המצביאות הגדולות ביותר בהיסטוריה

לאורך ההיסטוריה כינו את עצמם הגברים "המין החזק" ויצאו להילחם במלחמות השונות, אך העובדות מגלות כי לא רק הגברים ידעו להילחם בעוז, אלא גם כמה נשים אמיצות במיוחד. גלו את 10 הנשים שהגדירו מחדש את המושג "אשת חיל".

ז'אן ד'ארק

אין ספק כי הגנרלית המפורסמת ביותר כיום היא ז'אן ד'ארק, שנקראה גם "הבתולה מאורליאן". צרפת של שנות ה-20 במאה ה-13 לספירה הייתה במצב של תוהו ובוהו. הממלכה איבדה נתינים רבים עקב מגפת המוות השחור, התאוששה ממלחמה ארוכה ואפילו הייתה נתונה תחת שלטון של נסיך בריטי בן 9 חודשים. בדרך פלא, שכנעה ז'אן את שארל השביעי, שהיה מלך צרפת, שהיא, נערה פשוטה, נבחרה על ידי האל להנהיג את צבאו של המלך באורליאון, שם נערך קרב קשה בן כמה חודשים. עם הגעתה לאורליאון, המצור הבריטי הוסר לאחר 9 ימים בלבד. ז'אן ד'ארק הוצאה להורג על המוקד על ידי בית משפט אשר תמך במלך הבריטי בעוון "כפירה בשם". ההוכחה היחידה לכפירתה הייתה העובדה כי לבשה בגדי גבר.

פו האו

פו האו התחילה את חייה הבוגרים כאחת מנשותיו של מלך סין הקדומה, בתקופת שושלת שאנג במאה ה-12 לפנה"ס. מתפקידה כפילגש טיפסה פו האו אט אט בסולם ההיררכיה עד שבסופו של דבר פיקדה על אלפי חיילים. כאות הוקרה לפועלה הרב העניק לה המלך אדמות משלה, מחווה יוצאת דופן בתקופה בה לנשים לא רק שלא היה רכוש, אלא הן בעצמן היו הרכוש. קברה של פו שאו הוא אחד הקברים היחידים מאותה תקופה שנשתמרו במלואם. פו שאו נקברה עם פסלוני ברונזה יקרים, ראשי חץ ונשקים רבים, כיאה למעמדה כגנרלית חשובה.

האחיות טראנג

בסין של המאה הראשונה לספירה, התורה הקונפוציוניסטית ייעדה נשים לתפקידי שירות בלבד. וייטנאם של אותה תקופה, לעומת זאת, חוותה גל גדול של התנגדות להשפעת התרבות הסינית. אחד הסיפורים שמדגימים את אותה התנגדות בצורה הטובה ביותר הוא סיפורן של האחיות טראק וני טראנג. צמד האחיות היו בנותיו של גנרל חשוב אשר פיקדו על מערכה גדולה במסגרתה שחררו האחיות שטחים אשר נכבשו על ידי הצבא הסיני. הצבא הוייטנאמי כלל נשים רבות באותה תקופה, בינהן סגניתן של האחיות, טי צ'ין פאנג, אשר נלחמה בעודה בהריון. האחיות התקדמו והפכו למלכות אחיות אשר שלטו בצפון וייטנאם, והן נחשבות היום לגיבורות היסטוריות בוייטנאם.

בודיקיאה

בתקופה בה נלחמו האחיות הוייטנאמיות, שליטה אחרת שלטה ביד רמה בקצה השני של העולם. בודיקיאה הייתה מלכתו של מלך השבט האיקני, אשר חי באזור מזרח אנגליה של היום. בצוואתו ציווה המלך את השלטון בטריטוריה האיקנית לבנותיו ולאימפריה הרומית, אשר לה היו לו חובות גדולים. הרומים אשר סרבו לחלוק בשלטון ולהכיר בשליטות שהן נשים, הצהירו כי הם השליטים החדשים של הטריטוריה. אמן של המלכות הצעירות, בודיקיאה, סירבה לקבל את עול השלטון הרומי ויצאה להילחם בעוז נגד האימפריה ששלטה באותו זמן ברוב העולם המוכר. בשפה הקלטית העתיקה, משמעות שמה של בודיקיאה זהה למשמעות השם "ויקטוריה" - ניצחון.

