מאת: מיכל יעלה גנות
לא משנה כמה פעמים תשאלו את הילד איך היה בגן או בבית ספר, כמעט תמיד תקבלו את אותה התשובה שמסתכמת ברוב המקרים במילה אחת: 'כיף' או 'בסדר'. גם כשאנחנו מנסים כל מיני טריקים או לשאול בדרך אחרת; מה היה היום? עם מי שיחקו? מה אכלו בצהרים? לפעמים לא תשמעו מהם תשובה משמעותית, ויש גם את אלה שאפילו בעינויים לא ייצא מהם כלום. אז איך זה יכול להיות שהבת של השכנה מספרת לה הכול, אפילו מבלי שהיא שואלת, ואתם במצב אחר לחלוטין?
האמת הפשוטה היא שיש ילדים שמשתפים יותר, ויכול להיות שהילד שלכם הוא לא דברן גדול. חלק גדול מזה גם תלוי בנו, ההורים, בהתנהלות שלנו מול הילד, וכאן אנחנו יכולים להשפיע ולשנות את המצב. אז מה אפשר לעשות? ללמוד לנהל איתם שיח רגשי, לעשות מודלינג ולשתף אותם במה שעובר גם עלינו במשך היום וללמוד להקשיב להם מבלי לייעץ או לשפוט.
הורים רבים היו רוצים שהילדים שלהם ישתפו אותם יותר. הרצון העמוק שלנו לדעת מה עבר עליהם בבית הספר או בגן גורם לנו להמטיר עליהם סדרה בלתי פוסקת של שאלות: 'כיף'? "היה לך כיף"? "עם מי שיחקת היום"? "אז מה עשה לך כיף"? לפעמים זה גורם להם להרגיש תחת חקירה. ככל שנשקיע יותר מאמץ בשאילת שאלות, כך הם יתבצרו יותר ויותר במקום שלהם ולא ירגישו נוח לספק לנו את המידע. אז כבר הבנו שאנחנו לא יכולים לדעת כל מה שעבר עליהם במשך היום. נוספת על כך העובדה שילדים חיים את הרגע, ומבחינתם בשנייה שנכנסו הביתה חלק גדול מהיום שלהם שייך כבר לנחלת העבר והם כבר המשיכו הלאה לדבר הבא. עם זאת, חשוב לנו להבין מה עבר עליהם בפרט אם אנחנו חווים אותם לא כתמול שלשום: עצבניים יותר, עצובים או ממש חסרי מנוחה.
8 טיפים להורים שרוצים לגרום לילדים לשתף יותר:
1. הביעו התעניינות אמיתית במה שהם מספרים לכם – הקשיבו להם באמת: למה שהם אומרים וגם למה שלא. היו ערניים גם לשפת הגוף שלהם. הניחו בצד את הטלפונים שלכם והתמקדו רק בהם. כשאתם מבטלים את מה שהם אומרים באמירות כמו: "יהיה בסדר" וכשהם מרגישים חוסר עניין מהצד שלכם הם ימהרו ואף ישמחו לסיים את השיחה, רק שתעזבו אותם לנפשם. אם תתעניינו באמת כפי שאתם נוהגים לעשות בכל נושא אחר שמרתק אתכם, גם השאלות הנכונות והמדויקות יגיעו.
2. לא כל זמן מתאים – ילדים זה לא משהו שפועל בלחיצת כפתור. גם אם לכם מתאים עכשיו לדבר כי בדיוק התפנה לכם זמן או שהאחים עסוקים ואתם יכולים להתפנות בלי הסחות דעת, שימו לב שהטיימינג יתאים גם להם וזה לא יכול לקרות "על הדרך". הילד שלכם צריך להרגיש נוח ובטוח על מנת לשתף. כל הורה מכיר הכי טוב מה הזמן המתאים ביותר לשיחה עמוקה עם הילד שלו. הרבה פעמים, גם מבלי לתכנן מראש, מופיעה הזדמנות לשיחה וכל מה שצריך זה רק לזהות אותה ולנצל את המצב. במספר דקות במהלך היום, ניתן ליצור עם הילד שלנו רגע מדהים של קרבה.
3. אל תשפטו אותם, חזקו אותם על השיתוף – הימנעו מלהפוך את מה שהם מספרים לכם למשהו שהם מרגישים שישמש נגדם או לבסיס של נזיפה. ברגע שזה קורה, אנחנו גורמים להם לאבד את האמון ולא לרצות לשתף אותנו יותר. ילד צריך שיקשיבו לו באוזן אוהבת ובלב חפץ ולא לפגוש בנו, ההורים, דמות של חוקר, שופט או מחנך. לפני שאתם שואלים אותם שאלה, בדקו מול עצמכם האם אתם שואלים כדי לקבל תשובה שתניח את דעתכם או שאתם באמת רוצים לדעת ומוכנים להתמודד עם כל תשובה. ילדים שלא בטוחים שההורים שלהם יכולים להכיל מידע מסוים יימנעו מלשתף בשל החשש מביקורת או הרצון להגן על ההורה.
בנוסף, תנו להם ולחוויות שלהם מקום. תתרגשו מזה שהם רואים בכם כתובת שיכולה לעזור להם וחזקו אותם על השיתוף: "איזה כיף ששיתפת אותי, ככה אני יכול לעזור לך". זה יעודד אותם להמשיך ולשתף.
4. אין כמו דוגמה אישית – אם אנחנו רוצים שילדים ישתפו אותנו כדאי שגם אנחנו נשתף אותם. התחילו את השיחה בשיתוף אישי מה עבר עליכם היום. התחילו בחוויה פחות טובה כמו: נתקעתי בפקקים, המנהל שלי כעס עליי ושתפו בתחושה שלכם ככה הם יבינו שאנחנו לא מושלמים ושניתן ללמוד מטעויות ולתקן. משם התקדמו לחוויה טובה שעשתה לכם שמח ונעים. ואז תנו לילד שלכם לשתף. כשהוא משתף אתכם בחוויה לא נעימה הקשיבו, שקפו לו מה אתם שומעים, מצאו דרך להתחבר לכאב ולמצוקה שלו: "זה ממש כואב לי לשמוע ש..." או נסו לדבר את הקול הפנימי שלו: "זה לא כיף שכולם משחקים ורק אתה עומד בצד". ככה הוא ירגיש שאתם מבינים אותו והוא ירצה לשתף אתכם גם בפעם הבאה.
5. אל תמהרו לפתור להם את הבעיות, לייעץ או להדריך – כשהילד שלנו מספר לנו על אירוע שחווה עם ילד אחר או מול המורה, האוטומט שלנו כבני אדם ובטח כהורים הוא להציע פיתרון או לייעץ לילד שלנו מה לעשות. אך במקום, עדיף שנשים לב שהשאלות שלנו מגיעות ממקום אמיתי של התעניינות כמו: "איך הרגשת?", "מה חשבת באותו הרגע?" ואפילו לשאול: "מה תעשה אחרת בפעם הבאה שזה יקרה?" במקרים בהם התוצאה פחות מניחה את דעתכם. אם הם משתפים שהם לא מצליחים לבד והבעיה עדיין מטרידה אותם ניתן להציע להם עזרה ולברר מולם איך נכון להם שנעזור. המפתח הוא להקשיב למה שהם רוצים וצריכים מאיתנו.
6. הרגילו אותם לדבר איתכם מהרגע שהם נולדים – ככל שנקנה לילדים הרגלי שיחה ואוצר מילים רגשי מגיל צעיר יותר ו"נאמן" אותם לשתף אותנו במה שעובר עליהם ואיך הם מרגישים, כך התקשורת תשתפר, הקרבה תתחזק ושני הצדדים ייצאו מורווחים.
7. השתמשו בעזרים ובמשחקים כדי לעודד שיח רגשי – כשאנחנו מדברים על דמות מספר או מסרט או מתקשרים דרך משחק, אנחנו למעשה משתמשים בסיטואציה חיצונית כדי להניע את השיחה. כך הילד מרגיש פחות מאוים כי הוא לא הנושא המרכזי ובצורה הזו, יהיה לו קל יותר לשתף אותנו בהתמודדויות שלו. סביבת משחק או הסדרה היא סביבה טבעית ומוכרת לילדים, דרכה הם נזכרים מה עבר עליהם במשך היום ופותחים בפנינו את עולמם הרגשי והחברתי.
8. אף פעם אל תרימו ידיים – גם אם ניסיתם שוב ושוב והילד שלכם עדיין לא מרבה לשתף, או שפחות התעניינתם עד היום, דעו שזה בר שינוי. גם אם בהתחלה תרגישו שהם מרחיקים אתכם ורק רוצים שתרדו מהם, התחושה ש"מישהו מתעניין בי" ו"אני משמעותי למישהו אחר" חשובה בכל גיל ואנחנו מכירים אותה היטב גם כבוגרים. ההתמדה והאנרגיות שנשקיע כאן יגרמו לקשר בינינו לבין הילדים שלנו להיות קרוב, פתוח ואמיץ. זו תשתית חשובה שאנחנו מניחים עכשיו שתשמש אותנו לכל החיים.
בואו נדבר על זה
אם אנחנו רוצים קשר רגשי טוב ובריא עם הילדים שלנו, חשוב להיות דמויות משמעותיות ומשפיעות בחייהם ככה שתמיד ישתפו אותנו בכל מה שעובר עליהם ולא יסתירו מאיתנו דברים, בעיקר כשכואב או מציק. גם אם בעבר הייתה חוויית שיתוף פחות נעימה ומכילה, כי לא ידענו איך להגיב או שבכלל לא זיהינו את הסיטואציה, וכיום הילדים הודפים כל ניסיון התקרבות, חשוב לדעת שניתן לשנות את הדפוס ולגרום להם לפתוח עבורנו מחדש צוהר רגשי לחייהם וכך לבנות קרבה רגשית טובה ובריאה.
העוצמה בלהיות הורה היא היכולת לשים את הכול על השולחן ולדבר פתוח על דברים כבר מהגילים הרכים, כמובן בצורה מונגשת ומותאמת גיל. כשאנחנו מרגילים את הילדים שלנו לשיח רגשי שבו מותר לדבר על הכול, הם ישתפו אותנו יותר, ירגישו בטוחים יותר ויסמכו עלינו ההורים שנהיה שם בשבילם וגם על עצמם. הם יקבלו ביטחון לדבר על מה שהם מרגישים גם מחוץ לבית. זה יהפוך לאוטומט אצלם והם יהפכו לילדים שמחים יותר עם תחושת מסוגלות גבוהה יותר.
על מחברת הכתבה: מיכל יעלה גנות היא בת זוג, אמא, יוצרת, כותבת תוכן, מנחת קבוצות ומאמנת אישית. מחברת ספר הילדים וערכת הפעילות לניהול רגשות "מראת הקסמים של אלונה".
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: