הומור בדיחות ומצחיקים

3 גברים בגיל הזהב ישבו על ספסל בפארק וניהלו שיחה. "אין גיל גרוע יותר מ-60", אמר הצעיר שביניהם, "אני תמיד מרגיש שאני צריך להשתין, ורוב הזמן אני מנסה ומנסה וכלום לא יוצא". "זה שטויות!", אמר בן ה-70, "גיל 70 הוא הרבה יותר גרוע. אתה אפילו לא יכול לעשות צרכים כמו שצריך. אתה נוטל חומרים משלשלים, מתיישב על האסלה ומחכה שעות עד שמשהו מגיע". "למען האמת", פתח את פיו בן ה-80, "גיל 80 הוא הגרוע יותר מכל!" "גם לך יש בעיות עם השתן?" שאל בן ה-60. "לא באמת. אני משתין בכל יום כמו שעון בשעה 6:00 בבוקר." "אז יש לך בעיות עם הצרכים?" שאל בן ה-70. "ממש לא. אני עושה צרכים בכל יום באופן קבוע בשעה 6:30 בבוקר" בן ה-60 הסתכל על בן ה-80 ואמר "תן לי להבין, אתה משתין בשעה 6:00 בבוקר, עושה צרכים בשעה 6:30, אז מה לעזאזל יכולה להיות הבעיה?" "אני מתעורר רק בשעה 7:00!"

פעם היה מלך שרצה ללכת לדוג, אך לא היה בטוח האם מזג האוויר בממלכה מתאים. קרא המלך לחזאי המלכותי ושאל אותו לגבי מזג האוויר שצפוי לשעות הקרובות. החזאי הבטיח למלך שאין סיכוי לגשם בימים הקרובים. אז המלך יצא לדוג יחד עם אישתו המלכה וכל משרתיהם ומלוויהם. בדרך פגשו באיכר על חמורו. כשראה האיכר את המלך, אמר: "הוד מלכותו, אתה צריך לחזור לארמון תיכף ומיד, אני צופה שתוך זמן קצר יחל לרדת גשם חזק מאוד באזור". המלך ענה לאיכר: "אני מעסיק חזאי בעל השכלה וניסיון שמרוויח שכר גבוה מאוד. הוא נתן לי תחזית שונה ואני סומך עליו ולכן אמשיך בדרכי". וכך המלך והמלכה עשו. זמן קצר לאחר מכן החל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה היו רטובים לגמרי והפמליה שלהם גיחכה כשראתה אותם במצב מביש כל כך. המלך חזר לארמון והורה להוציא את החזאי להורג תיכף ומיד. אחר כך הוא זימן את האיכר והציע לו את התפקיד היוקרתי של החזאי המלכותי. האיכר ענה: "הוד מלכותו, האמת היא שאני לא יודע שום דבר על מזג האוויר. כל המידע שלי מגיע מהחמור שלי. אם אני רואה שזנבו מורם, סימן שצפוי יום קיצי ושמשי. אם הוא הוא רוקע ברגליו הקדמיות, נראה שרוח חזקה מתקרבת. ואם אוזנו הימנית של החמור צונחת, זה אומר שבוודאות ירד בקרוב גשם". הקשיב המלך לדבריו והחליט שהפעם יפעל על פי העובדות ולא בהתאם להבטחותיו של חזאי זה או אחר. הוא גירש את האיכר, הזעיק את שר החצר שלו והורה להעסיק את החמור בו במקום. כך החלה מסורת ארוכת שנים של בחירת חמורים ברי מזל לעמדות הבכירות והמשפיעות ביותר בכל מדינה...

ביום שני בבוקר, התהלך משה הדוור בשכונת נרקיסים לפי סדר החלוקה הקבוע שלו ומסר את הדואר כהרגלו. כשהגיע לשביל הגישה של משפחת טילובסקי, הוא הבחין כי שני הרכבים עדיין נמצאים בחנייה, דבר שאינו אופייני לבני הזוג הדייקנים שיוצאים לעבודה בכל בוקר, באותה השעה. בזמן שמשה תהה לעצמו מה התרחש בבית המשפחה, חיים טילובסקי יצא החוצה וקטע את מחשבתו, כשהוא נושא בידיו ארגז גדול עמוס בבקבוקי בירה ויין ריקים, בדרכו אל פח המיחזור. "וואוו חיים, אתה נראה כמו מישהו שבילה היטב אתמול בלילה" אמר משה הדוור. חיים, שלא הסתיר את העובדה שהוא סובל מכאבים בגופו, השיב: "האמת היא שחגגנו ביום שבת בערב, ואתה עד ברגע זה לפעם הראשונה שהצלחתי לקום מהספה מאז יום ראשון ב-4 בבוקר". חיים נאנח ארוכות והמשיך: "הזמנו 15 זוגות מכל רחבי השכונה לסוף שבוע מהנה, שהפך למעט פראי בהמשך... כולנו היינו כל כך שיכורים, ובסביבות השעה חצות התחלנו לשחק "מי אני"..." משה הדוור, שגילה סקרנות רבה, מיהר ושאל: "איך משחקים מי אני?" "זה פשוט מאוד" ענה חיים, "כל הגברים נכנסים באותה העת לחדר השינה, וכל אחד בתורו יוצא לסלון מכוסה לחלוטין בסדין, מלבד לאיבר מינו שמציץ דרך חור בסדין, ותפקידן של הנשים לזהות מיהו הגבר שמסתתר מאחורי הסדין". משה הדוור צחק ואמר "נשמע כמו כיף גדול, אני מרגיש פספוס גדול שלא הגעתי". "העובדה שלא הגעת היא הדבר הטוב ביותר שהיית יכול לעשות לעצמך" אמר חיים, "השם שלך עלה במשחק 7 פעמים".

בבוקר יום שישי אחד, לקח אבא את בנו הקטן לקניות והשניים נכנסו לבית מרקחת כדי לקנות כמה תרופות. בזמן שהם עברו בין מדפי החנות, הבן מצא את עצמו לפתע עומד מול מדף שלם מלא באריזות שונות ומשונות של קונדומים. "אבא, אתה יכול להסביר לי מה הדברים האלה?" שאל הבן הקטן. "הדברים האלה נקראים קונדומים. משתמשים בהם כשגבר ואישה רוצים להראות אחד לשני כמה הם אוהבים זה את זו." "אהההה, שמעתי עליהם בבית הספר. תגיד אבא, למה בקופסה הזאת יש שני קונדומים?" "זה מאוד פשוט, החבילה הזאת מיועדת לנערים צעירים שצריכים קונדום אחד ליום שישי וקונדום אחד ליום שבת." "ולמה בחבילה הזאת יש 6 קונדומים?" "החבילה הזאת מיועדת לגברים רווקים שצריכים 2 קונדומים ליום חמישי, 2 ליום שישי ושניים ליום שבת." "ואוו איזה כיף להם!" התלהב הילד הקטן, "ומה לגבי החבילה הגדולה הזאת עם 12 קונדומים?" "זאת חבילה לגברים נשואים", השיב האבא ונאנח, "אחד לינואר, אחד לפברואר, אחד למרץ..."

אימא שלי לימדה אותי על חשיבות פורקן הרגשות – "עוד מעט אני אתן לך סיבה לבכות!" אימא שלי לימדה אותי על חשיבות הקפדה על קשר עין – "תסתכל עלי כשאני מדברת אליך!" אימא שלי לימדה אותי על היגיון – "בגלל שאני אמרתי ככה, זה למה!" אימא שלי לימדה אותי על ציפייה – "חכה חכה, שאבא יבוא הביתה..." אימא שלי לימדה אותי על קבלה – "כשנגיע הביתה אתה תקבל ממני מנה!" אימא שלי לימדה אותי על פרדוקסים – "מה אתה חושב לעצמך? תענה לי כשאני מדברת אליך... אל תענה לי!" אימא שלי לימדה אותי על התמודדות – "אם תיפול מהנדנדה ותשבור את המפרקת, אל תבוא לבכות לי." אימא שלי לימדה אותי על אנטומיה – אם לא תפסיק לעשות פרצופים, יהיה לך פרצוף עקום כל החיים." אימא שלי לימדה אותי על חשיבה לעתיד – "אם לא תעבור את המבחן בדקדוק, לעולם לא תצליח למצוא עבודה טובה." אימא שלי לימדה אותי על העל-חושי –"תלבש מיד את הסוודר! אתה לא חושב שאני יודעת בדיוק מתי קר לך?" אימא שלי לימדה אותי על הומור – "כשתחתוך את האצבעות ברגליים מהמשחק עם מכסחת הדשא, שלא תרוץ אליי אחר כך!" אימא שלי לימדה אותי על התבגרות – "אם לא תאכל, לא תגדל." אימא שלי לימדה אותי על מין – "מה אתה חושב, שעשו אותי באצבע?" אימא שלי לימדה אותי על חוכמת הזיקנה – "כשתגיע לגיל שלי, תבין." אימא שלי לימדה אותי להעריך עבודה טובה – "אם אתם הולכים להרוג אחד את השני, תעשו את זה בחוץ, הרגע ניקיתי פה!" אימא שלי לימדה אותי על אמונה שלמה - "כדאי שתתפלל שהכתם הזה ייצא מהשטיח!" אימא שלי לימדה אותי על נסיעה בזמן – "אם לא תיקח את עצמך בידיים אני אתן לך סטירה שתעיף אותך לשבוע הבא." אימא שלי לימדה אותי על כוח הכבידה – "אל תאכל בעמידה, כל האוכל ירד לך לרגליים." אימא שלי לימדה אותי על גמישות – "תראה כמה לכלוך יש לך מאחורי הצוואר!" אימא שלי לימדה אותי על סבלנות – "אתה תשב פה עד שכל הירקות בצלחת ייגמרו!" אימא שלי לימדה אותי על חכמת ההמונים – "ואם כולם היו קופצים מהגג?" אימא שלי לימדה אותי על צביעות – "אמרתי לך כבר מיליון פעם, תפסיק להגזים!" אימא שלי לימדה אותי מהו מעגל החיים – "אני הבאתי אותך לחיים ואני יכולה לקחת אותם ממך!" אימא שלי לימדה אותי על תורשה – "אתה מתנהג כמו אבא שלך!" אימא שלי לימדה אותי מהי קנאה – "יש מיליוני ילדים בעולם שהיו מתים להורים נפלאים כמונו." אימא שלי לימדה אותי על ההיסטוריה של העם היהודי – "זה נראה כאילו היה בחדר שלך פוגרום!" אימא שלי גם לימדה אותי את השיעור האהוב עלי ביותר - "חכה חכה עד שיהיו לך ילדים. אני מקווה שהם יעשו לך את מה שאתה עושה לי" אבל יותר מהכל... אימא שלי לימדה אותי שלא כל דבר שיוצא מהפה שלה הוא קדוש!

חנה ומוטי היו נשואים כבר שנים רבות והם הגיעו לשלב בחיים בו סקס כבר כמעט ונעלם משגרת החיים שלהם. לילה אחד מוטי הסתובב במיטה לכיוונה של אשתו ואמר: "יקירתי, יש לי רעיון... כדי להחזיר את האהבה לחיי הנישואין שלנו בכל פעם שאחד מאתנו ירצה להשתעשע ולהתענג מעט, כל מה שהוא יצטרך לומר זה ׳מכונת כביסה׳". חנה הסכימה להצעה אבל נרדמה לאחר כמה דקות ומוטי נותר מתוסכל... בלילה שלמחרת מוטי רכן לעבר אשתו ולחש בנעימות: "מכונת כביסה". חנה הסירה מעלייה את בעלה ואמרה: "יש לי כאב ראש נורא". מוטי שידע להבין רמזים, הניח לה ונרדם. לאחר מספר לילות שבהן מוטי קיבל בדיוק את אותה התשובה מאשתו, הוא החליט לנסות שוב את מזלו, שינס מותניו, רכן לעבר אשתו ולחש בטון מפתה: "מכונת כביסה", ושוב נתקל בסירוב מצדה של חנה. לא חלפו כמה רגעים ולפתע גם אצל חנה התעורר החשק, והיא מיד הסתובבה לכיוון בעלה ואמרה: "מכונת כביסה". מוטי התהפך לכיוונה והשיב: "מצטער יקירתי, זו הייתה רק חצי מכונה אז כבר עשיתי אותה ביד".

גבר אחד בא לבקר במשרדו המפואר של חברו, שהוא מנכ"ל חברת היי-טק מצליחה, ונדהם לגלות שבמקום מזכירה יש לו רובוטית יפהפייה המשרתת אותו. "מה זה??", הוא שאל. "זו ההמצאה הכי גאונית שלי", אמר המארח בגאווה, "קוראים לה וונדי והיא העוזרת האישית שלי. היא עושה הכל!" "מה למשל?", התעניין החבר. "הפה שלה הוא גם מטען לסלולרי ולטאבלט. האף שלה הוא אנטנת רשת אלחוטית. אם אתה לוחץ לה על השד הימני יופעל מקלט רדיו, ואם תלחץ על השד השמאלי תקבל תאורה רומנטית. אם תלחץ לה על הפופיק היא תקליט את כל מה שתגיד ותגיש לך את זה בכתב". "ואו!", מתלהב החבר ומנסה להציץ מתחת לחצאית הרובוטית, "ומה התפקיד של אתה-יודע-מה אצל הרובוטית שם למטה..?". "זה..." מחייך המארח, "זה משהו מיוחד... עם זה אתה יכול לקיים יחסים מתי שבא לך. מרגיש ממש כמו הדבר האמיתי". "אני לא מאמין!", מתלהב החבר, "אפשר לנסות???" "בטח!", משיב המארח. החבר שמרגיש בר מזל, ממהר לאחוז ביד של הרובוטית, מוביל אותה לחדר צדדי וסוגר את הדלת אחריו. לאחרי דקה קצרה נשמעת מעבר לדלת זעקת כאב נוראית: "אאאאאההההה!!!!!!" "אוי לא", נבהל בעל החברה, "שכחתי להזהיר אותו שהישבן שלה הוא מחדד עפרונות..."

רפי יצא לקנות חבילת קונדומים לקראת הלילה הסוער שתכנן לו ולאישתו. כשהגיע לבית המרקחת, מצא שם רפי חבילת קונדומים חדשה שלא ראה לפני על המדפים: קונדומי אולימפיאדה. רפי התרשם מהאריזה ומהשם המבטיח, והחליט לנסות את הקונדומים האלה עם אשתו. אחרי שחזר הביתה, הוא הציג בפניה בגאווה את חבילת הקונדומים החדשה. "קונדומי אולימפיאדה?" שאלה אשתו של רפי. "מה הקשר בין קונדומים לאולימפיאדה?" "ובכן", ענה רפי, "הם מגיעים בשלושה צבעים: זהב, כסף וארד". "באיזה צבע אתה מתכנן להשתמש ערב?" שאלה אשתו בחיוך. "זהב, כמובן!" ענה רפי בגאווה. "באמת?" שאלה אשתו, "למה שלא תשתמש בכסף?" "למה כסף?" שאל רפי. "ובכן" ענתה, "יהיה נחמד אם תגמור שני לשם שינוי".

