יותר מ-60,000 אנשים השתתפו במחקר
המחקר המדובר נערך בקוריאה הדרומית, ובו לקחו חלק 62,286 משתתפים מעל גיל 65 שלא אובחנו כסובלים מדמנציה. מטרת החוקרים הייתה לבדוק האם קיים קשר בין ביצוע פעילות גופנית בעצימות נמוכה לבין הפחתת הסיכון לפתח דמנציה ככל שעולה הגיל, והתשובה היא שאכן קיים קשר שכזה. החוקרים אספו נתונים מינואר 2009 עד דצמבר 2012 ועקבו אחרי הנחקרים עד לסוף דצמבר 2013. ניתוח הנתונים התבצע בין יולי 2020 לינואר 2021.
כל אחד מהמשתתפים תיעד את רמת הפעילות הגופנית שביצע בעזרת שאלון. החוקרים בדקו מה התדירות, רמת המאמץ ומשך הזמן של האימונים כדי לקבוע כמה אנרגיה השקיעו בהם הנחקרים. לאחר תקופה של 42 חודשים החוקרים בדקו כמה מהנחקרים סבלו מדמנציה, וכך הגיעו למסקנותיהם.
עד כמה הסיכון ללקות בדמנציה פחת?
במהלך תקופת המעקב 6% מהנחקרים פיתחו דמנציה, ואותם הוציאו מהמחקר מאחר שהמחלה התפתחה אצלם עוד לפני תחילת הניסוי. החוקרים חילקו את הנחקרים הנותרים ל-4 קבוצות, בהתאם לרמת הפעילות שלהם: לא פעילים, פעילים בקושי, פעילים ופעילים מאוד. הם גילו שהנחקרים שהיו פעילים בקושי היו בעלי סיכון מופחת ב-10% לסבול מדמנציה ביחס למשתתפים שלא היו פעילים כלל; לעומת זאת, המשתתפים שהוגדרו פעילים היו בעלי סיכון מופחת ב-20%, ואלו שהיו פעילים מאוד היו בעלי סיכון מופחת ב-28%.
הממצאים האלה נצפו פעם אחר פעם גם אחרי שהתחשבו במשתנים שונים כמו גיל, מין, מקרי שבץ קודמים או מחלות נלוות אחרות. "במחקרנו היינו רוצים להדגיש שביחס לחוסר פעילות גופנית, אפילו פעילות גופנית בעצימות נמוכה מפחיתה את הסיכון לדמנציה. לפיכך אנשים מבוגרים שלא יכולים לעסוק בפעילות גופנית בעצימות בינונית או גבוהה עקב קשיים שונים או מחלות כאלו ואחרות, יכולים להפיק יתרון עצום מפעילות גופנית בעצימות נמוכה", כך אמר ד"ר בויונג יונג, פרופסור לרפואה פנימית מהקולג' האוניברסיטאי לרפואה בסיאול.
האם באמת מדובר כאן בקשר של סיבה ותוצאה?
פרופסור פול מ. מתיוס, מנהל המרכז לחקר דמנציה באימפיריאל קולג' לונדון, מסביר כך: "זהו מחקר שנערך בצורה מיטבית. התוצאות הן עקביות ודומות לאלו של מחקרים קודמים קטנים שנערכו בנושא בקרב אוכלוסיות אחרות. עם זאת, כמחקר שנערך בשיטת תצפית, ביכולתו רק להציע כי פעילות בעצימות נמוכה מסוגלת להפחית את הסיכון לדמנציה. אי אפשר לנתח באופן ישיר את הממצאים כראיות לכך"; חשוב לציין שפרופסור מתיוס אינו קשור למחקר בשום צורה.
פרופסור ג'ון גלצ'ר, מנהל פלטפורמות הדמנציה של בריטניה (Dementias Platform UK) באוניברסיטת אוקספורד – מצדד בדברי פרופסור מתיוס ומסביר שהממצאים אכן משמעותיים, אך נשאלת השאלה האם אכן מדובר בקשר של סיבה ותוצאה. "הרעיון שלפיו פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לדמנציה הוא אפשרי בהחלט, והממצאים האלה מצטרפים לגוף הולך וגדל של ראיות שתומכות בו. הבעיה היא הסיבתיות ההפוכה – שאנשים שסובלים מדמנציה מפעילים פחות את הגוף". הוא ממשיך ואומר, "המחקר הזה כן מנסה לגעת בנושא הזה בדרכים מסוימות על ידי כך שהוא בוחן אירועים באופן פרטני. כך למשל החוקרים הסירו נחקרים שהתגלתה אצלם דמנציה במהלך השנתיים הראשונות של תקופת המעקב".
פרופסור מתיוס מאמין גם שמשתנים מסוימים לא נלקחו בחשבון והיו יכולים להשפיע על התוצאות. "מבין הגורמים האחרים, ההבדלים ברמות החולשה של הנחקרים, ההשתלבות שלהם בחברה והרקע המשפחתי שלהם לא היו תחת שליטה במחקר הזה. אך מנגד, יש ראיות ביולוגיות לכך שפעילות גופנית יכולה להגביר רמות של גורמים שמגנים על תאי העצב במוח, משפרים את קצב חילוף החומרים, מאריכים את חיי התאים ומשפרים את גמישות המוח".
יש סוגים רבים של דמנציה
"המחקר הזה בדק גורמי דמנציה שניתנים לשינוי, וככזה הוא חשוב מאוד, מכיוון שהוא מציע שרבים ממקרי הדמנציה ניתנים למניעה על ידי שינוי קטן בסגנון החיים", כך אומרת פרופסור טארה ספייר-ג'ונס, מנהלת המחקר לגילוי מדעי המוח באוניברסיטת אדינבורו, שגם היא אינה קשורה באופן ישיר למחקר.
"בעוד שמחקר מסוג זה לא יכול להוכיח שפעילות גופנית היא מה שאחראי לירידה בסיכון, הממצאים הם חזקים ומגיעים מכמות גדולה מאוד של נחקרים. יש לו חשיבות רבה מכיוון שהוא מציע שפעילות גופנית בעצימות נמוכה יכולה להפחית את הסיכון לדמנציה, וניתן לבנות על הבסיס הזה מחקרים נוספים כדי לבדוק את הכוח המניעתי של המסקנה הזו – חלקם כבר מתנהלים ברחבי העולם".
פרופסור ספיירס-ג'ונס ממשיכה את דבריה ואומרת: "המחקר הזה הראה שפעילות גופנית מקושרת למניעת אלצהיימר יותר מאשר למניעת דמנציה וסקולרית (הנגרמת מחסמים בעורקי הדם), והממצא הזה עומד בקנה אחד עם מידע קודם שכבר קיים. אנחנו לא יודעים למה זה המקרה, אך יתכן שגורמי סיכון אחרים, כמו למשל לחץ דם גבוה או סוכרת, משפיעים יותר על דמנציה וסקולרית מאשר פעילות גופנית".
מה שבטוח זה שנדרש מחקר נוסף
ד"ר בויונג מסביר שנדרש מחקר נוסף עם תקופת מעקב ארוכה יותר וניתוח מעמיק יותר של רמת הפעילות של המשתתפים. "מאחר שלדמנציה יש תקופה ארוכה שבה המחלה תת-קלינית (אין לה תסמינים), מחקרים נוספים צריכים להיערך עם תקופת מעקב ארוכה יותר. בנוסף, מאחר שדפוסי פעילות גופנית יכולים להשתנות לאורך תקופת המעקב, המחקרים הבאים צריכים להתחשב באפשרות זו".
פרופסור גלצ'ר מציין שישנה דרך נוספת לחדד את המחקר: "מאחר שלדמנציה יש שלב של 10-15 שנים ללא תסמינים, ניתן לשפר את איכות המחקר על ידי הסרת נחקרים שלקו בדמנציה במשך 5 השנים הראשונות של תקופת המעקב, אך אני חושש שהמחקר הנוכחי קצר מדי בשביל זה. לכן מה שנדרש זה מחקר גדול נוסף. פרט לכך יש להעריך את רמת הפעילות הגופנית של הנחקרים באופן אובייקטיבי ולא בעזרת שאלונים".
"אף על פי כן", הוא ממשיך, "פעילות גופנית היא טובה לכל אדם ובהחלט יש לה את היכולת לשנות את החיים לטובה גם בעתיד". פרופסור ספיירס-ג'ונס מסכימה איתו ואומרת: "המסר שאתם צריכים לקחת איתכם מהמחקר הזה ומדומיו זה שפעילות גופנית חשובה לשמירה על בריאות המוח ככל שמזדקנים".
איך להתחיל לבצע פעילות גופנית בעצימות נמוכה?
כפי שאתם מבינים, ביצוע פעילות גופנית בעצימות נמוכה אולי תסייע לכם למנוע דמנציה ואולי לא, שכן זה תלוי בגורמים רבים כולל סוג הדמנציה שתתפתח – אם בכלל – אך מה שבטוח זה שהיא לא תזיק ותמיד עשויה להועיל לגוף. זו יכולה להיות הליכה בקצב רגיל, ריצה קלה, שחייה, הליכה על מכשיר אליפטיקל או רכיבה על אופניים בקצב רגיל. במהלך אימון שכזה אתם תזיעו קלות או אולי כלל לא, ותוכלו להמשיך לנהל שיחה לכל מהלך הפעילות, מבלי שהדופק והנשימה יעלו ברמה ניכרת. זה פשוט, קל ובריא, אז אין סיבה שלא להכניס פעילויות שכאלה לשגרת היומיום שלכם - יתכן מאוד שהקוגניציה שלכם תהיה תלויה בזה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: