1. היא תגונן על ילדיה כל עת שיצטרכו זאת
מרגע שילדים באים לאוויר העולם, מתעורר באימהות אינסטינקט של הגנה שטומן בחובו גם חשש. כל אם מכירה את התחושה של הפחד לשלום ילדיה שמלווה בכוחות שהיא לא ידעה שקיימים בה ושנועדו להגן עליהם. כאשר הם נפצעים, האם עומדת לצד ילדיה ומנחמת אותם, כאשר הם חוזרים מאוחר הביתה מבילוי, היא תחכה מול הטלוויזיה בטענה שיש תכנית מעניינת ועדיין תקום מוקדם בבוקר כדי להכין להם אוכל/ללוות אותם לדרכם. לילדים קשה לקבל את ההגנה שנראית להם מוגזמת לעתים, אך במרוצת השנים הם מבינים שגם כאשר זה נראה להם מוגזם, מעשיהן של אימן היו מוצדקים. כאנשים בוגרים כולם יודעים אילו סכנות אורבות מחוץ לבית ומבינים שאימם ניסתה והצליחה לסוכך עליהם מהן ועל כך הם יודו לה תמיד.
2. היא תמיד תוותר על החתיכה האחרונה של העוגה
ההקרבות שאבות ואימהות מבצעים על בסיס יומי מראות כמה הם אוהבים את ילדיהם ורק רוצים לראות חיוך על פניהם ולחוש שהם מאושרים. זה נוגע גם לוויתור על דברים אהובים, כמו למשל החתיכה האחרונה של העוגה שהורים מוותרים עליה בשמחה כי האהבה שלהם לילדיהם גדולה יותר מרצון בקינוח, והם מעדיפים לראות אותם מחייכים מלחוות אושר רגעי וחולף של אכילת הקינוח. בדברים הגדולים וגם הקטנים, אימהות יוותרו ברצון על חלק מהמאווים שלהן כדי לאפשר לילדיהן לחייך כפי שמגיע להם. בבגרות, כשאנשים מבינים כמה אימם עשתה עבורם, הם אלו שמוכנים לעשות הקרבות למענה כדי להחזיר לה ולו במעט ממה שהיא נתנה להם.
3. היא מזילה דמעות רבות
דמעות של אם באות בצורות וסוגים רבים והן מתחילות באושר הבלתי יתואר שהיא חשה כאשר היא מגלה שהיא בהריון ועתידה להביא חיים לאוויר העולם. בלידה שהיא ציפתה לה כל כך היא מזילה דמעות של כאב מהולות בשמחה שרק מתעצמת כשהיא מחזיקה את ילדה הרך בידיה. לעתים היא מזילה דמעות של חשש לילדיה, דמעות של שמחה כשהיא צופה בצעדיהם הראשונים, ובכל פעם שכואב לילדיה כואב גם לה. התחושות הללו מובנות מאי פעם בשנות הבגרות כאשר אנשים מבינים את החוויות הללו כהורים ולמדים שהורות מביאה עמה מגוון גדול של רגשות כאשר המשמעותי שבהם הוא אהבה - כמו זו שאימם מרגישה כלפיהם ומראה להם כל פעם מחדש.
4. להיות אם הכאיב לה לעתים
הבאת ילדים לעולם כרוכה בלא מעט כאבים שמתגמדים לעומת האהבה שאמהות מרגישות כלפיי ילדיהן. כאשר הם מגיחים לאוויר העולם, שורטים אותן בציפורניהם הקטנות ובועטים בהן בלי משום שהם עדיין לא מודעים לכוחם וסביבתם, זה כואב. אמהות חוות כאבים בינקות של ילדיהן וגם צביטות רבות בליבן כשהן רואות את הילדים שהן נשאו בקרבן במשך תשעה חודשים יוצאים לעצמאות ונזקקים להן פחות. כאשר ילדיהם הולכים באותו נתיב לקראת עצמאות, הם מוצאים את עצמם מתקרבים חזרה לאמם בזכות ההבנה והרצון להיות קרובים לאדם שמבין ללבם יותר מכל ומכיר את התהפוכות הרגשיות של תפקיד האם או האב. בכך, הם זוכים לקשר חזק יותר עם אימם וליצירת חוויות משותפות וייחודיות שייזכרו לטובה גם שנים אחרי שהן יחלפו.
5. היא יודעת שהיא לא מושלמת
אימהות מביאה עמה לא רק אהבה אין קץ, אלא גם תחושות רבות של ביקורת עצמית ואשמה. כל אם היא המבקרת הכי קשוחה של עצמה וגם טעויות קטנות גורמות לה לחוש שאולי היא לא טובה בתפקידה. לכל אם יש את הטעויות שחרוטות על לוח ליבה והיא הייתה רוצה לחזור בזמן ולתקן אותן. היא יודעת שהיא אנושית, אך למרות זאת היא הייתה רוצה להיות האם המושלמת עבור ילדיה. לא פעם קשה לה לסלוח לעצמה, אך התנהגות אדיבה ומבינה כלפיה תעזור לשכך את התחושות הללו ולהראות לה, שלמרות הכל, היא הייתה האם הטובה ביותר עבור ילדיה.
6. ליבה נשבר כשילדיה בוכים
כל אם ואב מכירים את התחושה הקשה שתוקפת אותם למראה ילדיהם הקטנים מזילים דמעות של כאב. למרות שהן יודעות שהעולם אינו מושלם, אמהות עושות כל שביכולתן כדי למנוע מילדיהן לבכות וכאשר הן לא מצליחות בכך, ליבן נצבט בחוזקה למראה הדמעות הזורמות על הלחיים של ילדיהן. הרגישות הזו עוברת לכל אדם שזוכה להיות הורה בעצמו והיא זו שמאפשרת לו להבין את ילדיו, לעזור להם וגם להזדהות ולהעריך את הנשים שכאבו הרבה יותר ממנו בעקבות כל פציעה בגוף או בנפש.
7. היא נושאת את ילדיה הרבה יותר מתשעה חודשים
כל אם וודאי תסכים שנשיאת הילדים לא מסתיימת כאשר הם יוצאים לאוויר העולם, אלא רק מתחילה בכך. כאשר הם קטנים, כל אם לומדת לתמרן בין ילד על יד אחת וסידורי היום בידה השנייה. היא מחבקת, מנשקת, מנחמת ומצמידה את ילדיה הרכים לגופה החמים, וגם כאשר הם גדלים ונפרדים אט אט מגופה, מחבקים ומנשקים פחות, הם עדיין תמיד נשארים בקרבה של אימם. הם נצורים לעד בליבה והיא נושאת איתם בכל מקום אליו היא הולכת, ורוחשת כלפיהם אהבה שקשה לתאר במילים.
8. היא צופה בילדיה בשנתם
כל אם מכירה את הלילות הלבנים בהם התינוק לא מצליח להירדם או צריך לאכול באישון לילה. עם השנים, הלילות הללו מתמעטים, אך לא נעלמים כליל. כאשר ילדיה חולים, אימא תשב לצידם במשך כל הלילה אם זה יידרש, כדי לוודא שהם בסדר ועל מנת שהיא תהיה זמינה עבורם. כאשר הם גדלים ויוצאים עם חבריהם, היא תחכה לשובם קרוב לדלת, גם אם זה ייקח כל הלילה. לעתים היא פשוט צופה בילדיה הרכים ישנים בעודה מחייכת ומודה על כך שהם נמצאים בחייה. אנשים רבים מוצאים את עצמם נוהגים בדיוק באותו אופן והם מחייכים חיוך קטן של שמחה וגם הבנה שקטה על כך שהם זכו באם שהייתה לצדם גם בלילות קשים.
9. היא הייתה מוכנה לעשות את הכל מההתחלה
אימהות היא אחת העבודות הקשות ביותר שניתן לבצע. אמהות בוכות, כואבות, מנסות, נכשלות, עובדות ובעיקר למדות. כל התחושות והחוויות המטלטלות של האימהות מתגמדות לעומת האהבה שהן חשות כלפיי ילדיהן והסיפוק שנובע מכך שהן זוכות לראות אותם גדלים והופכים לאנשים בוגרים והורים בעצמם. למרות הכאב, הצער, הלילות המאוחרים והבקרים המוקדמים, כל אם וכל אב היו חוזרים על חווית ההורות באהבה כי הילדים שלהם שווים את הכל. התחושה הזו מובנת יותר מאי פעם כאשר אנשים מביאים חיים לעולם וחווים את הטלטלות וגם את התגמולים של ההורות. אלו הם הרגעים שבהם מחשבות על ההורים מציפות את מחשבותיהם של הילדים שלכם, והם נזכרים ומבינים את כל הדברים המדהימים שנעשו עבורם...
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: