1. "אמרתי לך!"
המשפט "אמרתי לך!" אורב לכל מי שאי פעם עשה טעות לצד מישהו שאמר לו מראש לנהוג אחרת. הצורך שלנו לקבל קרדיט על התובנה המדויקת שהפגנו כשהזהרנו מישהו מראש ולא הקשיבו לנו לא מתפוגג גם כאשר עושה הטעות נראה מצוברח וזקוק לתמיכה. כולנו עשינו זאת או לפחות חשבנו על זה מפני שאנו נפגעים כאשר לא לוקחים את עצתנו וחוגגים רגעים בהם הוכחנו את צדקתנו. מאותה משפחה של משפטי תוכחה נוכל למצוא את: "ידעתי שזה יקרה", ואת "אם רק היית מקשיב לי". בפעם הבאה שמתרחש מצב שמגרה אתכם להגיד דברים שכאלה, נסו לכבוש את היצר ולא להזכיר את מה שאמרתם. כנראה שהאדם שטעה זוכר את עצתכם טוב מאוד והוא ילמד מטעותו גם אם הוא לא יקבל תזכורת לכך שהוא היה יכול להימנע ממנה.
2. "תירגע!"
הדבר האחרון שאדם נסער רוצה לשמוע הוא המלצה להירגע, לשתות מים, לא להיות היסטרי או פשוט "לזרום". כאשר מישהו מציע לנו את אחת מההצעות הללו נוצרת תחושה שהוא מסמן איזה שטח רצוי של קלילות, שלווה ורוגע שאנחנו נמצאים מעבר לגבולותיו. זה בדרך כלל גורם לנו להתעצבן אף יותר ולהיכנס למצב של התגוננות. אז אם אתם נאלצים לשמוע לעיתים שאתם "כבדים" ועושים עניין מכל דבר – קבלו את המסר בערבון מוגבל. לכולנו יש את הדברים שמעצבנים אותנו או פוגעים בנו במיוחד ואיננו צריכים להתנצל על כך או להרגיש לא נוח בקשר לנושא, כל עוד אין מדובר בתגובה חריגה במיוחד.
3. "יש דברים גרועים יותר מזה"
ברחבי העולם תמיד יש מישהו שסובל יותר ממך, שיש לו חלילה מחלה יותר קשה, פחות כסף ואולי הוא בכלל חי על קרטון בפינת רחובות חשוכה. ברגע בו אנחנו מרגישים רחמים עצמיים, המידע הזה אולי מסייע לנו לחשוב על המצב הרע שלנו באופן יחסי, אבל הוא גם עלול להיות מעצבן במיוחד. הפתגם המפורסם אומר ש"צרת רבים, חצי נחמה", אבל כשאנחנו שומעים שהצרות שלנו הן לא ממש בראש סדר העדיפויות בעולם – זה בדרך כלל לא מנחם אותנו ואולי אף מעליב אותנו, שכן בעצם האדם שאומר לנו את המשפט הזה מביע זלזול מסוים בבעיות שלנו. אין ספק שעלינו להכיר ולהוקיר את המזל שלנו על כך שנולדנו לתנאים טובים יותר מרבים בעולם, אבל זה כנראה לא הדבר הראשון שנחשוב עליו כשנתקע עם תקר בגלגל.
4. "אנחנו צריכים לדבר"
המשפט מטיל האימה "אנחנו צריכים לדבר" יכול לגרום לכל אדם לחוש שהוא מובל אל התליין או מנסה לחמוק ממטלה מעצבנת בבית – תלוי בתדירות המשפט ובמעמדו של הדובר. בין אם מי שפונה אלינו הוא הבוס או בן הזוג, אנחנו פשוט לא רוצים לשמוע פתיח כזה לשיחה, ונעדיף בהרבה לשמוע ניסוחים כמו: "יש לנו כמה דברים קטנים לעבור עליהם כשיהיה לך זמן". יש משהו בהכרזה מלאת הפאתוס על הצורך לדבר, שגורמת למשפט הזה להישמע מבהיל במיוחד. מי שמורגל במשפטים כאלה כנראה יודע שהוא עומד לשמוע תלונות, אולי מוצדקות, על תפקודינו, ואף שהפתיח הזה אמור להעניק לשיחה נופך רציני, הוא מיותר ומלחיץ. אם אתם רוצים לדבר, פשוט דברו.
5. "אם את/ה אוהב/ת אותי..."
משפט שמתחיל בהתניה שכזאת מפיל נטל לא קל על השומע. אנחנו מנסים להניע אחרים לעשות את מה שאנחנו רוצים, ולא יודעים לעיתים מה הנקודה בה כדאי שנעצור ונסתפק במה שהם מוכנים לתת. אימא אוהבת יכולה להגיד לבנה "אם אתה אוהב אותי, אתה תבוא בשבת", וחבר מודאג יכול להגיד לבת הזוג שלו "אם את אוהבת אותי, לא תצאי עם החברה הזאת ותישארי איתי בבית". בין אם המניע למשפט הוא טוב או רע, אנחנו חייבים ללמוד לשלוט בו ולעצור את עצמנו מלומר משפטי מחץ כאלה, מכיוון שהנזק שהם גורמים גדול יותר מהתועלת. כי גם אם נבוא לדוגמה לאימא בשבת, נעשה זאת מרגשות אשמה ובתחושה עוינת. אז לאותה אימא אוהבת נציע משפט חלופי כמו "אני ממש אשמח אם תגיע השבת לבקר אותנו". רוב הסיכויים שמדד הביקורים רק יעלה בעקבות גישה שכזאת.
6. "אתה צריך ללמוד מ..."
את המשפט הבא אנחנו רגילים לשמוע בעיקר מהורים ומבעלי סמכות, וכל הבסיס שלו הוא השוואה. בניגוד למשפטים שאמורים לתת לנו נקודת מבט חדשה כי יש מישהו שסובל יותר מאיתנו, במשפטי השוואה יש מישהו מוצלח יותר ביחס אלינו ואנחנו הולכים לשמוע על זה ולהרגיש אשמה גדולה בגלל שאנחנו לא כמוהו. גרסאות נוספות של המשפט יכולות להיות גם "למה אתה לא כמו...". התשובה אגב היא, כי אנחנו פשוט לא כאלה. אנחנו מי שאנחנו לטוב ולרע וכדאי להפסיק לערוך השוואות בינינו לבין האחים שלנו, תלמידים מאותה כיתה או בני הזוג של אחרים. קבלת אדם אחר כפי שהוא היא המפתח לקבלה של עצמנו, אז כדאי להתאמץ ולעבוד קשה על קבלת נקודות החולשה והחוזק של מי שבחרנו לחיות איתם או לגדל אותם.
7. "בגילך אני כבר הייתי..."
מהשוואה לאחרים אנחנו עוברים להשוואה אל דובר המשפט, שהיא לא פחות מעצבנת מההשוואה הקודמת. משפטים כאלה בדרך כלל יגיעו מאדם מבוגר או מנוסה יותר – הורה, סב או סבתא ואפילו איש זר שפגשת ברחוב ורוצה להוכיח אותך על כמה שהוא היה שונה וטוב יותר בגילך. המשפטים האלו בדרך כלל נשמעים כך: "בגילך היו לי כבר שלושה ילדים", או "בגילך אני נלחמתי על המדינה". דורות אכן מתחלפים במהירות והפער ביניהם עלול להיות לא קל עבור שני הצדדים, אך זה טבעי שתרבות משתנה, הרגלים משתנים ונורמות משתנות עם השנים. אם זה גורם לכם להגיב בתוכחה, נסו לקבל את השינויים או לפחות להבין שגם אם משהו לא מוצא חן בעיניכם, תוכלו לשנות אותו בחייכם אך לא בחיי אחרים.
8. "רק שתדע..."
משפטים שמתחילים במילה "רק" הם בדרך כלל משפטים שטומנים בחובם הרבה יותר מהצמצום שהתחייבו אליו. המשפטים האלה מגיעים לרוב בתום ויכוח, בו צד אחד רוצה להגיד עוד משפט מתגונן אחרון שמשאיר אותנו "תלויים באוויר". זה יכול להיות משפט כמו "רק שתדע שדווקא הגנתי עלייך לפני הבוס", "רק שתדע שאני זה שהתעקשתי שתבוא לטיול", או "רק שתדע שאני תמיד אומר עליך דברים טובים". סיכום שמתחיל ב"רק" הוא בעל ניחוח מניפולטיבי וכדאי להוציא אותו מאוצר המילים. נסו במקום זאת להגיד את אותו משפט ללא תוספת ה"רק", ובלי הכללות מיותרות, לדוגמה: "אמרתי עליך דברים טובים כאשר הייתה לי הזדמנות כזאת" – כבר נשמע יותר טוב.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: