נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
בימים לא פשוטים אלו, שבהם משבר הקורונה נמשך ואנו אחרי שבועות ארוכים של הסתגרות בבתים בעקבותיו – אחד הדברים החשובים ביותר שרבים מאיתנו מחפשים הוא משמעות והצדקה למצב הקשה הזה ולצעדים שאנו נוקטים בגללו על מנת להציל חיים. ויקטור פראנקל, פסיכיאטר ונוירולוג יהודי נודע יליד וינה, ששרד את מחנה המוות אושוויץ, כתב בדיוק רב על מסע החיפושים הבלתי נגמר הזה את ספרו "האדם מחפש משמעות" ואף פיתח אסכולה פסיכותרפית שלמה ומרתקת סביב הנושא שנודעה בשם לוגותרפיה. בימים שכאלו - ובעיקר על רקע יום השואה המצוין בתזמון שכזה - כדאי שתכירו את סיפור חייו של פראנקל ואת עיקרי רעיונותיו המשמעותיים שניתן ליישמם גם בחיים שלנו כעת.
ויקטור פראנקל נולד כאמור בווינה בירת אוסטריה בשנת 1905, לזוג הורים יהודיים. כבר מגיל צעיר הוא התעניין בטבע החיים ובמחשבה האנושית, ושאף לעסוק ברפואה ובפסיכיאטריה. את מאמרו הראשון בנושא פרסם בהיותו בן 19, בעידודו של הפסיכואנליסט הנודע זיגמונד פרויד, וכבר אז הוא פיתח שני רעיונות בסיסיים מאוד בהגותו:
את התואר דוקטור ברפואה קיבל פראנקל ב-1930, בהיותו בן 25 בלבד ולאחר מכן שימש כפרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וינה. בשנת 1942, כשנה לאחר נישואיו, נשלח יחד עם אישתו והוריו למחנה הריכוז טרזין על ידי הנאצים. באוקטובר 1944 הועבר יחד עם רעייתו למחנה ההשמדה אושוויץ, משם הוצא לעבודות כפייה, ולבסוף הוצב כרופא במחנה שהיה מסונף למחנה הריכוז דכאו – עד שהמלחמה הסתיימה, המחנה שוחרר והוא יצא לחופשי.
רוב משפחתו של ויקטור פראנקל, כולל אשתו, נספו בשואה, והתלאות הקשות שעבר יחד עם מיליוני יהודים נוספים בתקופה הזו גרמו לו לפתח ולחדד את רעיונותיו לגבי משמעות האדם וחייו – רעיונות מרתקים שנציג בפניכם בהמשך. פראנקל הספיק לאחר המלחמה להשלים דוקטורט בפילוסופיה, להתחתן שנית, לכתוב לא פחות מ-32 ספרים, לפתוח קתדרה (פעילות הוראה או מחקר באוניברסיטה) מיוחדת שנועדה ללימודי לוגותרפיה, להרצות בפני אנשים רבים מכל רחבי העולם ולקבל תארי דוקטור לשם כבוד ממיטב האוניברסיטאות. הוא נפטר בגיל 92, כשמאחוריו חיים מלאי משמעות ללא ספק.
את "האדם מחפש משמעות" כתב כאמור פרנקאל על בסיס חווית הזוועה שעבר בתקופת השואה ובמחנות הריכוז וההשמדה שבהם שהה. בספר, שהפך לאחד מאבני הדרך בספרות הפסיכותרפית, מתאר פראנקל את ההתעללות והפגיעה שספגו אסירי המחנות, אך הוא גם דן ברוח האנושית שגילו האסירים בזמנים המחרידים האלו ועוסק ביכולת האנושית להתעלות על הזוועות שגורמים בני אדם אחרים ולמצוא משמעות אפילו בנסיבות האיומות ביותר.
הלוגותרפיה, אותה גישה פסיכותרפית שפיתח פרנקאל, היא נגזרת של רעיונות אלו, ומשמשת כשיטה להתגברות על עימותים ומצבים אנושיים הגורמים לסבל. הגישה הזו מסייעת לנו, כבני אדם, למצוא משמעות בזמנים קשים, כואבים ומאתגרים – לא רק בימי השואה, אלא גם בימינו אנו. המצבים הללו, כך טוען פרנאקל, מאפשרים לנו לצמוח ולפענח את פשר החיים וכך גם לחיות אותם במלואם. הלוגותרפיה מבוססת על 3 כללים ועקרונות מרכזיים, שכדאי להבין וליישם:
חופש הרצון, על פי פראנקל, הוא תפיסה אנושית מסוימת שמכונה גם "ריחוק עצמי"; זוהי למעשה היכולת לחזות בעצמנו מבחוץ, כפי שאנחנו, לקבל את מי שאנחנו, לווסת ולדמיין את עתידנו כפי שאנו מעוניינים בו. על פי פראנקל, היכולת הזו משחררת אותנו מ-3 מקורות השפעה מרכזיים: אינסטינקטים, תורשה וסביבה. כל אדם מחזיק ברשותו את שלושת הדברים האלו – אבל הם לא מוכרחים לשלוט בו.
