סגן אמנון עסיס ז"ל

בן דזירייה (אסתר) ואליהו. נולד ביום כ"ב באלול תשכ"ג (10.9.1963) בבאר שבע.

בינואר 1982 גויס אמנון לשירות חובה בצה"ל. בתום הטירונות עבר קורס טכנאי קשר וקורס קצינים בסיסי והוצב לשרת כטכנאי בחיל-הקשר.

ביום י"ח באדר תשנ"ג (11.3.1993) נפל אמנון בעת שירותו. בן 30 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין האזרחי בנתיבות. הותיר אחריו אישה, בן, בת, הורים ותשעה אחים ואחיות. 

שירתנו ביחד בשיריון כטכנאי קשר. היו לו הרבה חלומות לעתיד, אהב מאוד את אשתו טלי והמשפחה נפל מסיבות אישיות, זוכר אותו לנצח.

בן דזירייה (אסתר) ואליהו. נולד ביום כ"ב באלול תשכ"ג (10.9.1963) בבאר שבע. למד והתחנך בנתיבות. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'מעגלים' והמשיכם בחטיבת-הביניים ובבית-הספר התיכון 'קרית החינוך עזתה'.

בין תחביביו אפשר למנות קריאת ספרים ושחייה, אך עיקר אהבתו היה נתון למחשבים.

בינואר 1982 גויס אמנון לשירות חובה בצה"ל. בתום הטירונות עבר קורס טכנאי קשר וקורס קצינים בסיסי והוצב לשרת כטכנאי בחיל-הקשר. על-פי הערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי, אמנון היה "טכנאי מקצועי מאוד ובעל מוטיבציה גבוהה מאוד, המבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר". בינואר 1985 הצטרף אמנון אל שורות צבא הקבע. מפקדיו העריכוהו "מקצועי ואחראי, בעל יוזמה אישית ואחריות גבוהה, המבצע את תפקידו בצורה טובה מאוד". במהלך שירותו פגש בטלי. בין השניים נרקמה אהבה ובאוגוסט 1987 נישאו בנתיבות ועברו להתגורר בבאר שבע. שנתיים לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור - נאור ובשנת 1990 העתיקו את מקום מגוריהם לנתיבות.

בשנת 1991 יצא אמנון לקורס קציני קשר, סיים אותו כסגן ושב לבסיסו. בשנת 1992 התרחבה המשפחה עם הולדתה של הילה. אמנון היה בעל ואב אוהב, חם ומעניק, שהרבה לעזור ועיקר דאגתו היה נתון למשפחתו.

ביום י"ח באדר תשנ"ג (11.3.1993) נפל אמנון בעת שירותו. בן שלושים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין האזרחי בנתיבות. הותיר אחריו אישה, בן, בת, הורים ותשעה אחים ואחיות.

להנצחת זכרו תרמה רעייתו תיבה לישיבת 'כסא רחמים' בבני ברק, והוריו תרמו ספרייה תורנית לאותה הישיבה.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "סגן אמנון עסיס ז"ל שירת ביחידה תקופה ארוכה ובתפקידים שונים. לאורך כל הדרך ביצע את תפקידיו ביעילות ובאחריות ראויים לציון. בלטה בו במיוחד התכונה של השאיפה לשלמות, לביצוע המוטל עליו עד הסוף ובאיכות הגבוהה ביותר לה הוא מסוגל".

מנציח: חזי אילון.