מדי שבוע היה מגיע מתושלח, צדיק הכפר, אל השוק המקומי, על מנת שיוכל לחלוק מחוכמתו עם שאר התושבים. באחד הימים הבחין באישה שממתינה לו, ניגש אליה ושאל כיצד יוכל לעזור. האישה וידאה שאיש אינו מקשיב לה, ואז אמרה בלחש: "שמעתי שכבודו אוהב בעלי חיים?". "בהחלט," ענה מתושלח בשמחה. "אני מגדל בביתי כמה חיות שונות. במה אוכל לעזור לך?" "אני מתנצלת להטריד אותך, אבל יש לי בעיה. רכשתי במיטב כספי שתי נקבות תוכי שנאמר לי שיוכלו לדבר, אבל מיום שהגיעו הן אומרות רק משפט אחד." "מה הן אומרות?" שאל מתושלח. "בכל פעם שאדם חדש נכנס לבית, הן צועקות: שלום, אנחנו חשפניות! אתה רוצה לבלות איתנו?" "לא יאומן!" קרא מתושלח. "אין ספק שמדובר בבעיה רצינית מאוד." הוא חשב לרגע, ואז אמר: "עם זאת, יש לי פתרון לבעיה. אני מגדל בביתי שני תוכים ממין זכר, משה ויהושוע, אותם לימדתי להתפלל באדיקות מדי יום. הביאי את נקבות התוכי שלך לביתי, נשים אותן באותו הכלוב יחד עם הזכרים, והם ילמדו אותן להתפלל ולחדול מהמילים הנוראיות הללו." "תודה רבה!" אמרה האישה. "אין ספק שאשמח לעשות זאת!" וכך היה. ביום שלמחרת הביאה האישה את שתי הנקבות לביתו של מתושלח. כבר בכניסה לבית הבחינה בכלוב הגדול שניצב במרכז החדר, שבתוכו שני תוכים גדולים ששוקעים בקריאה ומתפללים בקול. האישה התרשמה מאוד, פתחה את הכלוב והכניסה לתוכו את שתי נקבות התוכי שלה. כעבור מספר שניות הבחינו הנקבות בחברים החדשים, וקראו לעברם בשמחה: "שלום, אנחנו חשפניות! אתם רוצים לבלות איתנו?" "עכשיו תראי", אמר מתושלח, "שני הצדיקים שלי ילמדו אותן כיצד ראוי לדבר!" התוכים הזכרים חדלו בן רגע מהתפילה, פקחו את עיניהם, הרימו את ראשם והביטו בהשתוממות בשותפות החדשות שלהם לכלוב. לבסוף אחד מהם היכה את השני בכנפו וקרא: "משה! אני חושב שסוף סוף מישהו הקשיב לתפילות שלנו!"

בעיר קטנה היו 3 בתי כנסת - אחד אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי. בשלושתם היתה קיימת בעייה רצינית של חתולים המסתובבים במבנים. לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעייה. האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שהחתולים יהיו בבית הכנסת, והם פשוט ייאלצו לחיות עם זה. הקונסרבטיבים החליטו שעליהם לטפל בחתולים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית. הם לכדו את החתולים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה, רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת. בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע את דעתם. לבסוף הם החליטו לקבל את החתולים כחברים בקהילה. עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור.

מוטי ישב לו בפאב ובהה בכוס המשקה שלו. הוא עשה זאת במשך חצי שעה, עד שניגש לעברו נהג משאית גס רוח, לקח את כוס המשקה שלו ושתה את כולה בבת אחת. כשסיים לגמוע את הלגימה האחרונה, מוטי המסכן החל לבכות. נהג המשאית אמר, "מה קרה גבר? בסך הכל התלוצצתי. הנה, אני אזמין לך משקה נוסף על חשבוני. אני פשוט לא יכול לראות גבר בוכה". "זה לא זה", אמר מוטי, "פשוט עבר עלי היום הגרוע ביותר בחיי..." "ראשית, התעוררתי מאוחר והגעתי למשרד באיחור. הבוס שלי כעס עלי כל כך עד שפיטר אותי מיד על המקום. כשיצאתי מבניין המשרדים והלכתי לכיוון האוטו שלי, גיליתי שגנבו לי אותו. בתחנת המשטרה אמרו לי שאין שום דבר שניתן לעשות, אז לקחתי מונית הביתה וכשנכנסתי לבית גיליתי ששכחתי את הארנק עם כרטיס האשראי שלי ברכב של נהג המונית שכבר נסע. כשחזרתי הביתה ונכנסתי לחדר השינה מצאתי בו את אשתי עם הגנן. עזבתי את הבית, באתי לפאב, ובדיוק כשחשבתי לשים קץ לחיי - אתה באת ושתית את כל הרעל שלי!"

חמישה חברים מהצבא היו נוסעים ביחד לטיול דייג של שבוע בכנרת בכל שנה במשך כמעט 30 שנה, אך כמה ימים לפני הטיול ה-30 אשתו של יגאל החליטה שהשנה הוא לא נוסע, ונשאר איתה בבית. חבריו של יגאל היו מאוד מאוכזבים אבל החליטו לבסוף שלא לבטל את הטיול ולצאת לצפון בלעדיו. למרבה הפתעתם בלילה הראשון של הטיול, בעודם צולים את הדגים שתפסו על האש, התקרב רכב אל המחנה שלהם ומי יוצא ממנו אם לא יגאל. ארבעת החברים שמחו מאוד לראותו וקיבלו את פניו בצחוק וחיבוקים, בירה קרה ומנה חמה של דג צלוי. "שתהיה בריא יגאל, איך הצלחת לשכנע את אשתך שתיתן לך לבוא לפה? ועוד באמצע הלילה!" שאל אחד החברים. "טוב, האמת היא שבקושי הייתי צריך להתאמץ" ענה יגאל, "אשתי התגנבה מאחורי בזמן שראיתי טלוויזיה היום בערב וכיסתה את העיניים שלי מאחור. כשהסתובבתי גיליתי שהיא לובשת כותנת לילה חדשה וסקסית. לא ממש ידעתי איך להגיב, אבל לפני שהספקתי להגיד מילה היא תפסה לי את היד ומשכה אותי לחדר השינה. על המיטה היא פיזרה עלי ורדים, היא הדליקה נרות בכל רחבי החדר ואפילו קנתה סדינים חדשים ממשי." "מעניין מאיפה היא קיבלה את הרעיון לעשות דבר שכזה" אמר אחד החברים. "גם אני שאלתי זאת את עצמי ומהר מאוד קיבלתי את התשובה. על השידה ליד המיטה היה את הספר הזה שהיא קוראת עכשיו, '50 גוונים של אפור' ולידו היה זוג אזיקים. היא לקחה את האזיקים ואמרה לי לקשור אותה למיטה, אז קשרתי אותה למיטה." "ומה קרה אז?" "ואז היא אמרה לי לכבות את האור." "נו ומה אתה עשית?" "מה זאת אומרת מה עשיתי? ברור שכיביתי את האור!" "ואז מה קרה?" "ואז היא אמרה לי שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה." "ו...???" "ועכשיו אני פה אתכם!" מסקנה: גם אם נותנים לגבר את כל החופש שבעולם, עדיין לא בטוח שהוא ידע מה הוא צריך לעשות איתו!

יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה. יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות. הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו. "זה מה שאה צריך לעשות", אמר הרופא, "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה". באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר. לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו 'אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש'. "חומד, מה אוכלים הערב?" הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: "חומד, מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה. הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: "חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?". אין קול ואין עונה. בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד מאחורי אשתו ואמר בקול רם: "מה אוכלים לארוחת ערב?". "יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!". מוסר ההשכל של הסיפור: גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו!

בזמן ארוחת הבוקר השגרתית של משפחת רוזן, שרה פנתה לבעלה אפרים במבט נרגז ואמרה "אני יכולה להתערב איתך שאין לך מושג איזה מאורע חשוב קורה היום". אפרים השיב מיד ללא כל השתהות חשודה והכריז: "ברור שאני יודע איזה יום היום!", אסף את חפציו בחיפזון ויצא לעוד יום של עבודה במשרד. כשהגיע לעבודה הוא ראה את חברו הטוב חיים ופנה אליו בפאניקה: "אתה חייב לעזור לי! אני חושב שהיום זה יום הולדתה של אשתי, שכחתי מזה לגמרי ואין לי מושג מה אני יכול לקנות לה!". חיים השרמנטי לא אכזב והציע לאפרים לשלוח לאשתו האהובה מספר מתנות בהפרשי זמן מסוימים, והבטיח בביטחון: "ככה אין שום סיכוי שהיא תבין שנזכרת ביום הולדתה רק עכשיו. וחוץ מזה, אם תבחר את המתנות הנכונות, יכול להיות שגם אתה תקבל משהו קטן בסוף היום הזה...". אפרים הצייתן מיהר למלא אחר ההוראות של חיים בתקווה שהן יספקו לו שלום בית, ואולי גם משהו אחר... בשעה 11:00 נשמע צלצול הפעמון בבית משפחת רוזן וכששרה פתחה את הדלת היא קיבלה לידה קופסה שמכילה שמלה סגולה יפהפייה. בשעה 14:00 הגיע לפתח ביתה משלוח נוסף, שהתברר כבושם האהוב עלייה ביותר. לאחר מספר שעות נוספות הגיע עוד שליח שמסר לשרה שקית ורודה קטנה, ובתוכה סט בגדים תחתונים סקסיים במיוחד. שרה שמחה מאוד לקבל את כל המתנות הנפלאות האלה מבעלה, וציפתה בכיליון עיניים לשובו מהעבודה. כשהגיע הערב נכנס אפרים לביתו מרוצה ומלא גאווה, ופגש בכניסה את אשתו שעמדה מולו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. "קודם השמלה המרשימה, אחר כך הבושם שאני כל כך אוהבת, ואם זה לא מספיק – אפילו הצלחת להפתיע אותי עם הלבוש הסקסי שבחרת". אפרים התכוון לענות ולאחל לה יום הולדת שמח, אך זו קטעה אותו ואמרה: "מעולם לא חשבתי שאשקיע ואתגנדר כל כך בשביל לאסוף את אמא שלי משדה התעופה!".

ירקן אחד נכנס לפאב השכונתי באמצע היום, וראה את חברו החוואי יושב על הבר כשהוא שתוי לחלוטין. נוכח השעה המוקדמת של היום, ניגש אליו הירקן בפליאה רבה ושאל: "תגיד, למה אתה יושב פה בצהרי יום יפה כל כך ומשתכר?" החוואי נאנח וענה "יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר". "מה כבר קרה שהוא נורא כל כך?" שאל הירקן בסקרנות והתיישב על ידו. "טוב," נאנח החוואי, "אז היום בבוקר ישבתי על יד הפרה שלי וחלבתי אותה. ברגע שהדלי סופסוף התמלא, היא הרימה את רגל שמאל ובעטה בו בכל הכוח." "אוקי," ענה הירקן. "זה לא נשמע לי כל כך גרוע." החוואי נאנח וענה: "זו לא הבעיה. יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר". "אז מה קרה אחר כך?" שאל הירקן. "לקחתי את הרגל השמאלית שלה," ענה לו החוואי "וקשרתי אותה עם חתיכת חבל אל העמוד שמצד שמאל כדי שלא תבעט בדלי." "ואז מה קרה?" "התיישבתי שוב על הכיסא והמשכתי לחלוב אותה. הדלי התמלא בפעם השנייה, ובדיוק באותו הרגע היא הרימה את רגל ימין ובעטה בדלי שוב." הירקן צחק ושאל: "באמת?" החוואי נאנח. "כן, אבל זה לא הכול. יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר." "אז מה קרה אחר כך?" שאל הירקן "עשיתי את הדבר ההגיוני. לקחתי את רגל ימין שלה וקשרתי אותה עם חתיכת חבל נוספת אל העמוד שמצד ימין." "ומה קרה אז?" "התיישבתי בפעם השלישית, והתחלתי הכול מההתחלה. הצלחתי למלא פעם נוספת את הדלי בחלב, אבל אז הפרה הזאת הרימה את הזנב והפילה אותו בקלות בהנפה אחת." הירקן הנהן ושאל: "אז זה היה הרגע שוויתרת?" "ככה אתה מכיר אותי?" נעלב החוואי. "אבל יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר..." "נו, ואז מה קרה?" שאל הירקן שכבר התרומם מכיסאו. "טוב," נאנח החוואי. "השעה לחלוקת החלב התקרבה ולא נותרו לי יותר חבלים, אז הורדתי את החגורה שלי מהמכנסיים וקשרתי את הזנב של הפרה לגדר. כמובן שהמכנסיים שלי נפלו, ובדיוק באותו הרגע אשתי נכנסה לרפת כדי לשאול למה אני מתעכב. אתה מבין למה יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר?"