אהבה מקליק ראשון

טור אישי - טל עזר

עובד (76) ופרידה (65) מאמינים שלאהבה אין גיל. יותר מזה, אי אפשר בכלל לתכנן אותה "כשזה קורה, זה פשוט קורה" הם מסבירים ללב הרווק שלי - ואז מה אם הוא מתגורר בפילדלפיה והיא בקרית מוצקין?

הם הכירו לפני כשנתיים באמצעות אתר ההיכרויות LOVELY. הוא, אב שכול ואלמן טרי, סבא ל-4 נכדים, שמתגורר כבר 20 שנה בארה"ב. והיא, גרושה כבר הרבה שנים, סבתא לנכדה צעירה שמתגוררת בישראל. על אף גילם המתקדם, הם חיפשו פרטנר חדש לחיים ולא היו מוכנים להתפשר.

עובד ופרידה בטקס הנישואין (מרץ 2011) "כשנחזור לארץ נעשה גם טקס דתי"

שעת בוקר, אני מחייגת לארה"ב, פרידה עונה לטלפון וממהרת לתת לי את עובד, בהמשך השיחה הם "יריבו" על השפורפרת - כל אחד יירצה להוסיף עוד מילה טובה על האחר.

עובד מספר לי שהוא נרשם לאתר לפני כמה שנים ומבחינתו זו הייתה חוויה מעניינת  "להיחשף למבחר גדול של נשים, לפטפט, להקשיב לסיפורים... לא כל הקשרים הובילו למשהו רומנטי, מצאתי גם הרבה ידידות נחמדות". פרידה לעומתו, הייתה רשומה מספר שנים בכל מיני אתרים, אבל טוענת שהמבחר היה מצומצם "יש הרבה גברים חנטרישים בעולם" היא מסבירה לי ואני מחייכת - את אומרת לי? אני עוד מחפשת!

אז איך הכרתם? אני שואלת סקרנית והם מגרדים בשפורפרת הטלפון מנסים להיזכר. "פרידה את פנית אליי או אני אלייך?" עובד צועק לעברה והיא עונה לו בחיוך "אתה אליי, מה אתה לא זוכר?" אני יכולה לשמוע אותו מסמיק במבוכה "נכון, נכון... כתבתי לה 'וואו, איזה קסם של אישה!' " עובד מספר שהיה משהו בפרופיל שלה שמשך אותו מיד, אבל באותה התקופה הוא היה בקשר עם מישהי אחרת ורצה לתת לזה צ'אנס. אחרי כמה חודשים, כשהקשר עם ההיא לא ממש הצליח, הוא נזכר באישה המקסימה שהרטיטה לו משהו בלב ויצר איתה קשר.

"קודם הייתה לנו אהבה טלפונית" פרידה מספרת בהתרגשות "הוא היה מתקשר אליי כל יום מארה"ב, כל יום! ואם נגיד היה יום שהוא לא היה מתקשר, אז בהתחלה הייתי מסתובבת בבית מודאגת שאולי הוא שכח אותי, אבל אז הייתי מרימה טלפון בעצמי ושומעת אותו מלא געגועים... זה היה נפלא!"

כן, אני מסכימה, אהבה טלפונית זה נפלא, אבל איך אפשר להסתפק רק בה? פרידה מספרת שלמרות המרחק, עובד דאג לחזר אחריה; הוא היה כותב לה מכתבים יפים-יפים ושולח לה פרחים בכל חג או יום הולדת ובכלל כל עניין ההמתנה הוסיף הרבה התרגשות בתוך הקשר. "עובד תיכנן להגיע לארץ סביב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", פרידה מספרת, "זה היה אחרי כמה חודשים של היכרות ומאוד ציפינו למפגש הראשון. אני זוכרת שקבענו על שדרות רוטשילד בתל אביב, צעדנו אחד לקראת השניה ובמקביל דיברנו בפלאפון כדי להקל על החיפוש. כשהתקרבנו אחד לשניה, זיהינו מאוד מהר, כי הרי הכרנו כבר מהתמונות. אני זוכרת שעובד הסתכל עליי קצת המום ואמר "את? זאת את?" אני חששתי שהוא מאוכזב ושאולי לא מצאתי חן בעיניו...", עובד חוטף את הטלפון, "מה פתאום מאוכזב! מבחינתי כשפגשתי את פרידה מצאתי בדיוק את מה שחיפשתי, אישה אינטיליגנטית, חייכנית, עם חוכמת חיים וגישה חיובית - זה פשוט היה קליק לא נורמלי". פרידה מצחקקת, היא מספרת לי שעובד הוא רומנטיקן נהדר שתמיד יודע לגרום לה להרגיש טוב "את יודעת, באותו הערב כשנפגשנו, אחרי שעות ארוכות שטיילנו יחד על חוף הים בתל אביב, אני עליתי על הרכבת למוצקין עם חיוך מאוזן לאוזן ואגרטל ענק של פרחים שהיה לי ממש קשה לסחוב..." אני צוחקת יחד איתה, שמחה בשבילה, לא זכור לי מתי הפעם האחרונה שהרגשתי מחוזרת או נאהבת כל כך. בכלל, זה נדיר לשמוע זוג מבוגר מדבר בכל כך הרבה חשק והתרגשות. נכון, אפשר להסביר את זה בתור ניצוצות של התחלה, אבל מה אני יודעת, אני שליש מגילם וכבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה.

אתם עושים לי חשק גם להירשם לאתר הכרויות, אני אומרת להם. "את יודעת", עובד מסביר לי, "אחרי שאשתי נפטרה הבנתי שאולי אני לא צעיר, אבל יש לי עוד כמה שנים לחיות ואני לא רוצה לבזבז אותם. רציתי להמשיך בחיים ולהנות מכל רגע... ההיכרות דרך האינטרנט ובכלל כל עניין החיזור באינטרנט זה משהו שהיה לשנינו מאוד חדש, אבל מעניין. מה שטוב באתר הזה זה שאתה מרגיש שממש דואגים לך, לא רק בעניין של תקלות טכניות אלא גם משתתפים, מציעים לך להכיר נשים כאלה וכאלה.. פתאום נחשפתי לעולמות חדשים שלא בטוח שהייתי מכיר...". אז מה, אתה אומר שהאהבה שלי אולי נמצאת מעבר לים? עובד צוחק, "מי יודע, אי אפשר להסביר את זה או להתכונן לזה, זה משהו שגדול ממך! פתאום אתה מתאהב כמו שלא האמנת שאתה עוד מסוגל", פרידה מזנקת מאחור ומוסיפה, "כשמתחילים להכיר והכוונה היא רצינית, אז לא יודעים לאן זה ייקח אותך. מבחינתי, זה לא היה בשליטה שלי, זה גורל".

הגורל אילץ את פרידה לקבל החלטה לא פשוטה, חצי שנה אחרי שנפגשו בארץ, היא נסעה לבקר אותו סביב חג המולד ומשם כבר היה להם ברור שהם רוצים ללכת עם זה עד הסוף. לפני חודשיים, במרץ 2011 הם התחתנו. "זה היה לא פשוט בשבילה", עובד מסביר, "היא השאירה בארץ בת וחתן נהדרים ונכדה מקסימה-מקסימה, אבל אני משתדל לתת לה את כל האמצעים הנוחים לשמור איתם על קשר, גם בטלפון, גם בביקורים ובאינטרנט... כדי שלא יהיה לה קשה".

המשפחות שלכם פירגנו לצעד המשותף? אני מתעניינת, הרי זה לא מובן מאליו לעשות כזה צעד משמעותי בגיל מבוגר... "בטח!", עובד מסביר שגם המשפחה של פרידה וגם האחיות שלו והילדים שיש לו בארץ, קיבלו את זה מאוד יפה ושמחו על זה שהם לא ויתרו לעצמם או על עצמם. "הברירה שלי הייתה או להמשיך בחיים, או להפוך להיות נטל. מבחינתי זה שחור או לבן, פשוט ככה". ותגיד, אני שואלת אותו, לחפש מישהי מישראל כשאתה בארה"ב... זה לא קצת מורכב? "בכלל לא", הוא מסביר בסבלנות, "היו לי הרבה הצעות בארה"ב אבל לא הייתי מעוניין, כי הכוונה שלי הייתה למצוא מישהי בארץ ולחזור לשם. בגלל זה העדפתי לחפש דרך האינטרנט. אני מאוד אוהב את ישראל ולא תכננתי לעזוב אותה לכל כך הרבה זמן, זו הייתה פשוט הזדמנות עסקית שמה לעשות, נמשכה 20 שנה... אבל כן, עוד שנתיים-שלוש אני אסגור כאן את העסקים ואנחנו נחזור".

הם מספרים איך לפעמים, כשהם יושבים יחד ומעלים זכרונות משנים שקדמו, הם תמיד מתאכזבים שלא יצא להם להכיר קודם, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם, הם אומרים ומבקשים לתת לי עצה "הכי חשוב זה לא להתייאש", פרידה אומרת לי בקול מלטף, "כמובן שלא צריך להתפשר, אלא פשוט להאמין שאין גיל לאהבה ושזה יכול לקרות תמיד בכל מקום". עובד מסכים ומוסיף "יגעת ומצאת - תאמין!".

אני מסיימת איתם את השיחה בחיוך גדול וחושבת שאולי הגיע הזמן שאהיה קצת יותר אסרטיבית, ובמקום להתלונן על מר גורלי הרווק, המתקרב לגיל 30, אולי כדאי שאגדיל לעצמי את מעגל ההזדמנויות ואאפשר לחיים להפתיע אותי. מי יודע, אולי המיועד לי לא נמצא מעבר לים, אלא ממש כאן, מעבר לכביש, מחכה שאפקח עיניים ואעיז.