maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

4 הדרכים הנפוצות לביטוי כעס

 
מאת: אריאלה מלצר
 
כולנו מרגישים כעס מדי פעם, אם כי לא כולם מבטאים אותו. טבעי ומותר לכעוס - הכעס הוא חלק בלתי נפרד מכל שאר הרגשות של העולם הפנימי שלנו כבני האדם וחלק ממציאות חיינו. הכעס בא לכוון אותנו לעצמנו ולהראות לנו מה קשה וכואב לנו, מה אנחנו צריכים ומה חסר לנו. הכעס הוא הצעקה של הכאב שלנו שבאה לשחרר ולתת פורקן לרגשות אחרים קשים, כואבים ואפילו בלתי נסבלים עבורנו. הכעס בא לבטא משהו שלא יכולנו לבטא אותו בדרך ישירה וגלויה ואף, לעיתים, משהו שכלל לא היינו מודעים אליו.
 
 
השאלה היא מהי תדירות הכעסים שלנו, כמה הכעסים שלנו תופסים מקום מרכזי ודומיננטי בחיים שלנו? או לחילופין, האם אנחנו מתעלמים ממנו בכלל? איך אנחנו מבטאים את הכעסים שלנו? מהי עוצמת ביטויי הכעס והאם הכעס שולט בנו ומנהל אותנו. 
לשאלה זו יש חשיבות מרובה היות ויכולה להיות לכעס השפעה מזיקה והרסנית בחייו של האדם, פיזית ונפשית, והוא יכול לשלם מחיר כבד במערכות היחסים שלו עם הסביבה.
 
יש 4 דרכים שכיחות ונפוצות שבהן אנשים מבטאים את הכעסים שלהם:
  • התפרצות של כעס ללא שליטה כלפי הזולת והסביבה.
  • הימנעות מביטוי הכעס, כליאת הכעס ודחיסתו בעולם הפנימי.
  • התנהגות פאסיבית - אגרסיבית
  • התנהגות אסרטיבית.
1. התפרצות של כעס ללא שליטה:
ישנם אלו הממהרים להתפרץ ולאבד שליטה על כעסיהם. התפרצות הכעס יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות כגון, צעקות, עלבונות, קללות, השפלות, איומים, הפחדות, הפחתת ערך, האשמת האחר בכל דבר שלא מתנהל לפי ראות עיניהם, ביקורתיות רבה על כל דבר ולו הקטן ביותר, זריקת חפצים ושבירתם וכד' עד כדי אלימות פיזית, דחיפה, מכה, סטירה וכד'. אנשים אלו מתחממים מהר, יש להם פתיל קצר, ראייתם את המציאות בשחור – לבן, בסדר-לא בסדר, צודק-לא צודק וכד' והם מגיבים באופן מהיר, נוקשה ואוטומטי.
 
בד"כ אלו אנשים שיפוטיים, החיים עם עקרונות וחשיבה נוקשים, ללא יכולת לגמישות וראייה מורכבת, שהדברים "חייבים", "מוכרחים", "צריכים" (חמ"ץ) להתנהל בדרך שלהם ומתקשים לקבל את השונות של האחרים. לכן, הם יתקשו להקשיב לאחרים, יקטעו אותם ויתפרצו לדבריהם. ראייתם את המציאות היא לפי מנצח-מפסיד אשר מובילה אותם למאבק עם האחר, בו הם צריכים תמיד לנצח ולצאת צודקים. כך הם מרגישים חזקים ושולטים ולכן, על כל דבר הם ילחמו, העיקר, לא לצאת "פרייארים". כתוצאה מכך, הם לא יסבלו קצב איטי של אחרים, אנשים "טפשים" או "חלשים", יריבו על הכביש, ינסו להתחרות עם מי שנדחף להם על הכביש או בכל מקום אחר, יצעקו עליו, יקללו אותו, יאיימו עליו וכד'.
 
אין הם רואים אופציות נוספות מלבד הדרך שהם רואים את הדברים. תגובותיהם מהירות ואוטומטיות והם רואים רק פרוש נכון אחד לדברים והוא הפרוש שלהם. כשהדברים לא מתנהלים בדיוק על פי ציפיותיהם, מתעורר בהם הכעס, כי הם מתקשים להתמודד באופן יעיל עם האכזבה והתסכול שלהם, להכיל אותם או לווסת את הלחץ והמתח שבתוכם ולכן, הם צריכים מענה מיידי לסיפוק הצרכים והדחפים שלהם. 
 
הם מותחים ביקורת, לעיתים קרובות, על כל דבר שלא נראה להם, הם מתקשים לראות את בני זוגם או את האחרים כיישות נפרדת ועצמאית, כאנשים עם רצונות, רגשות וצרכים משלהם ולעיתים, שונים ואף מנוגדים משלהם. הם יראו בסובבים אותם כ"ספקי צרכים" אשר אמורים להיות נגישים להם כל הזמן וממוקדים בהיענות מיידית לצורכיהם. 
 
הם יבטאו צרכי שליטה ורכושנות כלפי האחרים ובעיקר, כלפי בני זוגם וילדיהם, על מנת לספק את מאווייהם, ציפיותיהם, צורכיהם ומשאלותיהם. רק כאשר האחרים או בן הזוג מספקים את צורכיהם, הם חשים ביטחון. הם יפתחו תלות רגשית גבוהה בבני זוגם וכל התנהגות נפרדת ואינדיבידואלית של בן הזוג תגרום להם לחוש עזובים, נטושים, בודדים, כעס, תסכול, אכזבה ועוד. 
 
2. הימנעות מביטוי הכעס, כליאת הכעס ודחיסתו בעולם הפנימי –
ישנם אותם אנשים אשר אינם מעזים לבטא את רגשות הכעס והתסכול שלהם. הם "כולאים" את רגשותיהם, נמנעים לחלוטין מביטוי הכעס ודוחסים אותו פנימה בתוכם. הדבר בא לידי ביטוי בהתנהגויות כגון: שתיקה, הסתגרות, התרחקות, ניתוק מגע וכד'. במקרים כאלה הכעס האילם הינו הרסני לא פחות מן הכעס המתפרץ.
הם חווים פחד עצום, הן מהכעס של אחרים והן מהכעס שלהם עצמם, שמא הכעס יהרוס את הקשר עם הזולת ומערכת היחסים שלהם תתפרק. הם אנשים בעלי רמת חרדה גבוהה, חסרי ביטחון, בעלי דימוי עצמי נמוך, לעיתים פסיביים, שאינם מאמינים בכישוריהם, ביכולותיהם ובכוחותיהם, אשר מפתחים צרכי תלות באחר. למרות שהם יכולים להיות אנשים מוכשרים ומוצלחים מאד ואף להצליח בעבודה ולפתח קריירה, במערכת יחסים קרובה, הם יכולים להרגיש חסרי ערך, חולשה וחוסר אונים רב.
 
כדי להימנע מהכעס של הזולת, הם נמנעים מעימות איתו, משתדלים לרצות אותו ולהיות "בסדר", תוך שהם מבטלים את רגשותיהם, רצונותיהם וצורכיהם. הנטייה לדחוק פנימה את כל הכעסים גורמת להם כאב, מצוקה וסבל רבים, חוסר ביטחון, פגיעה בדימוי העצמי, מועקה, חרדה, דיכאון, חוסר אונים, תחושת בדידות, חוסר ערך ובעיות גופניות פסיכוסומטיות (כאבי ראש, בעיות במערכת העיכול, בעיות עור וכד' אשר מקורן בגורם נפשי ולא פיסי). 
 
אנשים אלו מגיבים לאירוע מכעיס בצורה פסיבית, מתעלמים ממנו, שותקים ולכאורה, עוברים לסדר היום. זה לא אומר שהם אינם מרגישים כעס ותסכול, אבל הם בוחרים להימנע מעימות ולא לבטא את רגשותיהם. 
 
הם קשובים רק לצרכי האחר ובאופן זה הם מרגילים אותו שצרכיו חשובים יותר. כתוצאה מכך, ומקשייהם להציב גבולות ברורים הם "מזמינים" את זולתם להתעלם מהם ומצרכיהם, לא להתחשב בהם וע"י כך הם נשארים עם צרכים לא מסופקים וחסך רב. כך הם, בעצם, מבטלים את עצמם מול האחר ולמעשה, במו ידיהם גורמים לעצמם תחושה של שקופים ולא קיימים.
 
הם אינם נותנים לעצמם רשות לגיטימית לפעול באופן עצמאי כאדם מובחן, נבדל ואינדיבידואלי בעל עולם משלו. כתוצאה מכך, הם נותנים לאחרים לנהל את חייהם ולעיתים, אף בניגוד לרצונם ואף הופכים את עצמם לתלויים באחר, רגשית ופיזית, המנהל אותם עד כדי תחושת קורבנות וקיפוח. 
הם מתקשים לקחת אחריות על עצמם ועל התנהגותם, אינם מאמינים בכוחותיהם הנפשיים ובכישוריהם וע"י כך הם אינם מסוגלים להאמין שיש בכוחם לשנות את מציאות חייהם. בדרך זו הם יוצרים מעגל סגור של חוסר אונים, פסיביות, תלות, מרירות, קורבנות ומלכוד עצמי.
 
ישנם גם אלו שעוברים משלב הדחיסה לשלב ההתפרצות ללא שליטה. בשלב ראשון הם נמנעים מלבטא את הכעס כדי לא לעורר חילוקי דעות ומריבות, צוברים אותו בתוכם ולא משחררים אותו עד שבשלב השני, הדבר הפעוט הבא שמרגיז אותם או משתבש להם מעורר בהם את כל הזעם והכעס שהצטברו והוא מתפרץ בעוצמה רבה, לעיתים, לא בעיתוי הנכון, לא בכתובת הנכונה ולעיתים, גם ללא פרופורציות לעניין עצמו.
 
3. התנהגות פאסיבית-אגרסיבית:
התנהגות זו מאפיינת אנשים החוששים מביטוי רגשות שליליים, מעימות, מקונפליקטים ומכעס, הן של עצמם והן של אחרים, אך אינם מרשים לעצמם לבטא את התוקפנות והכעס שלהם בצורה ישירה והם מבטאים אותו בצורה עקיפה. הם משתמשים לביטוי הכעס, התוקפנות והעוינות שלהם בפעולות ולא במילים. הם אינם מסוגלים לומר "לא" ולסרב לבקשות כלפיהם, הם נמנעים מלומר בגלוי את רצונותיהם וצרכיהם ומבטאים את רגשותיהם באמצעות מעשים או התנהגות המחבלת בבקשה. יש נתק בין דבריהם שלכאורה מבטאים בגלוי הסכמה, ציות וריצוי האחרים אך בפועל באופן מעשי הם יתנהגו בדרך המבטאת סירוב, תוקפנות והתנגדות. התנהגות זו היא, פעמים רבות, לא מודעת.
 
כך למשל, בעל הכועס על התנהגות אשתו, אותה הוא חווה כשתלטנית הדורשת ממנו לפעול בהתאם לצרכיה ואיננה מעריכה או מכבדת אותו כפי שהוא, לא יסרב לבקשותיה וימנע מעימות ישיר איתה, אך לא יבצע אותן כרצונה. לדוגמא, כאשר היא מבקשת ממנו לתלות את המדף, הוא ידחה את ביצוע המשימה ו"יעניש" אותה, יציג אמתלות שונות כגון, הוא שכח, לא היה לו זמן, היה עייף, או ישתוק, יבטיח שוב שהוא יתלה אותו וכיו"ב.
 
אדם כזה המתקשה לסרב בגלוי לבקשות ממנו או מתנגד להן אך נמנע מלגלות התנגדות ישירה ידחה את ביצוען, ישכח אותן, יאחר, יעשה דברים לא יעילים שיחבלו בביצוע, ישתמש בתירוצים שונים ומגוונים, יגלה עקשנות, יאשים את הסביבה, אחרים או את תנאי המציאות, יתחמק וידבר בצורה עקיפה ולא ברורה, יתלונן הרבה ועוד.
הוא ירגיש בתוכו כעס תמידי, אף שלא תמיד יהיה מודע לו או יזהה את מקור הכעס שלו, ירגיש מרירות, עוינות, תוקפנות, תחושות קיפוח, קורבנות, חוסר חופש להיות מי שהוא וחוסר שקט בתוך עולמו הפנימי.
 
4. התנהגות אסרטיבית:
חלק מהאנשים יודעים לבטא את הכעס שלהם בדרך נורמטיבית ויעילה, ישירה ומכבדת. הכעס שלהם בא לידי ביטוי בדרך אסרטיבית בכך שהם מבטאים בצורה ישירה, גלויה ופתוחה את אשר הם חושבים ומרגישים מבלי לפגוע בעצמם או באחרים. 
הם מדברים עניינית על הנושא ועל תחושותיהם מבלי להאשים את האחר או לבקר אותו בצורה פוגעת ומעליבה. יש בהם ביטחון פנימי ויכולת להכיל ולשאת את רגשותיהם, לקחת אחריות על מה שהם מרגישים, והם לא מפחדים שמא הכעס שלהם יהרוס את היחסים עם האחרים או מתגובות הכעס שיכולות להיות מופנות כלפיהם. 
 
הבעת הכעס שלהם מגיעה ממקום בו הם מכבדים ומקבלים את השונות והבדלים בין האנשים ואינם רואים את האחר והתנהגותו כטוב או רע יותר מהם אלא כשונה. הם אינם מחפשים להיות צודקים או להכניע את זולתם על מנת להרגיש טוב עם עצמם אלא רצונם להביע את אשר על ליבם, רצונותיהם, ציפיותיהם וצרכיהם מתוך מטרה לשפר משהו ולהיטיב עם היחסים. 
 
ב- 3 הדרכים הראשונות של ביטויי הכעס, האנשים משלמים מחיר יקר ולעיתים, כבד על התנהגותם, הן בתוך עולמם האישי הפנימי ובחוויית העצמי שלהם, הן במערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם, הן במחיר פיזי חומרי והן בבריאותם. 
 
לאור זאת, ניתן להבין כי על האדם ללמוד לבטא את כעסיו בצורה יעילה ובלתי הרסנית ולכן, אין סיבה לחשוש מכעס. חשוב להכיר בכעס כרגש אנושי וטבעי, כי למרות שלא כולם מבטאים אותו, כולם מרגישים אותו.
 
הבעת כעס מאפשרת לאדם לחוות את עצמו כאדם שלם ולכן, היא דבר יעיל, כל זמן שהיא נעשית בצורה אסרטיבית. 
 
ניתן ואפשרי לפתח דרכים לשליטה וניהול יעיל של כעסים ולהפוך אותן לחלק טבעי ממי שאנחנו. שילוב האסטרטגיות לניהול והתמודדות מוצלחת עם כעס יכול ליצור זוויות ראיה חדשות של התייחסות לעצמנו, לזולת וליחסים איתו ולמציאות בכלל. כמו כן, שילוב האסטרטגיות יכול ליצור מערכת שלמה של תגובות שיאפשרו להישאר רגועים ולפעול באסרטיביות וע"י כך לחיות בשקט פנימי וביחסים טובים ומהנים עם האחרים.
 
אריאלה מלצר
מנהלת מכון רעות 
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: