתם לראות אותו?"
"למען האמת" משיבה האישה "היה לנו מזל. כשהיינו שם איש המשמר השוויצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים. הוא הציע לנו להתלוות אל חדר פרטי בו נמצא האפיפיור, כדי שיברך אותנו האופן אישי. כשהגענו לשם, כרעתי ברך, האפיפיור לחץ את ידי ואמר לי מספר מילים..."
"באמת?" מסתקרנת הספרית "מה הוא אמר?"
הוא אמר: "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזו?"
החוכמה בחיים היא לדעת לפרגן. אחרת, הכול חוזר אלינו...
אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לקלקל לכם את השמחה - זכרו את זה!
שני כורדים הולכים לדוג.
הם תופסים דג ואחד מהם מודד אותו. "מהראש לזנב יש 60 סנטימטרים ומהזנב לראש יש 90!" הוא צועק לחברו אחרי שסיים למדוד.
מבולבל, החבר שלו שואל איך זה אפשרי שיש מרחק שונה אם הוא מודד מהראש או הזנב.
עונה החבר: "בטח שזה אפשרי! תחשוב רגע בהיגיון, בוא אתן לך דוגמה: מיום שלישי ליום חמישי יש יומיים, אבל מיום חמישי ליום שלישי יש חמישה ימים."
מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..."
מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון.
למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי.
בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו.
המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים.
בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה.
"נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום.
תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?"
"מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"
שלושה חברים, גרוזיני, אתיופי וכורדי, יוצאים לחופשה במלון.
איך שהם מגיעים עוברת בלובי בחורה יפהפייה, מסתכלת על הכורדי ואומרת: "אני רוצה אותך".
הגרוזיני והאתיופי מנסים לשכנע אותה לשנות את דעתה: "תראי אני יותר יפה", "אני יותר גבוה" ועוד ועוד סיבות, אך היא אומרת: "לא, לא! אני רוצה רק את הכורדי!".
ניגשת לכורדי ואומרת לו: "שש וחצי בבוקר, תהיה אצלי בחדר" ועוזבת.
הכורדי מבסוט, בא לגרוזיני ואומר: "תעשה טובה, תעיר אותי בשש בבוקר, שאני לא אאחר" והולך לישון.
האתיופי והגרוזיני מבואסים, אז האתיופי אומר לגרוזיני: "תשמע, בזמן שהוא ישן נצבע אותו בשחור! בבוקר היא תופתע ותסלק אותו".
הם נהנים מהרעיון והולכים אליו לחדר באמצע הלילה לצבוע אותו בזמן שהוא ישן.
בשש בבוקר הגרוזיני מעיר את החבר שלו: "קום, אתה מאחר! מהר מהר מהר!"
הכורדי קם, לא חושב, מתחיל לרוץ, מגיע לחדר של הבחורה, היא פותחת את הדלת ורואה שכולו שחור. היא נבהלת ואומרת:"לך מפה, אני לא רוצה אותך, אני רציתי את הכורדי!"
הוא אומר: "זה אני!"
היא משיבה: "זה לא אתה, אתה שחור!".
הכורדי הולך למראה, מסתכל ומתעצבן: "איזה מניאק הגרוזיני! הוא העיר את האתיופי!"
מקור תמונה: Fevi Yuאחרי תקופה ארוכה מאוד ללא חופשה, דודו ואשתו מירי טסו לקלאב מפנק לנופש מלא בחוויות. ביום הראשון הם בילו במגרש הגולף ומירי חבטה בעוצמה ובדיוק מושלם שהשאירו את דודו בהלם. "וואו, תגידי, תמיד היית כזאת שחקנית גולף טובה ולא ידעתי?", הוא אמר. "לא, אבל בזמן האחרון לקחתי כמה שיעורים", ענתה מירי.
ביום השני דודו ומירי בילו במגרש הטניס ושיחקו נגד זוג אחר. דודו כמעט ולא הורגש במשחק, כי מירי רצה לכל פינה ותקפה בלי הפסקה את הזוג השני. "וואו, תגידי, תמיד היית כזאת שחקנית טניס טובה ולא ידעתי?", שאל דודו בסוף המשחק. "לא, אבל בזמן האחרון לקחתי כמה שיעורים", ענתה מירי. באותו הערב לדודו כבר התחיל לכאוב הגוף והוא ביקש ממירי לעסות לו את הגב. למרבה הפתעתו כבר אחרי מספר רגעים הוא הרגיש הקלה עצומה, פנה אל אישתו ואמר: "את לא מאמינה מה עשית לי עכשיו, אני מרגיש כמו גבר בן 20, איך עשית את זה?". "לקחתי שיעורים" ענתה מירי.
כדי להודות לה על העיסוי החליט דודו לקחת את מירי לארוחת ערב רומנטית במסעדה מפוארת. כשהם חזרו לחדרם דבר הוביל לדבר, הם הורידו את הבגדים ונכנסו למיטה… אחרי 30 דקות דודו הסתובב לצד שלו במיטה ואמר: "וואו, זה היה טוב… אני לא מאמין שתמיד היית כזאת טובה ולא ידעתי! אני רוצה להתגרש".
קצב אחד רואה כלב ליד החנות ומגרש אותו, אך הכלב לא זז. לפתע הוא מבחין בפתק בפיו עליו כתוב "2 ק"ג כרעיים" ובתוך הפתק שטר של 50 ש"ח.
הקצב ההמום מכין לכלב שקית עם העוף, שם בפנים את העודף והכלב יוצא לדרכו.
יצר הסקרנות של הקצב כבש אותו והוא החליט לעקוב אחרי הכלב. הוא רואה אותו מגיע למעבר חצייה, ממתין שהרמזור יתחלף לירוק, מסתכל לשני הכיוונים, חוצה ונעצר בתחנת אוטובוס.
הכלב בודק את לוח הזמנים ומחכה עד שמגיע האוטובוס. הוא בודק את המספר, מוציא את העודף מהשקית, משלם לנהג ומתיישב. הקצב עולה אחריו ומתיישב. לאחר שהם יוצאים מהעיר ומגיעים לפרברים, נעמד הכלב על רגליו האחוריות, מצלצל בפעמון ויורד. הקצב עדיין בעקבותיו.
הכלב ממהר לבית עם חצר, מניח את השקית עם העוף בצד ודופק בדלת. אחרי כמה רגעים יוצא איש מהבית ואומר "כלב טיפש שכמוך!"
הקצב נדהם ואף כועס, הוא ניגש אל בעל הבית ואומר: "אתה לא נורמלי! הכלב הזה הוא גאון!"
"איזה גאון?!" עונה האיש, "זו פעם שנייה השבוע שהוא שוכח את המפתחות של האוטו!"
יעקב היה פריק של צעצועים וגאדג'טים. אשתו שושי כבר ויתרה מזמן על האפשרות לשנות אותו. יום אחד הגיע יעקב הביתה עם עוד רכישה יוצאת דופן. זה היה מין רובוט, שיעקב טען כי למעשה הוא גלאי שקר. בערך ב-5:30 אחר הצהריים עידו, בנו בן השתיים-עשרה של יעקב, חזר הביתה מבית הספר. הוא איחר ביותר משעתיים.
"איפה היית? למה כל כך איחרת לחזור הביתה?" שאל יעקב.
"הלכתי עם עוד כמה תלמידים לספרייה כדי לעבוד על שיעורי הבית" אמר עידו.
הרובוט הקיף את השולחן, נתן לעידו 'כאפה', וכמעט הפיל אותו מהכיסא.
"בן," אמר יעקב, "הרובוט הזה הוא גלאי שקר, עכשיו תגיד לנו איפה באמת היית אחרי הלימודים..."
"הלכנו לבית של יוני לראות סרט" אמר עידו.
"מה ראיתם?" שאלה שושי.
"עשרת הדיברות" עידו ענה.
הרובוט הלך אל עידו ושוב סטר לו בחוזקה, כשהוא מפיל אותו מהכיסא.
עידו התרומם מהרצפה, התיישב בכסא ואמר, "אני מצטער ששיקרתי. אנחנו צפינו בקלטת בשם 'מלכת הסקס'."
"אני מתבייש שאתה בני," אמר יעקב. "כשהייתי בגילך, מעולם לא שיקרתי להורים שלי."
הרובוט הקיף את השולחן, ניגש אל יעקב וסטר לו בעוצמה.
שושי התגלגלה מצחוק, ואמרה כמעט בדמעות, "אתה ביקשת את זה... ואל תהיה כל כך קשוח עם עידו, אחרי הכל, הוא הבן שלך!"
הרובוט הקיף שוב את השולחן, ניגש אל שושי והעיף אותה מהכיסא שלה...
מקור תמונה: potamos.photographyפעם היה מלך שרצה ללכת לדוג, אך לא היה בטוח האם תנאי מזג האוויר בממלכה מתאימים לכך. קרא המלך לחזאי המלכותי ושאל אותו לגבי תחזית מזג האוויר שצפויה לשעות הקרובות. החזאי הבטיח לו שאין סיכוי לגשם, לא רק בשעות הקרובות, אלא גם בימים הקרובים. אז המלך יצא לדוג יחד עם אשתו המלכה וכל משרתיהם ומלוויהם.
בדרך פגשו שניהם באיכר על חמורו. כשראה האיכר את המלך, אמר: "הוד מלכותו, אתה צריך לחזור לארמון תיכף ומיד, כי אני צופה שתוך זמן קצר יחל לרדת גשם חזק מאוד באזור". המלך היה מנומס ומתחשב, וענה לאיכר: "אני מעסיק חזאי בעל השכלה וניסיון שמרוויח שכר גבוה מאוד. הוא נתן לי תחזית שונה מאוד משלך, אולם אני סומך עליו ולכן אמשיך בדרכי". וכך המלך והמלכה עשו.
עם זאת, זמן קצר לאחר מכן החל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה היו רטובים לגמרי, והפמליה שלהם גיחכה כשראתה אותם במצב מביש כל כך.
עצבני, חזר המלך לארמון והורה להוציא את החזאי להורג תיכף ומיד. אחר כך הוא זימן את האיכר והציע לו את התפקיד היוקרתי של החזאי המלכותי. האיכר ענה: "הוד מלכותו, אני לא יודע שום דבר על חיזוי. כל המידע שלי מגיע מהחמור שלי. אם אני רואה שזנבו מורם, סימן שצפוי יום קיצי ושמשי, אם הוא הוא רוקע ברגליו הקדמיות, נראה שרוח חזקה מתקרבת ואם אוזנו הימנית של החמור צונחת, זה אומר שבוודאות ירד בקרוב גשם".
הקשיב המלך לדבריו והחליט שהפעם יפעל על פי העובדות ולא בהתאם להבטחותיו של חזאי זה או אחר. הוא גירש את האיכר, הזעיק את רב המשרתים והורה לו להעסיק את החמור בו במקום.
וכך החלה מסורת ארוכת שנים של בחירת חמורים ברי מזל לעמדות הבכירות והמשפיעות ביותר בכל מדינה...
פולניה אחת הגיעה לרופא עם סימני מכות בצבע שחור וכחול.
הדוקטור: "מה קרה?"
האישה: "דוקטור, אני לא יודעת מה לעשות, בכל פעם שבעלי חוזר הביתה שיכור הוא הורג אותי במכות. "
הדוקטור: "יש לי תרופה ממש טובה בשביל זה. כשבעלך חוזר הביתה שיכור פשוט תיקחי כוס תה מתוק ותתחילי לגרגר ולגרגר".
כעבור שבועיים חוזרת האישה לרופא עם מבט אסיר תודה בעיניה.
"דוקטור, זה היה רעיון מבריק! בכל פעם שבעלי בא הביתה שיכור, אני גירגרתי עם התה, גירגרתי וגירגרתי, ושום דבר לא קרה! בעלי הלך ישר למיטה."
