maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

הכירו את החרקים הארסיים המצויים בישראל

בימות הקיץ החמים עלינו להיזהר לא רק מהשמש הקופחת ומסכנת ההתייבשות, אלא גם מהחרקים הרבים המופיעים בעונה זו. רוב רובם של החרקים אינם מזיקים לנו כלל, רק מציקים קצת, אבל יש כמה חרקים ארסיים ורעילים אותם כדאי לנו להכיר ולדעת לזהות. הכירו את החרקים הארסיים המצויים בארץ, למדו מה צריך לעשות במקרה של עקיצה ואיך ניתן להימנע מפגיעה.

 
דבורת הדבש
דבורת הדבש (Apis mellifera) היא כנראה החרק הארסי המפורסם בעולם. למרות שהיא ארסית, בני האדם בייתו את הדבורה והם עושים בה שימוש רב בחקלאות עד עצם היום הזה, בין אם בייצור דבש או בהאבקה מבוקרת. ארסה של דבורת הדבש יכול לגרום לנפיחות, אדמומיות, כאב וגירוד. במקרים מסויימים עקיצת הדבורה יכולה לגרום לתגובה אלרגית המתבטאת בחום, צמרמורות, הכבדת הנשימה ואף עילפון. רוב דבורי הדבש החיות בארץ כיום הן מבוייתות, אך עדיין ניתן לפגוש בהן בשדות פורחים ובגינות ציבוריות.

חרק ארסי

Makro Freak

 

צרעת הפלך (פלכית) 
הפלכית (polistes dominula) היא זן של צרעות חברתיות בעלות גוף מוארך בצבעים שחור וצהוב. הפלכית בונה קינים בשדות הלא מעובדים בארץ ונחשבת לצרעה לא תוקפנית, אלא אם כן מאיימים על הקן שלה. למרות שעוקץ הצרעה אינו מסוכן לבני האדם, הוא גורם לצריבה עזה ואינו נעים כלל.

חרק ארסי

Lycaon

 

צרעה גרמנית
הצרעה הגרמנית (Vespula germanica) היא מין נוסף של צרעות המצוי בארץ, וכמו צרעת הפלך, גם לה צבעי שחור וצהוב אך גוף קצר יותר. ארס הצרעה הגרמנית אינו מסוכן, אך עקיצה של כמה צרעות יחד יכולה לגרום להלם אנפילקטי. במקרה שילד קטן או אדם מבוגר נעקצו, מומלץ לפנות לרופא בהקדם. הצרעה הגרמנית חיה במרכז ובצפון הארץ והיא פעילה בחודשי האביב והקיץ.

חרק ארסי

 

צרעה מזרחית
הצרעה המזרחית (Vespa orientalis), המוכרת יותר בשמה הנוסף - "דבור", היא צרעה בעלת צבעים חום וצהוב. בטבע הצרעות מעדיפות לאכול פגרי חיות ופירות מרקיבים, אך בסביבת בני האדם הן ימצאו גם בסביבת פחי הזבל. עוקץ הדבורה אינו מסוכן כשלעצמו, אך הוא יכול לגרום לאדמומיות וגירוי קשים או לתגובה חמורה יותר אצל אנשים בעלי רגישות אלרגית. את הצרעה ניתן למצוא בצורה טבעית בשדות, אך היא מצוייה כיום גם בערים, בסדקים בבטון, בארונות חשמל ובמקומות חשוכים ונסתרים.

חרק ארסי

Broobas Binish Roobas

 

הזחל של הדנאית ההדורה
הדנאית ההדורה (Danaus chysippus) היא מין של פרפר החי בארץ ישראל במשך כל השנה. הדנאית מטילה את ביציה בתפוחי סדום והזחלים הבוקעים מהן ניזונים מהפרי. בעזרת התזונה הייחודית שלהם מייצרים הזחלים רעל אשר הופך את טעמם לדוחה ויכול לגרום להקאות חמורות. אמנם אין פחד שמישהו ינסה לאכול את הזחל, אבל מומלץ גם לא לנסות לגעת בו. הדנאיות חיות דרך קבע בדרום הארץ, אך נודדות גם למישור החוף ולאיזור השרון בתקופת הקיץ.

חרק ארסי

Victor Korniyenko

 

הזחל של טוואית הארכובית  
טוואית הארכובית (Orgyia dubia) נפוצה בארץ ואת הזחל שלה ניתן לזהות בקלות על ידי ציציות צהובות מהן בולטות שערות לבנות ארוכות. מגע עם השערות הלבנות יכול לגרום לגירוי קל, או, במקרים נדירים, לגרום לתגובה אלרגית קשה. לא מומלץ לגעת כלל בזחלים וכדאי להימנע גם ממגע עם הגולם. הפרפרים חיים באזורים הנמוכים בכל הארץ, והזחלים פעילים במיוחד באוגוסט וספטמבר.

חרק ארסי

bramblejungle

 

רפואנית מלברית 
הרפואנית (Mylabris tebraecus) היא חיפושית רכה חסרת כנפי תעופה. החיפושיות ממשפחת הרפואנית מפרישות נוזל רעיל מפרקי רגליהן כאשר הן נמצאות תחת מתקפה, או חושבות שהן נמצאות תחת מתקפה. החומר יכול לגרום לגירוי העור, שלפוחיות וכוויות כימיות. בעבר נעשה שימוש רפואי בארס החיפושית, ומכאן שמה. הרפואניות חיות בדרך כלל בשדות בתקופת הקיץ. לא מומלץ להחזיק את החיפושית ביד, כיוון שבמינון גבוה הארס שלה יכול להיות מסוכן למדי.

חרק ארסי

42sneha

 

כושן ארסי  
הכושן (Poekilocerus bufonius) הוא חגב רעיל בצבע שחור או סגול בעל כתמים צהובית-כתומים. כאשר הוא חש באיום, הכושן נעמד על רגליו הקדמיות ומתיז ריר רעיל על אויביו. הריר גורם לצריבת העור ולפגיעה במערכת העצבים, מערכת הדם והשרירים. הכושן חי במדבריות בדרום הארץ, בסביבת ים המלח ובערבה.

חרק ארסי

Alastair Rae

 

קורנוס פלמחים  
הקורנוס (Coranus tuberculifer) הוא פשפש טורף אותו ניתן לזהות בעזרת צבעי ההסוואה שלו והחדק האופייני למשפחת הפשפשים הטורפים. למרות שהוא אינו מסוכן לבני האדם, נשיכתו עלולה להיות כואבת מאוד. הפשפש חי ליד נחלים בקרבת חוף הים, אך ניתן למצוא אותו גם בבתים הממוקמים ליד אזורים אלה.

חרק ארסי

J Coelho

איך מזהים פגיעה חמורה?

במקרים בהם לנעקץ יש רגישות אלרגית, קיים סיכון מהותי ויש לטפל בעקיצה מיד. תסמיני הרגישות האלרגית לעקיצה הם:

  • נפיחות משמעותית באזור העקיצה ובגוף.
  • קשיי נשימה.
  • צרידות או "צפצופים" בזמן הדיבור.
  • סחרחורות והתעלפות.
  • כאבי בטן והתכווצויות עזות.
  • שלשולים והקאות.

איך מטפלים?

הטיפול הטוב ביותר לעקיצות רגילות כולל הנחת רטייה קרה על האזור העקוץ, כדי להפחית את הגירוד ואת הנפיחות. במקרה של עקיצת דבורה, כדאי לשלוף את העוקץ שנשאר בעור, כיוון ששקית הארס עוד מחוברת אליו ומזרימה ארס לגוף. במקרה החמור ביותר, תסמיני העקיצה ימשכו כמה ימים.

במקרה של תגובה אלרגית, יש להתייעץ עם רופא בהקדם, וניתן למרוח משחה אנטיהיסטמינית לטיפול בתסמינים. במקרה של תגובה אלרגית אנאפילקטית, יש להפנות את הנעקץ לקבלת טיפול רפואי דחוף.

איך ניתן להימנע מעקיצה?

עלינו לזכור שהחרקים לא מעוניינים לעקוץ אותנו, הם עושים זאת רק כאשר הם חשים מאויימים. כדי להימנע מעקיצות, זכרו את הכללים הבאים:

  • יש להתרחק מאזורים בהם יש פעילות רבה של חרקים עוקצים.
  • אם עלינו להיכנס לאזור בו יש חרקים, כדאי ללבוש בגדים ארוכים, ולהימנע מלבישת בגדים צבעוניים.
  • בשמים חזקים יכולים למשוך אליהם חרקים מבולבלים.
  • בישול בשטח מושך אליו חרקים. כדאי לוודא שאין בסביבה חרקים עוקצים.
  • קיימים תכשירים דוחי חרקים למריחה על העור.

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: