הדרך להתמודד עם 8 בעיות ההורות הנפוצות ביותר

1. מריבות בין אחים

פעמים רבות, הילדים רבים על דברים אובייקטיבים כגון: תכנית זו או אחרת בטלוויזיה, למה לה מותר ולי לא וכדומה. לידינו ההורים, הם יהיו הכי תוקפניים וירביצו הכי חזק כי תגובותינו תספק עבורם את ההתייחסות אותה הם רוצים (באופן לא מודע). הפעולה ההורית המתבקשת קשורה כמובן לנקיטת עמדה ומעורבות, אך בניגוד למה שאתם אולי חושבים, כדאי להתעלם כמה שיותר ולא לנקוט עמדה, במיוחד במקרים בהם לא נכחתם בזמן המריבה.

גם במצבים בהם אתם נוכחים במריבה, הימנעו מנקיטת עמדה ובכל מקרה אל תנסו לפתור וויכוח בין הילדים בעזרת ביטויים כמו  'תוותר לו', 'תיתן לו' וכדומה. כמו כן, אין קשר למיקום הילד במשפחה; הגדול לא צריך תמיד לוותר לקטן, הגדול לא תמיד אשם גם אם הוא זה שמרביץ, והקטן לא תמיד מציק גם אם הוא חטף ראשון. על כל מריבה צריך להסתכל באופן אובייקטיבי בפני עצמה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? 

יישוב סכסוכים נכון מתחיל מהבית, לכן יש לאפשר לילדים להגיע לבד לפתרון. כשלילד יש את הכלים הנכונים להתמודד ולפתור מריבה – הוא משתמש באותם כלים בסיטואציות דומות מחוץ לבית. אפשר להגיד להם במילים פשוטות: אני סומכ/ת עליכם שתסתדרו, שתמצאו פתרון. בפעמים הראשונות יכול להיות שהילדים יתקשו למצוא פתרון ואז התפקיד שלכם ההורים הוא לעזור להם בהצעת אפשרויות כגון לעשות תורות, לשחק יחד וכדומה.

ניתן להפריד עמדות בכך שתגידו שכל אחד ישחק עכשיו במשהו אחר, או אם מדובר במריבה על חפץ שלא נפתרת, אפשר לקחת את החפץ.

כשמעורבת אלימות פיזית, מטרת הילדים היא להפעיל אתכם ההורים ולמשוך את תשומת לבכם דרך כעס. במקרה שכזה, כדאי להגן על הילד הפגוע ולהכין את הצד הפוגע לזה שמהיום לא תכעסו עליו יותר אלא תגנו על הצד הפגוע. התוצאה תהיה שהצד הפוגע לא יקבל את תשומת הלב שהוא מצפה לה דרך ההרבצה.

2. ילדכם נצמד אליכם באירועים ומפגשים חברתיים

איך מתמודדים?

לא דוחקים, זה רק מלחיץ את הילדים יותר.

נותנים שליטה על ההחלטות. ניתן להגיד "אתה יכול לבחור אם להישאר איתי או ללכת לשחק עם הילדים האחרים" וכך הילד ייבחר את המקום הבטוח עבורו תוך כדי קבלת תחושת ביטחון ושליטה שמסייעת בסופו של דבר להשתחרר מהקושי.

מכינים את הילד מראש לאירוע ומספרים לו פרטים כמו כמות הנוכחים, מונים בפניו אנשים שהוא מכיר שיהיו שם ומוסיפים פרטי מידע נוספים שיעזרו לילד להבין לקראת מה הוא הולך.

כשירד ממנו הלחץ, הילד יתפנה לראות מה קורה סביבו ועם הזמן יעז ויתקרב לילדים ואנשים אחרים. זכרו שזה יכול לקחת זמן ומספר אירועים שונים. 

3. הכנת שיעורי בית

ילדים רבים לא רוצים להכין שיעורי בית שכן זה גוזל מהזמן הפנוי שלהם ומאלץ אותם לשבת וללמוד אחרי שעות ארוכות שלמדו בבית הספר. אז מה ניתן לעשות כדי לפתור את הבעיה הזאת?

איך מתמודדים?

כבר מכיתה א' (ובכל שלב לאחר מכן) כדאי להימנע מהשאלה: "יש לך שיעורים היום?" השאלה מעבירה את האחריות אליכם ההורים. הילדים עלולים לחשוב "אימא שלי שאלה אותי, אז היא כבר תדאג לזה שאכין". לא, האחריות היא של הילדים. ניתן להגיד במקום: "תראה לי מה כתבתם היום במחברת" ודרך זה לראות אם היו שיעורים ולהציע להכין אותם.

לסייע בניהול הזמן, מתי כדאי להכין שיעורים ומתי להיפגש עם חברים או לעסוק בפעילויות אחרות.

להציע את עזרתכם – ניתן לקבוע מראש שעה קבועה שבה יושבים יחד ומכינים שיעורים (חצי שעה זה פרק זמן סביר), או להגדיר מדי יום אחרי בית ספר את זמן הכנת השיעורים ביחד. מומלץ אכן להתמסר רק לזה במידת האפשר, ולהיות זמינים לעזור במידת הצורך.

כדאי להימנע מסנקציות או פרסים סביב הכנת השיעורים. המניע להכנה אמור להיות מבפנים, דרך הרצון לשתף פעולה ולהשקיע ולא דרך מניע חיצוני של פרס או עונש.

4. פחדים ושינה 

איך מתמודדים?

5. לא מתלבש לבד

6. פרידה בבוקר 

איך מתמודדים? 

ילדים בני 3 ומעלה: אפשר להציג בפניהם את הקושי בצורה פשוטה כגון: "אני רואה שבבוקר קשה לך להיפרד ממני, מה אתה חושב שיכול להקל עליך"? ככל הנראה לא תקבלו תשובה ואז תפקידכם יהיה להציע אפשרויות, כמו למשל: 

• כל בוקר בדרך לגן תחליט כמה נשיקות אני אתן לך בפרידה שיספיקו לך לכל היום. ברגע שיש לו שליטה בהחלטה, זה מקל עליו. 
• ניתן להציע שתישארו  X דקות למשחק קצר / ציור / סיפור כשמגיעים לגן וכשהפעילות שהוגדרה מראש מסתיימת, הולכים. כדאי להגדיר את זה בצורה ברורה על מנת שהליכתכם לא תפתיע את ילדכם. וודאות מספקת תחושת ביטחון. יש ילדים שקשה להם יותר מאחרים 'למצוא את עצמם' והפעילות המשותפת עוזרת להם להיכנס לאווירת המשחק בגן. 
• ילדים שיותר קשה להם להיפרד או להיטמע בפעילות, כדאי להגיע איתם כמה שיותר מוקדם, כשעוד אין הרבה ילדים, קבוצות משחק, רעש ובלגן.

ילדים צעירים יותר: כדאי לנקוט בשיטה של להישאר איתם כמה דקות של משחק ולהגדיר שכשנסיים לבנות את הבית מהקוביות (לדוגמה), הולכים. במקרה שהפרידה עדיין קשה להם גם אחרי שנשארתם קצת, אפשר להישאר עוד כמה דקות, עד שהפרידה תהיה יותר קלה ונטולת בכי. משך הזמן ילך ויתקצר בהדרגה, תגיעו לגן מוקדם מהרגיל על מנת שלא תמהרו מאוד לעבודה ויהיה לכם את הזמן להשקיע בפרידה נכונה.

7. מעבר למיטת ההורים במהלך הלילה

איך מתמודדים?

 בשביל ללמד את ילדכם לישון לילה רצוף במיטתם, כדאי להתחיל משלב ההרדמה. תלמדו את ילדכם להירדם לבד בצורה הדרגתית וקשובה. 

כשילדכם מגיע למיטתכם בלילה, כדאי להחזיר אותו למיטתו ולהרדים אותו חזרה בהתאם לדרך שהרדמתם בתחילת הלילה (אם לשבת לידו, ללטף אותו וכדומה). כל זמן שתהיו עקביים ותחזירו את ילדכם למיטתם בלילה, ההתנגדות תרד מלילה ללילה ותשיגו תוצאות תוך ימים ספורים. אם לילה אחד באמצע התהליך תאפשרו לו להישאר אתכם – תאלצו להתחיל את כל תהליך הלמידה שלו מהתחלה.

זכרו, שינה טובה מתחילה מהירדמות עצמאית, כשהילד מצליח להירדם באופן עצמאי, קל לו יותר להתמודד עם השינה במהלך הלילה. לחצו כאן כדי להכיר 7 עצות יעילות להרדמת הילדים.

8. ילד שלא רוצה ללכת ממקומות

מגיעה השעה 18:30, אתם רוצים לאסוף את ילדכם מחבר – והוא לא רוצה לבוא. לא משתף פעולה בנעילת הנעליים, בפרידה מהחבר ומשפחתו וממשיך לשחק, ממשיך בשלו. אותה הבעיה יכולה להתרחש גם במצבים אחרים כמו ביקור בגינה הציבורית או אצל קרובי משפחה והיא בהחלט יוצרת אי נוחות ונעימות להורים.

 

 

איך מתמודדים?

מבצעים תיאום ציפיות מראש – מסבירים לילד שבשביל שיהיה לכם כיף לאפשר לו ללכת לחבר, או לרדת לגינה, אתם מבקשים שכשאתם באים לקחת אותו/מבקשים ללכת, הוא ישר יבוא אתכם. עשו זאת בעזרת משפט קצר וברור.

מתקשרים מהדרך ומבקשים מאחד ההורים של החבר להוריד את ילדכם אליכם. לרוב, במקומות שילדכם בודק את התגובות מולכם, הוא לא יבדוק מול הורי חברו.

משתמשים בתוצאה הגיונית לעיכוב כמו למשל "אתה מתעכב פה אז לא יישאר לנו זמן לקרוא סיפור לפני השינה".

בגינה או במקומות דומים, כמה דקות לפני שאתם רוצים ללכת, תגידו לילדכם שזה הזמן לבחור מתקן אחרון כי אחריו אנחנו הולכים הביתה. אחרי שסיים, תתחילו בהליכה איטית תוך שליחת ידכם לאחור ומבטכם לאחור כדי לראות שהילד מצטרף. כשתעבירו מסר ברור של 'הולכים הביתה' ולא הססני של 'רק שיבוא איתי, אין לי כוח לוויכוחים עכשיו' ילדכם יבוא אתכם. הוא זקוק להורה נחוש ובטוח בעצמו בשביל לשתף פעולה.

נקודות כלליות לסיכום:

• כשאתם רוצים להעביר לילדכם מסר, העבירו אותו במשפטים קצרים וברורים עם נקודה בסופם. משפטים שמסתיימים בסימן שאלה מביעים הססנות וחוסר החלטיות. 
• בכל סיטואציה שלא תהיה, חשוב לדעת להגיב מהראש. תשובה שמגיעה מהראש אחרי מחשבה (אפילו של כמה שניות) ולא מהבטן, היא תשובה הרבה יותר שקולה, הגיונית ולרוב גם נכונה למצב.
• בכל תהליך ושינוי שתעשו עם ילדכם, שימרו על תגובות והחלטות עקביות. כשכל פעם מגיבים אחרת זה מייצר תחושת בלבול אצל הילד וגורם לו באופן לא מודע לבדוק את תגובתכם ואת הגבולות סביב אותו מצב.

ילדים זה שמחה, תהנו מהם. בהצלחה!

 

כותבת המאמר, עדי ולטר, היא מדריכת הורים ויועצת שינה מגיל לידה המתמחה בגילאי 5 ומעלה.