הדוקטור: "את רואה כמה זה עוזר לשמור על הפה שלך סגור?"
משפחה תימנית קטנה יושבת סביב שולחן החג בערב פסח, כשכולם קוראים את ההגדה, מברכים ואוכלים בשקט.
פתאום שואל אחד מהילדים את אבא שלו: "אבא, למה אנחנו אף פעם לא מארחים את כל המשפחה ואת החברים בפסח?"
"כי בראש השנה דוד שלך אוהב לטוס לחו"ל," עונה האבא.
"ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בסוכות?" ממשיך הילד.
"כי בסוכות דודה שלך אוהבת להיות עם המשפחה של בעלה," עונה האבא.
"ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בשבועות?" מתעקש הילד.
"אתה יודע מה?" משיב האבא, "ביום כיפור נזמין את כל מי שאתה רוצה!"
כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים!
- הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן...
- סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא.
- אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה.
- הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב.
- אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה.
- הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם...
- בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד.
- אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם...
- היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב.
- כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה!
- בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב.
- אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי...
אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??
אימא אחת עלתה לאוטובוס עם התינוק שלה וניגשה לשלם בסמוך לעמדת הנהג.
הנהג הסתכל עליה ואז העביר מבט אל התינוק שבידה ואמר לה: "זה התינוק המכוער ביותר שראיתי בכל חיי!"
מבלי לומר מילה הלכה האימא הפגועה לשבת בקצה השני של האוטובוס ומיד אמרה לאישה שישבה בסמוך אליה: "הנהג הזה גס רוח, הוא ממש העליב אותי אבל לא אמרתי לו כלום..."
האישה ענתה לה: "הוא ממש חצוף! תלכי לשם עכשיו ותגידי לו מה את חושבת עליו!"
האימא הזדקפה ואמרה: "את צודקת, אני הולכת אליו עכשיו!"
- "כל הכבוד! תביאי לי בינתיים את הקוף ואני אחזיק לך אותו."
לאחר מותן הפתאומי, שתי נזירות חסודות וחשפנית צעירה מצאו את עצמן מול שערי גן עדן ומול המלאך גבריאל, שבוחן את כל הבאים לפניו וקובע האם הם ראוים לחיי נצח של שלווה ותענוגות. הוא מספר להן שכדי להיכנס לגן עדן ולהוכיח את ערכן, כל מה שהן צריכות לעשות זה לענות על שאלה אחת מכריעה, מתחום הדת והאמונה, שהוא ישאל כל אחת מהן. אם הן לא יצליחו להשיב נכונה, מחכה להם נצח של עינויים בגיהנום.
תחילה גבריאל פנה אל הנזירה הראשונה ושאל: "מה היה שמה של האישה הראשונה בעולם?"
"חוה" ענתה הנזירה בביטחון ובלי שום היסוס - ושערי גן עדן נפתחו עבורה בן רגע.
לאחר מכן גבריאל פנה אל הנזירה השנייה ושאל: "מה היה שמו של הגבר הראשון?"
"אדם" ענתה הנזירה השנייה בלי לחשוב פעמיים - ושערי גן עדן נפתחו מיד גם עבורה.
לבסוף, ניגש גבריאל אל החשפנית הצעירה ושאל: "מה הדבר הראשון שחוה אמרה לאדם?"
החשפנית חשבה והרהרה במשך זמן רב, אך לבסוף התייאשה ואמרה למלאך גבריאל: "שמע מותק, זה ממש קשה..."
ובאותו רגע שערי גן עדן נפתחו גם עבורה...
זוג נשוי 15 שנה ומצבם הכללי בכי רע.
הבעל אומר לאשתו: "תראי, אני חייב לעשות משהו, הפרנסה קשה, אין לנו כסף, אסע לחוץ לארץ ושם אמצא משהו יותר טוב"
האישה מסכימה והבעל נוסע לדרום-אפריקה.
כשהוא מגיע לשם, הוא רואה שכולם ישנים על הרצפה. הוא מתקשר לאשתו ואומר לה: "תשלחי לי 1000 מזרונים".
האישה שולחת והבעל מוכר את כולם ומרוויח המון כסף.
משם הוא טס לריביירה הצרפתית. מגיע ורואה שכולם מסתובבים שם בים בלי תחתונים.
הוא מתקשר שוב לאשתו ואומר לה: "תשלחי לי 1000 תחתונים".
האישה שולחת. הבעל מוכר את כולם ושוב מרוויח המון המון כסף.
אז הוא חוזר לארץ מסודר. מגיע הביתה ורואה שאשתו בנתה את הבית מחדש, כל התכולה חדשה, רכב מסוג "מרצדס" חדש, הכול חדש!
מתפלא הבעל ושואל: "מאיפה כל זה...? הרי כל הכסף עדיין אצלי!"
עונה לו אשתו: "כדי לעשות כסף - אתה מכרת 1000 מזרונים ו-1000 תחתונים. תראה מה אני עשיתי עם מזרון אחד ובלי תחתונים..."
מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול:
"כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..."
הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו.
בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים.
האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..."
ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?"
"לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה."
הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?"
"לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?"
החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?"
"השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!"
"אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."
בלונדינית טיילה בחו"ל ורצתה לראות את מגדל אייפל. היא ניסתה לשאול אנשים ומצאה שוטר שהסכים לסייע לה.
היא שאלה אותו "סליחה, איך אני מגיעה מכאן למגדל אייפל?"
השוטר ענה לה בחיבה, "אה, זה פשוט מאוד, חכי לאוטובוס מספר 37 ותעלי עליו, הוא יקח אותך לשם תוך 10 דקות."
הבלונדינית אמרה תודה רבה ונפרדה מהשוטר לשלום.
לאחר סיור של 4 שעות, הגיע השוטר חזרה לאותה נקודה ולתדהמתו, ראה את הבלונדינית יושבת במקומה באותה תחנה בה עזב אותה.
"מה קרה, מדאם?" שאל השוטר, "השארתי אותך לפני 4 שעות ועוד לא עלית על האוטובוס?"
"אל תדאג אדוני השוטר! לפני רגע חלף האוטובוס ה- 30, נותרו רק עוד שבע!"
יום אחד, לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה חיה לה אישה אחת...
שלא התבכיינה
לא קיטרה
ולא ניג'סה
ולא התיישבה לבעל שלה על הווריד
ולא חשבה כל הזמן שהיא יודעת יותר טוב ממנו
ולא ניפחה לו את המוח בכל מיני שטויות שאלוהים יודע מאיפה היא הביאה אותן.
אבל זה היה באותה ארץ רחוקה
לפני שנים רבות מספור
ורק באותו היום - כי גם לאגדות יש גבול מסוים...
מקור תמונה: STE-J-ARTלכל אותם גברים שאומרים: "למה לקנות פרה אם אפשר לקבל חלב בחינם?", הנה לכם עדכון קטן: 80% מהנשים בימינו מתנגדות לנישואין. למה? מאחר שנשים מבינות שאין צורך לקנות עגל שלם בשביל לקבל נקניקיה קטנה. למעשה, גברים הם כמו..
1. גברים הם כמו חומר משלשל. הם גורמים לכל הרע לצאת ממך.
2. גברים הם כמו בננות. ככל שהם מתבגרים ככה הם פחות קשים.
3. גברים הם כמו מזג האוויר. לא ניתן לעשות דבר כדי לשנות אותם.
4. גברים הם כמו בלנדר. צריך אחד כזה, אבל אף אחד לא בטוח למה.
5. גברים הם כמו חטיפי שוקולד. מתוקים מתוקים, אבל יגיעו ישר לירכיים שלך.
6. גברים הם כמו פרסומות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים.
7. גברים הם כמו אג"ח ממשלתיות. לוקח להם כל כך הרבה זמן להבשיל.
8. גברים הם כמו מסקרה. הם בדרך כלל בורחים עם הבעת הרגש הראשונה.
9. גברים הם כמו פופקורן. הם מספקים אותך, אבל רק לזמן קצר.
10. גברים הם כמו סופת שלגים. אי אפשר לדעת מתי יגיעו, כמה סנטימטר תקבלי וכמה זמן זה ימשך.
11. גברים הם כמו חנייה. כל הטובים תפוסים ואלה שפנויים יוציאו אותך עם קנס.
מקור תמונה: Jason Lam , C.C. Chapmanאיש צעיר שטייל בקניון ראה זוג קשישים שהתיישבו לאכול המבורגר שהזמינו במסעדת מזון מהיר. הוא הבחין בכך ששניהם הזמינו יחדיו רק ארוחה אחת – המבורגר אחד, צ'יפס אחד וכוס שתייה אחת.
האיש הצעיר המשיך להסתכל על הקשישים וראה שהגבר מחלק כל פריט לשתיים – את ההמבורגר הוא חצה לחצי, את הצ'יפס הוא ספר כך שלכל אחד מבני הזוג תהיה אותה כמות, ואת השתייה הוא מזג לכוס נפרדת עד שהגיעה לגובה החצי.
הקשיש התיישב מול אשתו והתחיל לאכול, בעוד שהיא רק ישבה וצפתה בו עם ידיים שלובות.
האיש הצעיר החליט לשאול את הזוג אם הוא יכול לעזור להם לרכוש ארוחה נוספת, כך שלא יצטרכו לחלק את שלהם לשתיים.
"הו לא...", אמר הקשיש, "תודה על ההצעה, אבל אנחנו נשואים כבר 50 שנה ותמיד חולקים כל דבר בינינו שווה בשווה".
"זה ממש מרגש לשמוע," אמר האיש הצעיר, "אבל זה לא מסביר מדוע את לא אוכלת גברתי?"
"אני מחכה שיגיע תורי להשתמש בשיניים..."
איש אחד הולך ברחוב ולפתע מבחין שהשעון שלו הפסיק לעבוד.
הוא מסתכל סביב ומחפש חנות שעונים בקרבת מקום. בקצה הרחוב הוא מזהה חנות קטנה עם שעון גדול שתלוי בחוץ וממהר אליה. כשהוא נכנס לחנות, להפתעתו הוא לא רואה תצוגה של שעונים, אלא רק דלפק ארוך, מאחוריו יושב אדם דתי עם זקן לבן וארוך.
"שלום" אומר האיש "אתה יכול בבקשה לבדוק את השעון שלי. אני חושב שהוא התקלקל".
"אני מצטער" אומר המוכר "אני לא יודע כלום על שעונים. אני מוהל".
"כמה נחמד" עונה האיש "בהחלט עבודה חשובה". הוא ממשיך. "אבל אם ככה, למה תלית שעון גדול מחוץ לחנות שלך?"
"ובכן" עונה המוהל "מה עוד יכולתי לתלות שם?"
1. "אופס.."
2. "מישהו ראה את השעון שלי..?"
3. "כולם לזוז הצידה, נפלה לי עדשת מגע!"
4. "כלב רע, חזור מייד עם העצם הזו!!"
5. "רק רגע, אם זה הטחול שלו, אז מה זה??"
6. "מה קרה? הפסקת חשמל?"
7. "כדאי שנשמור את האיבר הזה, נצטרך אותו לנתיחה אחרי המוות.."
8. "תגידו, מישהו פעם שרד אחרי שקיבל 500 מ"ל מהחומר הזה?"
9. "וואי, מגניב, עכשיו תעשה שהרגל שלו תתעוות"
10. "סטרילי שמרילי, הריצפה הזאת נראית לי נקייה ביותר!"
11. "אחות, האם החולה הזה חתם על טופס תרומת איברים?"
12. "אווף, אני לא מוצא את עמוד 47 במדריך למנתח!"
13 "אן..דן.. די.. נו.."
עבור לבא-במייל
