מה בין אהבה לשנאה עצמית?

על הקושי לאהוב אחר כאשר אינך אוהב את עצמך, אנו מדברים לא מעט, אך מה בדבר הקושי לאהוב אחר שאינו אוהב את עצמו?

אם האדם שאנחנו אוהבים סובל מתיעוב עצמי, רגשי נחיתות או הערכה עצמית נמוכה, הוא עשוי להזדקק לנו כדי שנמלא את הפער. יותר משהוא יביע את ההזדקקות שלו בקול רם, כנראה שאנחנו אלה שנמהר לתרגם אותה כחוסר ממשי שבאפשרותנו למלא. לרוב, הדבר נובע מהסיפוק שאנו חווים מעזרה לאחר, אך הגבול בין הושטת-יד מלטפת לבין לקיחת אחריות מלאה על אושרו של האחר, הוא קטן ובעייתי.

כאשר אנו לוקחים על עצמנו את התפקיד הטיפולי, אנחנו מרגישים נחוצים, מרגישים גדולים וחשובים, אך עלינו להבין כי כאשר מקומנו בקשר, מושתת על צורך למלא את החלל אצל האחר, לא רק שאנחנו עצמנו הולכים לאיבוד בתוך הקשר והצורך הלגיטימי שלנו להרגיש נאהבים ולעיתים פגיעים יידחק לפינה, אלא שלעולם לא נצליח לרוות נחת וסיפוק מהאתגר; שכן, לא משנה כמה קרוב נחזיק את המראה מול פניו של הפרטנר וכמה אהבה נרעיף עליו, אם הפרטנר אינו מוצא את האהבה בתוכו פנימה, היא לעולם לא תשתקף בעיניו.

בצורה הפשוטה ביותר - אם מלאי האהבה של הפרטנר שלנו מוגבל כלפי עצמו, הרי שקרוב לוודאי שהמלאי לאהבת האחר מוגבל בהתאמה. אדם שלא אוהב את עצמו, לעולם לא יוכל להרעיף עלינו אהבה שאינה קיימת בו.

פרטנר שסובל מתיעוב עצמי, מתייחס לעצמו ואל הדברים מסביבו בצורה שלילית ונחותה. הוא מקרין רגשות הרסניים שיחבלו בכל ניסיון תקשורת אופטימי. הסיכוי שנישאב אל תוך האנרגיות המזיקות שלו, גבוה בהרבה מהסיכוי שנצליח לרומם אותו אל תחושה של שפע.

עלינו להקדים ולערוך הפרדה בין אהבה לנזקקות - אדם שזקוק לאהבה, לא בהכרח אוהב, ואדם שאוהב להיות נזקק, לא בהכרח זקוק לאהבה. ככלל, נזקקות היא עניין של היעדר דבר מסוים ואילו אהבה היא עניין של שיתוף מתוך תחושת מלאות. כאשר אדם מונע מתוך תחושת נזקקות, שום אהבה מלאה לא יכולה להתקיים בו. 

עלינו לקחת בחשבון כי פרטנר שסובל מתיעוב עצמי עשוי לדחות את התמיכה והפרגון שלנו, עד כדי כך שבסופו של דבר נשתכנע שהוא באמת לא מוצלח כמו שהוא טוען, שהוא באמת לא חכם ולא יפה כמו שהוא מאמין שהוא. התיעוב העצמי שלו ישתלט גם עלינו, עד שבלי לשים לב, אנו עשויים להתחיל ולראות אותו דרך אותן העיניים המעוותות שלו. בנוסף, העובדה שאנו כרוכים אחרי הפרטנר ורוצים לעזור לו, עשויה להתפרש בעיניו כעוד פרמטר המצדיק את רגשות הנחיתות שלו. לא רק שהתיעוב העצמי יגדל בו, אלא גם תחושת האשם - הוא ימהר לחוש שאינו ראוי לטיפול שלנו, שהוא פוגע בנו כאשר אינו מסוגל להעניק לנו בחזרה את אותה האהבה ושהוא שואב מאיתנו את כל האנרגיה. הרצון שלנו לפייס אותו ולמנוע ממנו סבל, עשוי להגביר את תחושת המועקה שלו עוד יותר, וכך ימשיך ויסתבך לו מעגל של רצון טוב שנבלם דרך קבע בהיעדר אהבה עצמית.

הוא שלא אוהב את עצמו ואנחנו שאוהבים אותו יותר מדיי עד כי האהבה העצמית שלנו נפגעת... במשוואה מקולקלת שכזו, כנראה שגם הוא וגם אנחנו סובלים  מהיעדר אהבה עצמית.

עלינו להשלים עם העובדה כי איננו יכולים לעזור לאדם שאינו מוכן לעזור לעצמו.
איננו צריכים להשקיע את כל אהבתנו באדם שאינו אוהב את עצמו. זה פשוט לא הגיוני ואם אנו לא מבינים זאת בתחילת הקשר ומציבים גבול לעצמנו ולפרטנר, הרי שעם הזמן אנו נמצא שכל המאמצים שלנו מבוזבזים ובלתי מוערכים וכי כל ניסיון להרעיף אהבה, נבלם דווקא על ידי זה שאנחנו כל כך אוהבים.

חשוב שנבין, אדם לא יכול לאפשר לעצמו להיות נאהב אם הוא לא אוהב את עצמו. כך שאין טעם שנתבונן באחר בעיניים נוצצות, אם הוא עצמו עוצם את שלו.

אז מה עושים? רבים מאיתנו חושבים שאם נסתלק מקשר עם פרטנר כזה, יהיה זה אקט לא רגיש ולא מתחשב. אך עלינו לזכור כי שום אהבה, גדולה ככל שתהיה, לא צריכה לחייב אותנו לקחת אחריות על חייו של האחר. זו אחריות מיותרת שאנו מנכסים לעצמינו (ברוב הפעמים מתוך רצון טוב), אך היא אינה שלנו. כאמור, אהבה צריכה לבוא מתוך מקום של מלאות ושיתוף - כל ניסיון להגדיר אותה אחרת, הוא טיוח פושר ולא בריא. עלינו להיות מודעים למצב הבעייתי ולהכיר בו - להכיר בעובדה כי איננו יכולים לדרוש לעצמנו מקום, אם הוא לא ניתן לנו ואיננו יכולים לנכס לעצמינו אהבה שאינה זמינה לנו.

רובינו, מוצאים סיפוק עצום מהעזרה לאחר ומסתפקים בזרזיפי האהבה והשמחה שהוא נותן לנו בחזרה, אך לאורך זמן, התסכול יחלחל ויבליט את העובדה כי אין איזון בקשר, אין תקשורת בריאה ואין כנות אמיתית. כאשר קשר מושתת על הזדקקות של אחד לתמוך והזדקקות של השני להיתמך, המחיר גבוה מדיי ופשרני מדיי ומעוות מאוד.

אם אנו מקריבים הרבה מהצרכים שלנו כדי לשאת את משקלו של האחר ואנו מתוסכלים מתחושה של חוסר אכפתיות ובזבוז אנרגיה, אז משהו צריך להשתנות; בין אם זה כרוך בדיאלוג על החששות שלנו, בדרישה לטיפול או בעזיבת הקשר. זה לא עניין של זמן או דברים שישתנו מעצמם, זה לא מצב שניתן להתעלם ממנו - מה שלא נעשה, חשוב שנזכור שאסור לנו לתת לצרכים של האחר לעלות על הצרכים שלנו. אסור לנו לתת לכישלון של האחר לאהוב את עצמו, לגרום לנו לשכוח לאהוב את עצמנו...