maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

משל הערוגה וזרעי האהבה

  בני הקטן מעולם לא אהב לשחק בחול. כשכל הילדים האחרים היו משתוללים בארגז החול אשר בגינת המשחקים, בני כעס על הגרגרים שנדבקים אל בגדיו ואל ידיו ומצריכים ממנו לבלות זמן רב במקלחת, ולכן העדיף להתגלש במגלשה או להתנדנד בנדנדות. לפיכך, כשביקש לצאת לשחק בגינה שעל יד הבית בשעות הצהריים, הייתי בטוחה שאמצא אותו מתרוצץ עם הכלב של השכנים או מטפס על המתקנים. כשיצאתי לקרוא לו לשבת ולאכול, הופתעתי לגלות שהוא חופר בורות באדמה עם המעדר הקטן שקנינו לו ביום ההולדת.
 
משל זרעי האהבה
 
"אתה רוצה לאכול ארוחת ערב?" קראתי לעברו, והוא ענה לי, "כן, אבל אני עסוק עכשיו."
 
"מה אתה עושה?" שאלתי בפליאה.
 
"אני חופר כדי להכין ערוגה," ענה מבלי להפסיק לעבוד. 
 
משל זרעי האהבה
הנחתי שמדובר במשחק, ולכן שאלתי: "האם יצמחו בה ורדים שנוכל לשים בכד שבסלון?"
 
"לא," ענה לי נמרצות. "זו לא ערוגה לפרחים."
 
"אז אולי יהיו בה עגבניות, שנוכל להוסיף לסלט?"
 
"לא," הניד בראשו לשלילה. "זו גם לא ערוגה לירקות."
 
"תן לי לנחש," ניסיתי שוב. "אולי אתה רוצה לשתול זרעי תפוזים כדי שיצמח בגינתנו עץ גדול ויפה?"
 
"לא ולא," אמר גם הפעם. "לא יצמחו כאן פירות."
 
משל זרעי האהבה
 
"אני מקווה שאתה לא מתכוון לשתול כאן כמה מהצעצועים שלך," אמרתי בדאגה, תוהה האם הוא מתכנן להגדיל את אוסף מכוניות הפלסטיק שברשותו. 
 
"מה פתאום," הוא צחק, "אני עדיין רוצה לשחק איתם."
 
"אז מה אתה זורע, בעצם?" שאלתי כשאזלו לי כל הרעיונות.
 
בני התכופף, והוציא משקית קטנה שהייתה מונחת על האדמה שלידו 2 סוכריות בצורת לב. "אלה זרעים מיוחדים של אהבה", הוא אמר.
 
"איפה מצאת את הזרעים האלה?" שאלתי את בני, שבינתיים הניח את הסוכריות בעדינות בתוך הגומות שהכין.
 
משל זרעי האהבה
הוא סיים לכסות כל סוכריה ואז התרומם וענה: "כשיצאתי מהבית כדי לשחק, ראיתי שהשכנה שלנו שושי, מהקומה האחרונה, מחפשת משהו על המדרכה ברחוב. שאלתי אותה מה קרה, והיא אמרה שאיבדה את המפתח לבית, ובגלל שהיא גרה לבד אין מי שיפתח לה את הדלת. אמרתי לה שנחפש יחד, ואחרי כמה דקות ראיתי את המפתח מתחת לתיבת הדואר."
 
"ואז מה קרה?" שאלתי.
 
"שושי אמרה לי תודה, ושאלה אם אני רוצה לבוא אליה הביתה לאכול עוגיות. אמרתי שאת בטח תדאגי לי, אז היא הוציאה מהתיק שלה את השקית הזו, ואמרה שהיא כמעט ריקה, אבל שיש בה כמה זרעים של אהבה, ושאנשים שעוזרים לאחרים וזורעים את הזרעים הללו, קוטפים פירות לנצח."
 
משל זרעי האהבה
"אתה יודע שאלה רק סוכריות", חייכתי אל בני התמים וליטפתי את ראשו, "שום דבר לא יצמח מהן, ועדיף אם היית אוכל אותן, במקום לשתול אותן בחול המלוכלך".
 
"ברור שלא שותלים אותן," ענה לי בני. "אלה זרעים של אהבה, הם זרועים בלב שלנו ולא באדמה."
 
"אז למה החלטת בכל זאת להכין את הערוגה הזו?" שאלתי בתמיהה. 
 
"כי לא רציתי לאכזב את השכנה שושי," הוא ענה לי, הניח את המעדר בצד והתבונן אל הבניין שלנו. "תראי, היא משקיפה עלי מהחלון שלה...".
 
וכך לימד אותי בני שיעור חשוב מאוד על מעשים טובים ועל אהבה. הוא ידע שכלום לא יצמח מהסוכריות, אבל הוא היה מוכן לסבול את החול והלכלוך שהוא כל כך שנא, רק כדי שהשכנה שלנו תרגיש שהיא העניקה לו משהו שהיה בעל משמעות עבורו. מאז אותו היום אני תמיד מזכירה לעצמי שיש למעשים שלנו כוח עצום שאנחנו לפעמים לא מודעים אליו, אך אם נעצור לרגע ונחשוב על האנשים שסביבנו, נוכל גם אנחנו לשתול זרעים של אהבה שיהפכו את העולם שלנו למקום שמלא בפריחה נפלאה!
 
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: