מראה מראה שעל הקיר

מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?
מי הכי יפה?
מי הכי חכם?
מי הכי מוכשר?
מי הכי מצחיק?
מי אני בכלל?

מכירים את הסיפור על הנרקיס? הנסיך שכל כך אהב את עצמו, כל כך אהב, עד שיום אחד כשהתכופף לשתות מים מהאגם, נשקפה אליו בבואתו מן המים. אהבתו לבבואתו הנשקפת מן המים הייתה כל כך חזקה, עד שלא יכול היה לנתק את מבטו, עד שמת...

ההתמקדות בחיצוניות הייתה תמיד בעייתית, הרי החיצוניות משתנה, חולפת, ואז מה נשאר?
הקבלה מסבירה שהחיצוניות אינה מיותרת, היא חשובה, אך היא אינה יותר מאשר כלי לפיתוח הפנימיות.
דבר חולף מול הנצח, מי ינצח?

הנסיך נרקיס

מבט במראה משקף לי את עצמי. אבל האם זה אני האמיתי? הרי אם אין מראה בסביבה לכאורה איני יכול לראות את עצמי, ואז המראה שלי היא הסביבה. התגובות של הסביבה מהוות לי מדד לאיך אני נראה.

חמשת החושים נותנים לי רק מושג של המהות שלי, מושג יחסי מאוד.
מסביר בעל הסולם, הרב אשלג, הוגה רעיון האומה: "חוש הראיה מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור. וחוש השמיעה, הוא רק כח הכאה של איזה מהות באויר, ואויר הנדחה מכוחו, מכה על התוף שבאוזנינו, ואנו שומעים שיש איזה מהות בקירבתנו..."

אז מה היא האמת? מי אנחנו באמת?
ממשיך בעל הסולם ומסביר שאין לנו יכולת לתפוס ולהבין את המהות שלנו, מכיוון שאין לנו אפשרות לתפוס משהו שאינו נתפס בחושים שלנו.
אם כן במה כן יש לנו תפיסה?
בשני דברים: בחומר ובצורה המלובשת בחומר.

הסבר:
חומר, לצורך הדוגמא, הוא גוף האדם ופעולותיו, מה שאנו יכולים לראות, לחוש, לשמוע.
צורה מלובשת בחומר, זה תיאור האדם: חכם, יפה, גיבור, חלש, חזק, אמיתי.
אם ננסה לנתק את התארים האלה מהגוף ופעולותיו, אז איך לדוגמא נגדיר גיבור, אם אין לנו תפיסה של פעולות הגבורה? ואיך נגדיר יפה, אם אין לנו מושגים מקובלים של מה זה יפה?

אם כן, אפשר לומר שהפעולות החיצוניות מגדירות את המהות הפנימית שלנו. לא נוכל להבין לעולם מהו חסד, אם לא נראה פעולת נתינה, כמו עזרה פיזית לאדם, נתינת צדקה, חיוך שאדם אחד מעניק לרעהו. לא נבין מהו צער, אם לא נראה אדם בוכה, או עצוב.

כל הפעולות החיצוניות, כל התנועה שלנו בעולם, איך שדברים נראים, מרגישים, חשים מריחים ונטעמים, הכל נועד כדי שנוכל להבין את המהות הפנימית של החיבור ביננו, של הנתינה. כי אין חיבור חזק יותר מיד מושטת לעזרה, אבל מרגע שהעזרה הסתיימה, המהות של זה לא נעלמה ממני, זכרון הנתינה נטבע בתוכי, בפנימיותי, והפך לחלק בלתי נפרד ממני.

זה מה שנרקיס לא הבין, הוא התאהב בחיצוניות, ולכן מת. כי חיצוניות שאינה מובילה לתיקון הפנימיות היא מוות. היא מנתקת
אותנו מהסביבה. הוא פשוט התחבר לעצמו וניתק את עצמו מחיבור לזולת.

בעבר היה נהוג שיהודי שהחליט לקחת על עצמו נזירות, היה נודר ומתחייב לתקופת נזירות קצובה, בתקופה זה היה מגדל את שיערו ומתנזר משתיית יין. עם תום תקופת הנזירות, היה מגלח את שיערו ומעלה קורבן בבית המקדש.

עכשיו תקראו את הסיפור הבא:
"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד; פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?"
אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי ליצרי: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!
מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל."

מדהים, הבחור הצעיר והיפה הולך למלא מים מהמעין, בעודו ממלא מים הוא רואה את בבואתו נשקפת מן המים, ממש כמו נרקיס. אבל, יחי ההבדל, הוא למד מה תפקיד הגוף, להביא אותנו להשפעה, הוא הרי רועה צאן, כל מהותו נתינה.

האם זה מה שחשוב?

אבל, היצר,הרצון לקבל מתגבר עליו, והוא לרגע נהנה ממראה פניו ושיערו הנאה המשתקפים במים. מיד הוא מתעשת ומחליט להתנזר. הוא ממקם את הרצון לקבל במקומו האמיתי, כלי לקבלת השפע בכדי להפוך לרצון להשפיע. הוא יגדל את שיערו היפה עד תום תקופת נזירותו, ואז יגלח אותו.

במהלך תקופת נזירותו הוא מקריב קורבן. הוא מגיע לבית המקדש ופוגש את שמעון הצדיק, כהן גדול. שמעון הצדיק מעולם לא אכל קורבן של נזיר שעדיין לא סיים את תקופת נזירותו, מחשש שהנזיר יתחרט על נדר הנזירות. אך כשהוא רואה את הנזיר הצעיר ושומע את סיפורו, הוא מבין שמדובר במקרה מיוחד. הבחור הצעיר הזה החליט להפוך את הרצון לקבל להשפעה גמורה, לנתינה.
אנשים כאלה ישנו את פני החברה, חושב שמעון הצדיק, ממנהיגי העם. נרגש הוא מנשק את הצעיר על ראשו, יירבו נזירים כמוך, הוא אומר לצעיר, כאלה שמתנזרים לתקופה קצובה, עוצרים את תאוות הרצון לקבל, והופכים אותו לכלי נתינה והשפעה לחברה.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מסתכלים במראה. יפה, חכם, מוצלח, מוכשר, מצחיק, שמח, כל התכונות שלנו נועדו בכדי לתרום לחברה, אחרת אנחנו סתם נרקיסים.