לסקרינה בובולינה

בובולינה נולדה בכלא בקונסטנטינופול להורים אשר השתתפו בנסיון הפיכה כושל נגד האימפריה העות'מאנית. בובולינה אהבה את חיי הים מגיל צעיר ונישאה לשני מצביאים ימיים אשר נהרגו בקרבות עם פיראטים. בגיל 50, עם 7 ילדים משלה ועם הון לא קטן אותו ירשה מבעליה, החליטה לסקרינה בובולינה להיות מצביאה ימית בעצמה. בובולינה מימנה ופיקדה על ספינת הדגל של הצי היווני בקרבות שהביאו לבסוף לעצמאותה של יוון במלחמת העצמאות שלה. בובולינה לא הספיקה לראות בחייה את יוון מקבל עצמאות, אבל היא קיבלה לאחר מותה דרגת אדמירלית.

חואנה אזורדוי

לאחר שגורשה מהמנזר בו חיה, הבינה חואנה כי מטרתה בחיים אינה להיות נזירה, אלא להיות לוחמת גרילה אגדית. אזורדוי, אשר נולדה באזור שהיום הוא בוליביה, לחמה באימפריה הספרדית לצד פלוגה שהורכבה מנשים לוחמות, בעלה וארבעת ילדיה. קרבותיה הגדולים של חואנה אזורדוי הובילו לבסוף למצב בו אזור ריו דה לה פלטה (בו נמצאות כיום ארגנטינה, בוליביה ואורוגוואי) היו היה עצמאי וחופשי משלטון ספרדי. חואנה אזורדוי שכלה את בעלה ואת ארבעת בניה בקרבות עליהם פיקדה.

לאקשמי באי

הלוחמת האמיצה, שקראה גם הרני של ג'אהנסי, הייתה המלכה האחרונה של נסיכות ג'אהנסי ואחת הדמויות הבולטות ביותר במרד ההודי הגדול. לאקשמי איבדה את בעלה המלך וציפתה שבנה התינוק ירש את כס המלכות. כיוון שבנה היה מאומץ, חברת הודו המזרחית הבריטית (חברה מסחרית אשר למעשה שלטה בקולוניות ההודיות מטעם האימפריה הבריטית) ראתה בו יורש לא חוקי והשתלטה על הטריטוריה של הנסיכות. לאקשמי הובילה כוח של אלפי פרשים, חמושים בחרבות ואקדחים נגד החברה הבריטית. המרד ההודי של שנת 1857 פרץ בכל תת היבשת בעקבות פעולתה. כאשר הודו הקימה יחידה לנשים בלבד בזמן מלחמת העולם השנייה, היא קראה לה "יחידת הרני של ג'אהנסי" לכבוד המלכה הלוחמת.

יאא אסנטווה

בתחילת המאה ה-20 אימפריית אשאנטי הייתה נתונה במצב תזזיתי של "חצי אוטונומיה" לצד הקולוניה של האימפריה הבריטית. האשאנטי שמרו על המלוכה שלהם, אשר סומלה על ידי כס הזהב הקדוש להם. שליט הקולוניה הבריטית טען באחת הפגישות עם נציגי אשאנטי כי הוא זה שצריך לשבת על כס הזהב, בתגובה, יאא אסנטווה, בת אשאנטי גאה, נאמה נאום חוצב להבות נגד השלטון הבריטי, נאום שהביא לפרוץ מלחמת כס הזהב בשנת 1900, מלחמה בה פיקדה אסנטווה בעוז.

מרינה רסקובה

בזמן מלחמת העולם השנייה נשים רבות שירתו בצבא, אך בצבאות של בעלות הברית רובן לא הורשו לשאת נשק. הצבא האדום, לעומת זאת, גייס נשים לתפקידי לחימה רבים. הנשים בצבא האדום שימשו כצלפות, מפעילות מכונת ירייה, לוחמות גרילה ועוד. בנוסף, היו בצבא הסובייטי גם 3 יחידות של נשים טייסות, תחת פיקודה של מרינה רסקובה. יחידתה של רסקובה טסה במטוסי עץ רעועים, בהם העיזו לטוס רק בלילה. יחידת הטייסות של רסקובה גרמה נזק כה רב לצבא הרייך, עד שהגרמנים נתנו להן את הכינוי "מכשפות הלילה".

חנה סנש

למרות שבאותה תקופה עוד לא הייתה לנו מדינה, כבר אז הייתה לנו נציגות נשית לוחמת. חנה סנש עלתה לפלשתינה והקימה עם קבוצת צעירים את קיבוץ שדות ים. ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, בו שירתה כמרגלת מוצנחת. סנש צנחה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי, הצטרפה לקבוצת פרטיזנים, חצתה את הגבול ונתפסה על ידי חיילים הונגרים אשר שלחו אותה למאסר. בזמן שהותה בכלא נחקרה סנש תחת עינויים קשים, הועמדה לדין באשמת ריגול, והוצאה להורג עוד לפני סיום משפטה. סנש, שנרצחה בגיל 23, כתבה את השיר המפורסם "הליכה לקיסריה" המוכר יותר במילות הפתיחה שלו - "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם".