חנות יהודית שנהרסה בחלם בליל הבדולח
עם זאת כבר בתחילת שנות ה-30' החלו ניצני האנטישמיות לצוץ, כשסגן ראש העיר, שהיה יהודי, נרצח בשנת 1930 על ידי מתנגדים פוליטיים אנטישמיים, שהתגלו כעובדי עירייה שרצו לסלק את המפלה היהודית מהקואליציה. חלם נכבשה על ידי הנאצים ב-1939, ובאותה שנה כ-2,000 גברים יהודים בני 16-60 הובלו בצעדת מוות, שבמהלכה נרצחו כ-1,000 מתוכם. השאר אולצו לחצות בשחייה את נהר בוג, ורובם טבעו. רק כ-150 הצליחו לחזור לעיר. בסוף 1940 הוקם שם גטו, וב-1942 החלו לגרש משם יהודים למחנה ההשמדה סוביבור. בחלק מהאקציות נרצחו יהודים, ומספרם של היהודים שנרצחו בחלם עצמה מוערך בכ-3,000 נפשות.
העמסת יהודים בקרון רכבת בחלם
בסופו של דבר הצבא האדום כבש אל חלם, והוקמו שם מחדש מועצה יהודית ובית כנסת. חיי הקהילה של היהודים נמשכו שם עד לתחילת שנות ה-50', אולם רובם היגרו לישראל, ארה"ב ודרום אפריקה בשל אנטישמיות שנמשכה. כיום לא ידוע על יהודים שחיים בחלם.
משפחות יהודיות מוויסבאדן
רבים מהיהודים שבקהילה ניסו להגר, וידוע שכמחצית מהרופאים שהיו בה, שהיוו אחוז נכבד מהרופאים של העיר, היגרו לארה"ב ולישראל עד 1938. באותה שנה גורשו לפולין ה"אוסטיודן" – יהודים שנחשבו נחותים אף יותר מאחר שלא עברו תהליכי מודרניזציה – אך מאחר שממשלת פולין שללה את אזרחותם כבר בשנת 1935, הם לא הורשו להיכנס אליה, נותרו בגבול, ורבים מהם מצאו שם את מותם. בשנת 1942 רוכזו היהודים שנותרו בעיר ב-80 "בתי יהודים" שסומנו במגן דוד צהוב, ועד סוף יוני באותה שנה הם גורשו למחנות ההשמדה, שם גם הם מצאו את מותם.
קיר הנצחה בוויסבאדן
לאחר סיום המלחמה נוסדה בעיר קהילה יהודית חדשה, ועד לשנת 1950 היו בה 350 יהודים. צבא ארה"ב עזר לשפץ את אחד מבתי הכנסת שהנאצים שרפו בחלקו בליל הבדולח, ועיריית ויסבאדן הקימה על אתר של בית כנסת אחר שנשרף, גן על שם המשורר היהודי היינריך היינה. בגן זה הקימו לוח זיכרון לבית הכנסת שעמד באותו מקום. יש בעיר עוד הרבה מוקדי הנצחה להקהילה היהודית שהייתה ואיננה עוד, ביניהם לוחיות וקירות זיכרון, ואף מוזיאון שמציג את קורות חייהן של המשפחות שחיו בוויסבאדן.
בית הכנסת בגיור
בין השנים 1942-1944, כשהקהילה כבר מנתה כמעט 5,000 יהודים, רוב הגברים היהודים גויסו לשירות העבודה של הצבא ההונגרי. הגוף הזה היה מורכב על פניו מאנשים שהצבא ההונגרי לא היה מעוניין שישמשו כלוחמים, אולם בפועל הוא היווה קבוצות של יחידות שנועדות לבודד גורמים שהשלטון היה עוין כלפיהם, ובעיקרם יהודים. הם עסקו בעבודות כפייה שסייעו לגרמניה הנאצית במלחמה בברית המועצות, ורוב המגויסים נרצחו בסופו של דבר על ידי המפקדים שלהם או מתו בתנאים הקשים של החזית המזרחית.
מגויסים בשירות העבודה
היהודים שנותרו בקהילה רוכזו בגטו ב-1944, כשהגרמנים השתלטו על הונגריה, וכמה חודשים לאחר מכן הם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. 700 ניצולים שרדו את הטבח הזה וחזרו לגור בעיר, אולם בשנות ה-70' כבר נותרו בקהילה רק 200 יהודים. בית הכנסת הגדול שבעיר (שבתמונה כאן למעלה) לא היה בשימוש מאז השואה, ועל כן נמכר לרשות המקומית. כיום הוא שופץ ושוחזר, ומשמש כמרכז תרבות עירוני.
בית הכנסת הגדול ביאשי
הפוגרומים שאירעו ביאשי במהלך מלחמת העולם השנייה היו ככל הנראה הנוראיים והאכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה, ויש אף שמייחסים להם את תחילתה של ההשמדה ההמונית של יהדות אירופה. בסוף יוני של 1941 הורה שליט רומניה לפנות את כל היהודים מהעיר, ובמהלך הפעולה הזו נשדדו בתיהם ועסקיהם, ונרצחו כ-20,000 יהודים – כמעט מחצית מהקהילה. היהודים ששרדו את הפרעות האלה נשלחו למחנות ריכוז.
גופות של יהודים ביאשי בזמן הפרעות
לאחר המלחמה, רוב יהודי רומניה עלו לישראל, אך ביאשי נותרה קהילה קטנה של כמה מאות יהודים, שעם הזמן שיפצו את בית הכנסת הגדול (בתמונה) ואף הקימו מוזיאון ליהודי יאשי.
בית הכנסת ביואנינה
מצבם של יהודי יואנינה החמיר אחרי שהגרמנים תפסו את מקומם של האיטלקים ב-1943, כשב-25 במרץ 1944 (יום העצמאות היווני), קיבצו את כל יהודי העיר בחוף אגם, ומשם הובילו אותם במסע ארוך ברכבות בקר אל עבר אושוויץ-בירקנאו. עוד באותו יום שהגיעו – ב-11 באפריל ב1944 – רובם הוכנסו לתאי הגזים.
גירוש יהודי יואנינה לגטאות
לאחר המלחמה חזרו ליואנינה כ-160 יהודים, וכיום הקהילה שם מונה פחות מ-50 יהודים. על אף שהמספר הזה קטן, הוא משמעותי, כי ב-2019 נבחר בעיר ראש עיר יהודי, בן לניצולי שואה, והוא היה היהודי הראשון בהיסטוריה שכיהן כראש עיר ביוון.
אנדרטה לזכר הגטו בשיאוליאי
הסובייטים פלשו לשיאוליאי ביוני 1940 ואסרו על פעילות ארגונים ובתי ספר יהודיים ועבריים. הם גם החלו בגירוש מאסיבי שכלל יהודים, עד שנסוגו מליטא, ואז המיליציה הליטאית החלה במעצר יהודים, השפלות פומביות ורציחות מרוכזות – עוד לפני שהנאצים פלשו. כשהגיעו הגרמנים הם החלו לרצוח יהודים גם כן, ועד שהוקם גטו שאיוליאי, נרצחו כ-1,000 יהודים.
שערי גטו שיאוליאי ההרוסים
הגטו שהוקם בעיר הופצץ בתחילת יוני 1944, כשהצבא האדום הגיע למזרח ליטא. לכן כל היהודים ששהו בו פונו למחנה הריכוז שטוטהוף שבפולין, שם נערכה סלקציה – הגברים נשלחו לדכאו וקאופרינג שבגרמניה, והנשים והילדים להשמדה באושוויץ. בסוף המלחמה נותרו בעיר רק כ-500 יהודים.
אנדרטה לזכר קהילת יהודי לייפאיה
לאחר כיבוש הנאצים התרחש טבח לייפאיה, בו היהודים הוצאו להורג בצורה המונית ואכזרית. החיילים ירו באקראי ביהודים שנמצאו בעיר, ואחרים נלקחו לחוף הים, שם ירו בהם שתי שורות של יורים. האימהות נתבקשו להחזיק את התינוקות שלהן בצד שמאל של הגוף, זאת על מנת שהחיילים יוכלו לכוון אל הלב שלהן ולחסוך בתחמושת. הטבח הזה תועד על ידי צלמים והוא התרחש באופן שיטתי במשך יותר משנה, מסתיו 1941 עד אפריל 1942.
טבח לייפאיה
באפריל 1942 הייתה אקציה, שבעקבותיה דווח בעיתון מקומי ש"בעיית היהודים בעיר נפתרה לחלוטין". 90% מהיהודים שבעיר נרצחו, בעוד ש-800 ששרדו רוכזו בגטו, פרט לכ-20 שהצליחו להישאר בעיר. מתוך אלו שנשלחו לגטו 102 מתו שם עקב התנאים הקשים, ו-54 נורו למוות. כיום חיים בלייפאיה מאות יהודים, ביניהם ניצולי שואה ובני המשפחה שלהם.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: