ויפאסנה - כל הכללים והתמורות שלא ידענו...

כתבה וערכה: חן שאול

לא מדברים, לא כותבים, לא יוצרים קשר עין עם אחר, לא שרים ולא מזמזמים -
זו ויפאסנה.

בשנים האחרונות ישנן עדויות רבות של אנשים ממדינות המערב שמחליטים להקשיב לחוכמת המזרח, מחליטים לפנות אל גופם ואל נפשם דרך תהליכים רוחניים מיסטיים שהמזרח מקיים כבר אלפי שנים. אנשים רבים נוסעים להודו, שם הם בוחרים להתייצב מול אמיתות החיים, מול הרוח הקדושה של עצמם ולאו דווקא של האלוהים כפי שהם יודעים. התפשטות התופעה כבר לא מחייבת טיסה לחו"ל, ניתן למצוא את מגוון הסדנאות גם בארץ.  סדנאות הויפאסנה חודרות אט אט לתרבות המערבית ומביאות עימן ניחוחות נפלאים מן המזרח, ניחוחות של קסם וקדושת הרוח.

מדברים על זה ברחוב, בעיתונים ואף יצרו פרק מצחיק ומיוחד על הנושא ב"חברים של נאור". אמצעי התקשורת לא פוסקים לאבחן את היקף התופעה, דרכם אנו נחשפים למידה הרבה בה התופעה הזו מזינה את תל אביב, כמו שהפייסבוק מזין את העולם.

בעת שמתדיינים על ויפאסנה, בעיקר מזכירים את החוקיות שמנהלת אותה - במשך עשרה ימים אין לדבר ולקרוא, אסור להחשף למוזיקה ומילים בכלל. אין קשר עין עם אף אדם וחל איסור מוחלט על הרג של כל חיה מסוג שהוא. גם הריגת יתוש או חרק מציק אחר הם בבחינת איסור מוחלט. אוכלים רק 2 ארוחות דלות ביום וההשכמה הינה ב-4 בבוקר. מעבר לכללים האלה, הכלל החשוב ביותר הוא 'לא להשבר'. הסדנא הזו ממש נשמעת תענוג צרוף. הציניות הנשפכת ממני גרמה לי לצאת ולבדוק - למה? מדוע אנשים הולכים לעשות סדנא קשה ומייסרת? מהן התמורות שלה? למה בכלל לטרוח?

אנשים רבים מוצאים בסדנאות הויפאסנה שקט נפשי לתקופה קצובה, ממנה חוזרים "נקיים" יותר ו"שלמים" יותר. נאמר על הויפאסנה שהיא "אחת הסדנאות הכי מתגמלות שתוכל להעניק לעצמך". תוצאותיה ברורות מיד, מורגשות בעוצמה עוד במהלך התהליך. רבים מתארים את ההתרגשות בשתיקה של 10 ימים. הם מתארים תחושות שונות במצבי תודעה שונים, דברים שמצליחים לרפא תחלואות של הנפש במקומות שאין אנו מתמקדים בהם ביומיום, באופן בו אנו מנהלים את חיינו היומיומיים.

ביררתי, שאלתי, חקרתי את הנושא. ניסיתי לדמיין בראשי מה זו הסדנא הזו, על מה אנשים מדברים? כמעט כל אדם בו ניתקלתי אמר לי את המשפט המאוס, "תביני לאחר שתנסי, אי אפשר להסביר". אבל אני רוצה להבין מה זה באמת... לאיפה אני שוקלת להכניס את עצמי? האם כדאי לי בכלל?

מה זה מצריך ממני ומה זה תורם לי?

דבר ראשון שיש להבין הוא שמשמעות הדבר הוא 10 ימים מדיטטיביים. כן, כן, עשרה! עשרה ימים של ישיבה ובחינה שלך עם עצמך. מדיטציה הינה פעולה המשנה תודעה - בחיי היומיום שלנו אנו נתקלים בסיטואציות שונות הבאות לידי ביטוי דרכנו, דרך התודעה שלנו באותו רגע נתון. מדיטציה מכילה את התודעה הזו ומשנה אותה. סביר להניח כי אחרי תירגול מדיטטיבי, התודעה האישית לגבי כל דבר ודבר תשתנה, כך גם אתה תשתנה, תגדל.

טוענים שהשעות הראשונות הן הקשות ביותר, כמעט בלתי אפשרויות עבור אנשים ללא שלוות נפש, ללא יכולת מדיטטיבית רצויה.
בשלושת הימים הראשונים נרכשות טכניקות נשימה נכונות. נלמדת נשימת "אנאפאנה" ככלי עדין להבנת המודעות הפנימית. טכניקה זו דורשת עבודה של הגב והבטן ולכן היא מועילה מאוד לבריאות הפיזית ולחיזוק השרירים. זו פעולה כואבת יחסית מאחר ומופעלים בה שרירים שלרוב איננו מאמנים. כבר אחרי רבע שעה של ישיבה מדיטטבית ניתן להרגיש את השרירים כואבים.

אנשים נוטים למלא את החלל החסר שנפער בגלל השתיקה, במבטים לעבר הנופים הקסומים בסדנאות הויפאסנה. טיולים בגנים הירוקים, שיחות ללא מילים עם החיות שמסביב, בחינה פנימית של הנפש, הם הדברים המהותיים היחידים שמצליחים להכיל את הרגע המדיטטבי ולגבור על הצורך האנושי הבסיסי בתקשורת. האובייקטים הופכים מגרים יותר, חושניים יותר. העבודה על "האני הפנימי" תורמת מאוד לאיזון הנפשי. בזכות הימים בהם שתקת, הבטת, הרגשת ולא אמרת דבר, הנפש לומדת להגיב באובייקטיביות ובצורה מאוזנת על דברים יומיומיים שנוטים להוציא אותנו מדעתנו.

ביום הרביעי שבסדנא נרכשת טכניקת הויפאסנה המלאה - נרכשים כלים לשליטה בתחושות שבגוף. נלמדת אובייקטיביות מושלמת בתגובה לכאב, כעס, לחות, חום, תשוקה ועוד. נרכשת היכולת להגיב בשיוויון נפש לכל תחושה בכל עוצמה. זה מושתת על ההנחה כי רוגע נפשי וקור רוח הינם בסיס איתן בשמירה על חיים מאושרים ומספקים. היום הרביעי הוא לרוב נקודת שבירה חזקה מאוד, אך באותה מידה גם נקודת מפנה חשובה מאוד בתהליך. כבר באותו היום ניתן להרגיש כי ביכולתך להמיר תחושת כאב בתחושת עקצוץ. הכאב שבישיבה קפואה במשך שעות על גבי שעות כבר כמעט לא מכאיב בשלב זה. אז, מגיע השלב בו החוויות נתונות לנפש בלבד והגוף הינו חלק שולי בלבד. זהו השלב בו היתרונות מורגשים בעיקר, בעוד החסרונות שניתן לערוך לרשימה, מתפוגגים בחלל הריק.

תחושת השלווה, עליה מעידים אנשים בימים האחרונים של הסדנא היא ללא עוררין. הם מעידים על תחושת שלווה בלתי נלאית, על רוגע נפשי אמיתי שלא ידעו מימיהם. הפחדים שהיו קיימים בלב, ההתמודדות הקשה עם דברי היומיום, מפנים את מקומם לתחושה שלמה של אהבה לעולם.

אחרי הסדנא, חוזר איש איש לביתו ולחייו הרגילים בקצב הרגיל שכולנו יודעים. הם יחזרו להרגליהם הרגילים, יזמינו פיצה וילגמו תכופות בירה אחרי יום עבודה קשה, אך הכלים שהם רכשו באותה הסדנא כמו נחרטים בנפש, שכן אנשים מעידים כי ויפאסנה שינתה את חייהם לעד.

אני מאמינה שכל מה שנותר לי הוא לנסוע לסדנא, לבדוק על בשרי מה זו מדיטציה של 10 ימים, מהו הכאב שכולם מדברים עליו ומה תהיה ההשפעה של התהליך עליי. במילים אחרות - מה זה לשרוד ויפאסנה. אני סבורה שבשלב כלשהו אחזור אליכם עם תובנות עמוקות מהסדנא שאני עתידה לעשות. אני מקווה שגם אתם תשתפו אותנו בחוויות מתהליך עוצמתי שכזה.

Peace & Love