גורלנו לא נקבע מראש ולא נשפטנו לחיים שלנו – אנחנו יכולים להיות חופשיים משלושת המשתנים האלו, ויש לכך סיבה. פרנקאל האמין כי כאן טמונה למעשה האחריות האישית: האדם חופשי להיות אחראי לגורלו, והוא אחראי מכיוון שהוא חופשי. מכאן גם נובע שאנו אחראים למימוש המשמעות והערכים שלנו, ועלינו לשאוף לעשות כך ולהביא את עצמנו לידי הגשמה.
השאיפה למשמעות שעליה מדבר פראנקל והשאיפה להתעלות עצמית שמאפיינים את האדם, הן שתי תכונות קרובות מאוד. אנו תמיד שואפים קדימה, אל עבר אותה משמעות שאנו רוצים לגלות ואל עבר אותו מימוש עצמי שכה חשוב לנו להגשים. עם זאת השאיפות לכוח ולהנאות החיים, שגם הן מתכונותינו, ועליהם דיברו פסיכולוגים ידועים דוגמת פרויד ואדלר, הן הפוכות ומנוגדות לאותה התעלות עצמית שאליה אנו רוצים להגיע ועלולות להביא אותנו לכדי תסכול מקיומנו.
לפי נקודת המבט של הלוגותרפיה, כוח ותענוגות הם תוצאה של החיפוש המתמיד שלנו אחר מטרה סופית, אך הם לא המטרה הסופית בפני עצמה. זו היא גם הסיבה שמרבית האנשים שרק רודפים אחרי הדברים הללו נותרים כל כך מתוסכלים וחשים לבסוף כאילו הם נגררים לתוך ריק קיומי. השאיפה למשמעות, אם כך, היא לא חיפוש ורדיפה אחר כוח או תענוגות ואפילו לא אחר אושר. היא מתמקדת במציאת הטיעון – הסיבה הנכונה והמדויקת – להיות שמח ומאושר עם חייך.
שני העקרונות שצוינו קודם לכן מדברים על שאיפתו של אדם לקחת עמדה ולהשיג דברים שהם מעבר לנסיבות חייו המסוימות, כשהוא חופשי לחלוטין לעשות זאת ומתבסס על המשמעות שהוא מאמין כי יש לו. המשמעות הזו היא ייחודית לכל אחד מאיתנו, ומחובתנו כיצורים מודעים ואחראים לגורלם, לגלות את הגרסה הפרטית שלנו לאותה משמעות.
החיפוש המתמשך הזה, והצורך בגילוי המשמעות, יכולים להוביל אותנו ל-3 כיוונים עיקריים:
כך או כך, הגישה הלוגותרפית שמה דגש על כך שהחיים תמיד טומנים בתוכם משמעות נסתרת עד סופם – וזוהי קריאת השכמה לכולנו מהדהדת, מרתקת ומתמשכת לקום, לגלות ולזהות זאת, גם בזמנים הקשים והמאתגרים מכל.
פראנקל הדגיש כי לחיים שלנו תמיד יש היגיון בפני עצמם – ואנחנו יכולים לטעון במשמעות כל מצב שמולו אנו עומדים, אפילו כזה שנראה לנו ברגע זה חסר משמעות לחלוטין. בזכות הגישה המרתקת הזו שרד פראנקל את מאורעות השואה הנוראים – ולשמחתנו זכה לראות עוד כאלו שהצליחו לעשות כך כי אימצו דרך מחשבה כזו, גם מבלי להגדירה במדויק. בתקופה שכזו כפי שאנו ניצבים בפניה כיום, אנחנו ממליצים לכם להבין את עקרונותיו של פראנקל לנסות ולגלות בעצמכם מה הוא סוד חייכם ופשר מהותכם, ולחפש היטב את אותה משמעות.
מקור תמונה: Prof. Dr. Franz Vesely
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: