1. גבתון צבעוני (Painted Bunting)
זכרי זן הציפורים הזה נחשבים ליפים ביותר בצפון אמריקה, אם כי הם הופכים לכאלו רק בשנה השנייה לחייהם. עד לשלב הזה כמעט ואי אפשר להבדיל בין הזכרים לנקבות, שנשארות בצבע ירוק אחיד למדי לצורכי הסוואה. למרות שהציפורים האלו לא נמצאות בסכנת הכחדה, אופיין הביישני הופך אותן לקשות מאוד לאיתור בטבע.
2. טרוגון צפוני (Northern Violaceous Trogon)
לא רק שציפורים אלו אוכלות חרקים, הן גם הופכות קיני צרעות, נמלים או טרמיטים לקינים שלהן, אותם הן לא עוזבות לעיתים קרובות, ושם הן מטילות 2-3 ביצים בממוצע. מהביצים האלו יבקעו זכרים בעלי חזה עליון כחול ונוצות גב ירוקות, או נקבות בעלות חזה עליון אפור וגב בצבע אפור כהה.
3. עקעק ירוק מצוי (Common Green Magpie)
עקעקים הם למעשה ציפורי שיר ממשפחת העורביים, והמין המסוים הזה ידוע בצבעיו הירוקים והבוהקים בדיוק כפי שעורבים מפורסמים בשל נוצותיהן השחורות. את העקעק הירוק המצוי ניתן לראות בטבע הפתוח של תאילנד, מלזיה, האי האינדונזי סומטרה ובצפון מזרח הודו, וגם לשמוע אותו לא מעט משום שציפורים אלו ידועות כ"קשקשניות" לא קטנות...
4. פורפיריה צהובת רגל (Purple Gallinule)
ציפור הטרף הזו אוכלת צמחים, בעלי חיים ואפילו ביצים ואפרוחים של עופות אחרים שחיים גם כן בביצות של דרום מזרח ארה"ב ובמרכז אמריקה. יחד עם זאת ניתן לראות אותה גם במדינות צפוניות יותר כמו קנדה ואיסלנד, וכן גם בארכיפלג ארץ האש שבדרום ארגנטינה וצ'ילה. כל התצפיות האלו הוכיחו שלמרות גודלן הקטן (26-37 ס"מ אורך) יש לציפורים האלו טווח נדידה עצום.
5. פעמונית תלת-סבכה (Three-wattled Bellbird)
ציפור זו קיבלה את שמה בזכות שלושת הסבכות (העור המדולדל שמחובר לצווארם של עופות מסוימים) שניתן לראות בתמונה, אשר מעניקים לה מראה יוצא דופן שקל לזהות. ציפור זו נתונה בסכנת הכחדה ומדובר בסיכון גדול מאוד, משום שפעמונית הזו היא לא רק ציפור בעלת ציוצים מיוחדים במינם, אלא גם ממלאת תפקיד חשוב בהפצת זרעים של עצי פרי באזור מרכז ודרום אמריקה.
6. סנונית סגולה-ירוקה (Violet-green Swallow)
גודלה הממוצע של הציפור הקטנה הזו הוא 13 ס"מ וכפי שוודאי ניחשתם, שמה נובע מצבעי הנוצות שלה. בדומה לזני סנוניות אחרים, גם ציפורים אלו מתמחות בציד חרקים תוך כדי תעופה, אך הן ידועות בזכות העובדה שהן עושות זאת בגובה רב יותר משאר "בני משפחתן".
7. לופפור נוצץ (Himalayan Monal)
הציפור הלאומית של נפאל מכונה לפעמים גם לופפור ההימלאיה והיא חלק ממשפחת הפסיונים. אורכה הממוצע הוא 70 ס"מ, כאשר הזכרים גדולים וכבדים יותר מהנקבות – וגם צבעוניים הרבה יותר. קל לזהות לופפורים נוצצים ממין זכר בזכות הנוצות שלהם, המתהדרות בגוונים עזים ומטאליים, והם נפוצים בעיקר באפגניסטן, פקיסטן, טיבט וכמובן שגם בנפאל.
8. תחמס נפוץ (Common Poorwill)
היא קטנה (18 ס"מ אורך ו-36-58 גרם משקל), חמודה, ומעבר לכך שיש לציפור הזאת עיניים וריסים מעוררי קנאה, היא גם מפורסמת בזכות העובדה שהיא הציפור היחידה בעולם שנכנסת לתרדמת חורף בתנאי סביבה קשים. תוכלו למצוא אותה בעיקר במרכז ומערב מקסיקו, אבל רק אם יש לכם עיניים חדות מאוד משום שבנוסף לגודלה הקטן והצבעים הכהים של הנוצות שלה, היא גם פעילה בעיקר בלילה.
9. קורוקו הדור (Resplendent Quetzal)
קל להבין מדוע זן הציפורים הזה קיבל את שמו, והמראה הייחודי והצבעוני שלו אף הוביל לכך שבעבר נחשבו הציפורים הללו לבנות אלמוות ולמקורבות לאל הנחש המכונף של תרבויות מסו-אמריקה, קצלקואטל. זנבן של הציפורים האלו הוא ארוך מאוד, עד ל-65 ס"מ אצל הזכרים, ובאופן כללי הנוצות שלהן צבעוניות, ארוכות ובוהקות מאוד. בזמנים קדומים יותר הנוצות האלו אף עיטרו את הכתרים של שליטי אזור מרכז אמריקה.
10. סבכי צהוב אמריקאי (American Yellow Warbler)
הציפור הזו שייכת למשפחת סבכי העולם החדש שניתן למצוא באמריקה, וזאת להבדיל ממשפחת הסבכיים שחיים בעיקר באירופה ואסיה. הצהוב האמריקאי הוא ציפור שיר קטנה (אורך של 10-18 ס"מ ומשקל של 7-25 גרם) שלא מתאפיינת בהבדלים מיוחדים בין הזכרים לנקבות, למעט שינוי גוון קל, בעיקר באזור הראש.
11. סולה אדומת-רגל (Red-footed Booby)
אחרי שרואים אפילו לרגע אחד את עוף הים הזה מבינים מה המקור של שמו, אך לא רק הרגליים של הסולה הזו מתאפיינות בצבעים בוהקים. לסולות אדומות רגל, שהן מין הסולה הקטן ביותר (אורך של 64-76 ס"מ), יש גם מקור כחול-ירוק, כתמים צבעוניים על הגרון ועיגולים בהירים מסביב לעיניים. למרבה הצער קצת קשה לראות את כל הצבעים האלו, מפני שהסולה אדומת הרגל מבלה את רוב חייה באוקיינוס, ונוחתת על היבשה רק בעונת הרבייה.
12. זנב מניפה ניו זילנדי (The New Zealand Fantail)
בניגוד לרוב הציפורים האחרות שברשימה הזו, ציפור זנב המניפה הניו זילנדי היא לא בעל חיים צבעוני במיוחד, אבל קשה להישאר אדישים למבנה הגוף הקטן שלה (16 ס"מ) שחצי ממנו הוא הזנב ונוצות הזנב שלה. על פי המיתולוגיה של המאורים, המתיישבים הראשונים בניו זילנד, הציפורים האלו הן שליחות האלים שמבשרות על מוות, אך למעשה מדובר בבעל חיים חברותי למדי שאין לו בעיה לעופף ליד בני אדם בזמן שהוא צד חרקים קטנים שמסתובבים באוויר.
13. מונרכית אדומת בטן (Red-bellied Paradise Flycatcher)
את ציפורי השיר הצבעוניות האלו ניתן לראות בעיקר ביבשת אפריקה באזור קו המשווה, והן לרוב מתגוררות ביערות ומקומות אחרים שמתאפיינים בצמחייה צפופה. הסיבה לכך היא הרגלי האכילה של הציפורים הללו, שנוהגות לשבת על ענפי עצים ולהגיח מעמדת התצפית שלהן לעבר חרקים שעפים באוויר, לתפוס אותם במקורן ולחזור לעמדת ההמתנה שלהן. ההתנהגות הזאת היא הסיבה לחלק מהשם של הציפורים האלו באנגלית (flycatcher – תופס זבובים), והנוצות ההדורות שלהן אחראיות לחלק השני (Red-bellied – אדום בטן).
14. רופיקולה (Guianan Cock-of-the-rock)
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: