מדוע אנחנו מקיימים יחסי מין?

למה אנחנו ישנים בלילה? זו לכאורה שאלה פשוטה, אבל למעשה המדע מאוד מתקשה לענות עליה. במידה דומה, ואולי מעניינת יותר, השאלה מדוע אנחנו מקיימים יחסי מין, אף היא מתקשה לקבל מענה. האם זה בשביל הרבייה? האם בשביל ההנאה? ואולי, יש בכלל סיבה אחרת...?

למה אנחנו רוצים לקיים יחסי מין? התשובה הרגילה כמובן מבוססת על פונקציית הרבייה הידועה. אנחנו רוצים לקיים יחסי מין כי המשך קיומינו כמין האנושי תלוי בכך. ילדים באים מקיום יחסי מין ולא מהחסידה, פשוט ככה. אבל העובדות בשטח מערערות הנחה זו. ראשית, אנשים ממשיכים לקיים יחסי מין, זמן רב אחרי שהפסיקו להביא ילדים לעולם. מה גם שלעיתים קרובות, יחסי המין שלהם משתפרים דווקא בגלל שהם כבר לא דואגים לגבי הריון לא מתוכנן או ילדים קטנים שיכנסו לחדר באמצע הלילה.

מה שמוביל אותנו לעובדה הבאה: רוב יחסי המין שמתרחשים ברגע זה ברחבי העולם, לא נעשים לצורך רבייה. נהפוך הוא, קרוב לוודאי שמרבית האנשים הללו יהיו די נסערים לגלות שתרגילי האקרובטיקה שעשו במיטה גרמו להריון. העניין האינטנסיבי במין ובארוטיקה לא קשור בהכרח לעניין מוגבר בייצור צאצאים. למעשה, האינטרסים הללו הם בדרך כלל ביחס הפוך.

לעשות אהבה, לא תינוקות

יתר על כן, התנהגויות מיניות רבות שאנחנו בדרך כלל עוסקים בהם, אפילו בשנותינו הפוריות, אינן קשורות בכלל לרבייה. נתון זה מעלה את השאלה, אם סקס הוא פונקציונאלי, איך המנגנון של הנאה מינית מסביר מין אנאלי או אוראלי? או למה בעצם אנחנו מחזיקים ידיים עם בני הזוג שלנו או מתנשקים איתם? הרי ילדים לא באים כך לעולם. למעשה, "העסק" של הנאה מינית התפשט לכל מיני איברים בגוף שאינם קשורים ברבייה, כמו למשל כתפיים (איזור שנחשב סקסי במאה ה-19), צוואר (מהווה מוקד משיכה מינית בתרבות היפנית) או חזה (משמש אובססיה מערבית בת זמננו).

ואם לגבר יש דחף ביולוגי למצוא אמא טובה עבור הצאצאים שלו, למה הוא עסוק כעניין שבשגרה בהבדלה בין אישה סקסית לבין אישה אימהית? ומעדיף את הראשונה על פני האחרונה?

מחקרים מראים כי ההנאה הגופנית של גירוי איברי המין אינה בהכרח מרכיב חשוב בהחלטה לקיים יחסי מין. החוקרים סינדי מסטון ודוד באס, שאלו לפני מספר שנים כ-400 סטודנטים מהן הסיבות השונות בגינן הם עוסקים ביחסי מין. לאחר עיבוד הנתונים ושלילת תשובות זהות או דומות, הם נותרו עם רשימה של 237 סיבות שונות, ביניהן "רציתי להעביר לו מחלת מין" / "ריחמתי עליו" / "הענשתי את עצמי" / "הפסדתי בהימור".

האמת היא שאנשים רבים מקיימים יחסי מין ברגע זה ללא הנאה או ציפייה להנאה. אם הם מחפשים הנאה או רוצים לחוות אורגזמה מהירה, הרי שהם יכולים להגיע לזה מהר יותר, בוודאות גדולה יותר ובסיכון נמוך יותר מהריון או מחלות, על ידי אוננות בלבד. אז למה בעצם אנחנו מעוניינים ביחסי מין עם בני זוג?

מתברר כי החוויה העמוקה של הנאה מינית תלויה איפוא בנוכחות של האחר ובהתנהלות שלו. המחשה אכזרית של עקרון זה ניתן למצוא בזנות. על פניו, זנות היא עסק קר שבו הלקוחות (גברים בעיקר), מחפשים הנאה בצורה אנוכית. הלקוחות קונים פורקן מיני תמורת כסף, פשוטו כמשמעו. אבל כאמור, אם הלקוח יכול להביא את עצמו לכדי פורקן באופן עצמאי בחינם, למה לו לשלם? ואם המוטיבציה שלו היא פורקן מיני אנוכי, סיפוק של דחף ביולוגי גרידא, למה זה משנה לו בכלל אם היא נהנית? מה מרגש אותו בזה?

התשובה נמצאת ביסוד השורשים החברתיים שלנו.

מעבר לכך, בואו נודה, יחסי מין לא מהנים באופן אוטומטי. הזכרו בחוויה המינית הראשונה שלכם, קרוב לוודאי שהיא לא הייתה באמת מהנה. ככלל, איברי המין רגישים מאוד למגע, לטוב או לרע. אם מישהו נוגע באיברי המין שלנו בצורה מגושמת, הרי שהמגע יהיה כואב, מעליב, לא מרגש ולא מהנה בכלל. יחסי מין טובים הם משהו שלומדים, שעובדים עליו. הם לא מובנים מאליהם, ואנחנו לא לבד במערכה. הנאה מינית, ככל הנראה, מוגדרת, פועלת ומאורגנת על ידי גורמים חיצוניים.

רנדל קולינס, סוציולוג אמריקאי מפורסם שכותב על הנושא במשך עשרות שנים, טוען באופן משכנע למדיי כי את מיניות האדם ניתן להבין באופן מלא רק בהקשר החברתי.
בני אדם, באופן בסיסי, הם אנשים חברתיים. כבודדים ומנותקים, לא נוכל לשרוד, שלא לדבר על לשגשג. עבורינו, כוח ומשמעות נוצרים דרך יצירת קשרים. התשוקה המינית אם כן, לא נועדה להנאה גופנית או לייצור ילדים אלא לחיבור עם אחרים. ההנאה המינית היא ביסודה מבנה חברתי בו מתקיימת מערכת חליפין חברתית.

לדברי קולינס, אנו בונים את עולמינו בסדרה מתמשכת של "טקסים מורכבים המאפשרים את קיומינו הפיזי ונותנים לו משמעות נפשית ורוחנית". כל האספקטים בחיים שלנו מתבצעים באמצעות טקסים אלה. שיחה בין חברים, יום עבודה, משחקי כדורגל, יציאה למועדון, כל אלה הם טקסי אינטראקציה. הם אומנם שונים בתוכן, אבל דומים בתהליכים הבסיסיים מבחינה חברתית ופסיכולוגית. כולם מבוססים על איסוף אנשים לקבוצה שחבריה מודעים זה לזה, תוך הפניית תשומת הלב לעניין משותף, שיתוף רגשי חזק והגדרת גבולות ברורים של "אנחנו" ו"הם".

בהקשר זה, יחסי מין הם טקס אינטראקטיבי שעומד בכללים. במפגש המיני, קבוצה קטנה (בדרך כלל שניים), מודעים לנוכחות האחד של השני ומפנים את תשומת הלב שלהם לאינטרס משותף. הם חולקים רגשות חזקים (במקרה זה גירוי מיני) ובונים הגדרה ברורה של "אנחנו" (שנמצאים כאן ביחד בחדר) ו"הם" (כל האחרים שלא נמצאים בחדר).

לפי קולינס, הבנה מעמיקה של מיניות אפשרית רק אם מסתכלים על זה מנקודת מבט של ההקשר החברתי, ולא מנקודת המבט של הפרט. כשם שרקדן הופך כזה, מכוח קיומו של הריקוד, כך גם בני הזוג. הם לא מביאים את ההנאה המינית למערכת היחסים, אלא  מקבלים הנאה מינית ממערכת היחסים. חלקי הגוף לא גובים הנאה מינית מהאינטראקציה, אלא זו האינטראקציה שגובה מהגוף הנאה מינית. לדעת קולינס, ההנאה לא נובעת מגירוי פיזי של איברי המין או מהאפשרות להביא ילדים לעולם. במובן הבסיסי ביותר ההנאה המינית נגזרת משיתוף פעולה מסונכרן בין בני אדם. אם כן, לא בשביל הרבייה א ההנאה המינית גרידא, אלא בעיקר בשביל תחושת הביטחון וההדדיות.