רב סמל ראשון דוד דוקטורי ז"ל

דוד בן שלום ושדרה. נולד בבגדד שבעיראק כב' אייר תש"ו  (26.5.46).

שירת כנט"ק בשריון חט' 645 גד' 142.

נפצע אנוש במלחמת יום כיפור, ונפטר מפציעתו בתאריך יא'  תמוז תשל"ו (9.7.76).

דוד נולד בעיראק בשנת 1945 ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1951, הוא נקלט עם משפחתו בחצור הגלילית, שם סיים בית ספר יסודי, שם נתגבשה אישיותו המיוחדת שאופיינה בעיקר בחריצות, התמדה, עקשנות, חשיבה מעשית ושאיפה לסדר וצדק מושלם. כזה היה, מבלי שהוא עצמו יהיה מודע לכך, הוא פשוט קם ופעל כדי לקדם את מה שהאמין בו, מבלי לדבר, להסביר או לשכנע, אלא פשוט נתן דוגמא, תוך כדי עשייה, ורתם בדרך זו גם את חבריו לעזרתו.

בשנת 1958 עברה משפחתו להתגורר בבית-שאן, כאן למד דוד בתיכון "תחכמוני" במשך שנתיים, אך כשראה דוד את קשייה של משפחתו, בעקבות כמה אסונות שפקדו את המשפחה, הפסיק ללמוד ויצא לעבוד בבניין כטפסן, על מנת לעזור למשפחתו, שברבות הימים מנתה זוג הורים ושנים עשר אחים ואחיות,. דוד בהיותו בן בכור (פרט לאחות אחת הגדולה ממנו) חש לעזרת המשפחה, ואת לימודיו השלים במידת האפשר במסגרת של תיכון ערב.
בגיל שבע-עשרה החליט דוד להתגייס לצה"ל והיה זקוק לחתימת הוריו על מנת להתנדב לחיל קרבי.

פחות מזה לא התאים לו, הוא בחר בשריון, שם עבר קורס נהגי טנקים ועבר את שירותו הצבאי כנהג טנק, במלחמת ששת הימים לחם בגזרה הירדנית בקרבות לטרון, רמאללה והדרך לירושלים. בקרבות אלה הוא ניצל בנס ממוות בטוח, אך משפחתו לא ידעה דבר במשך שנים בגלל אופיו, שלא לספר דבר לאיש.

קודם לכן, בשנת 1965 כתוצאה של מיתון ואבטלה בענף הבנייה, החליט דוד כי על מנת להקים משפחה ולקיימה, אי אפשר ללא עבודה קבועה.

כדרכו קם והתגייס למשטרה על פי מודעת גיוס שראה, למשפחתו ולידידיו שהתפלאו סיפר כי מניעיו הם כלכליים בלבד, כך האמין בעצמו, מבלי לשים לב כי תפקידו של שוטר טבוע בדמו ובאופיו וכי בתפקיד זה הוא הולך להגשים את עצמו ולהביא לביטוי את תכונותיו כאדם אכפתי ואחראי השש לעזור, שומר חוק ושואף לצדק.

דוד סיים את בית הספר לשוטרים בשפרעם בהצטיינות, תוך כדי רכישת חברים רבים להם סייע לעבור, להתגבר ולהצליח במשך הקורס המפרך. מהר מאוד הוא התקדם בסולם הדרגות במשטרה, מסייר רגלי לממונע, לנהג ניידת, עבר קורס סמלים בשפרעם ועלה לדרגת סמ"ר בתפקידי חקירות במשטרת קריית-אונו (מסובים).

במלחמת יום כיפור הוא הוזעק למילואים בהיותו נהג טנק וזאת חרף היותו שוטר וככזה פטור משרות מילואים. הוא ירד עם הטנק והצוות שלו לצפון תעלת סואץ, והצטרף לגדוד הטנקים של סא"ל אסף יגורי, כשצוותו מורכב מאנשים לא מוכרים ולא הצוות הרגיל שלו. כל זמן ההתארגנות והלחימה היו המפקדים, נפגעים ומוחלפים, וכל אחד היה מנסה לגבש לו יחידה לוחמת, הקרבות היו קשים ביותר, מפקדים איבדו צוותים וטנקים והצטרפו ליחידות אחרות, טנקים נותרו ללא צוותים ואוישו בצוותים חדשים, בקרבות אלו נהרגו חברים רבים, מפקדו אסף יגורי נפל בשבי, והיו גם פצועים רבים תוך קרבות בלימה עקובים מדם מול המצרים. כשביום הם מצליחים איכשהו להדוף את המצרים ובלילה הם נאלצים לסגת על מנת להצטייד, לטפל בטנקים ולפנות נפגעים, והם מאבדים את כל ההישגים שלהם מיום הקרבות שעבר.

ביום חמישי 11.10.73 בצהריים הגיח לפתע ממעל מטוס סוחוי מצרי בחיפוי של ארבעה מטוסי מיג 21 והפציץ אותם בעת שדוד ואנשי צוותו היו על התובה של הטנק והצריח ומחמשים את הטנק.

בהפצצה זו היו נפגעים רבים וביניהם דוד שנפצע אנושות. שעות ארוכות נמשך הפינוי של הפצועים במסוקים, במטוסים ובאמבולנסים אל התאג"ד ואל בתי החולים העורפיים. עם הגיעו של דוד לבית חולים הדסה בעין-כרם, ולאחר סידרה של ניתוחים וטיפולים כשאיש אינו יודע האם הוא יצליח להתגבר על פציעתו הקשה, התחיל דוד אט אט להתאושש מפציעתו ולהלחם כדרכו לגבור על פציעתו, בד בבד חדרה לתודעתו ההכרה כי הוא יהיה נכה רתוק לכיסא גלגלים בדרגת נכות של 100%+ למשך שארית חייו.

אז החלה מלחמתו השניה של דוד, כשהפעם במקום טנק הוא מקבל כסא גלגלים, ובמקום חבריו לצוות הטנק, הוא צריך להתמודד לבד במגבלותיו הגופניות והנפשיות כשלצידו רק משפחתו הקרובה וצוות רופאים ומטפלים מעולים. וכולם נדבקים באמביציה שלו לא להיכנע ולשוב להשתקם ולחזור לחיים מלאים וסדירים, לפעילות אותה הכיר ואהב לפני הפציעה.
ואכן לאחר תשעה חודשים של פציעה קשה ניתוחים ושיקום, בהם הוא נאבק נגד כל מגבלות הנכות שלו, ושואף ודורש לחזור אל עבודתו. הוא שב לשרת במשטרה, בסיועו של מפקד מחוז ת"א ניצב דוד עופר, שמתוך היכרות עם דוד ועם עקשנותו הרבה ורצונו העז, ידע כי דוד יוכל לחזור לתפקוד יעיל ופורה כבעבר, למרות נכותו הקשה בהשראת סדרת טלוויזיה אודות בלש נכה בשם "איירונסייד" זוכה דוד דוקטורי לתואר איירונסייד של משטרת ישראל, אך הוא לא היה מוכן לשום הנחות והקלות והגיע ללמשטרת קרית-אונו מדי בוקר ומילא את כל תפקידיו במסירות רבה. שאפיינה אותו, והוא אף זוכה לתעודות הצטיינות ולקידום עד לתפקידו האחרון בדרגת רס"ר, כראש מחלקת חקירות במשטרת אונו, מינוי אותו קיבל בהמלצת רב-פקד יעקב יפה, מפקד משטרת אונו.

ביום 9.7.76 כתוצאה מסיבוך לא צפוי שנגרם לו עקב פציעתו ונכותו, הוא נפטר בבת החולים תל השומר ונקבר בחלקת המשטרה של בית הקברות הצבאי בקרית שאול, מטרים ספורים בלבד מהמקום בו טמון אחיו הצעיר יותר משה ה. י. ד. אשר לחם במסגרת גדוד 50 של הנח"ל המוצנח ונפל בקרב במרדפים שלאחר מלחמת ששת הימים בבקעה.

דוד דוקטורי ז"ל עבר את כל שרותו הצבאי בשריון תחת פיקודם של האלוף ישראל טל (טליק) ושל רא"ל דוד אלעזר (דדו) החל מתפקידו של טליק כמח"ט חטיבה 7 ודדו כאלוף פקוד הצפון וכרמטכ"ל, והם שימשו לרס"ר דוד דוקטורי לאורך הדרך מופת ודוגמא שדוד העריך והעריץ עד יומו האחרון.

במותו הותיר דוד אלמנה, וכן בת ובן שהוא דוד לא זכה לשלוח לבית הספר על אף כל ההכנות שעשה לשליחת בתו לכיתה אלף.

מנציח: גיסו, דניאל המאירי.